תמיד זה קורה. לקראת משחק נבחרת חשוב או טורניר גדול (שלא קשור אלינו), לפני יורו או מונדיאל, המאמנים מפרסמים את הסגל ומשאירים בחוץ את הכוכב הסורר, יקיר התקשורת או ילד הפלא.
בדרך כלל עבור אותם שחקנים, מדובר בחלום שמתנפץ, אבל המאמנים? זו בסך הכל רשימת שמות על דף נייר. הם יספרו לכם (או שלא) שזה לא מתאים לשיטה ושימי התהילה של ההוא כבר חלפו מזמן, אבל זה לא יפריע להם להפתיע עם זימונים הזויים כאלה ואחרים.
בצרפת, למשל, הפסיקו כבר מזמן לנסות ולהבין את ריימונד דומנק, אחד שהפך את העסק לאמנות ועשה מזה קריירה. אחרי הכל, מה כבר אפשר לצפות ממי שהציע לחברתו להינשא לו לעיני 13 מליון צופים בשידור חי בטלוויזיה, רגע אחרי שנבחרתו הודחה מיורו 2008?
אבל הצרפתי לא לבד. לא ברור למה דונגה חושב שרונאלדיניו הוא לא אחד מ-23 השחקנים הברזילאים הטובים בעולם כיום על אף 13 שעריו, 16 בישוליו והעונה המצויינת שהיתה לו במילאן, או מה לקח מראדונה רגע לפני שהודיע כי חאבייר סאנטי, פרננדו גאגו ואסטבן קמביאסו יראו את המונדיאל בטלוויזיה.
לכל אחד מאיתנו יש זווית ראייה שונה בנוגע לשחקן זה או אחר וכנראה שאיך שלא נהפוך את זה, אף מאמן לא יוכל לפגוע בול בהתאם לרצונות האוהדים. אז לקראת המונדיאל ההולך ומתקרב, החלטנו לעשות מעשה.
לא, לא נבקש מדומנק, דונגה או מראדונה להחזיר מישהו לסגל בהודעות SMS, אבל ננסה להרכיב נבחרת מכל השחקנים שלא נזכה לראות בדרום-אפריקה במהלך הקיץ הקרוב (הבהרה: כללנו רק את השחקנים שלא זומנו, לא אלה שנבחרתם לא העפילה לגביע העולם).
הנבחרת: 5 ברזילאים, 4 ארגנטינים, איטלקי וצרפתי
שוער: רנאן (ברזיל). הברזילאי בן ה-25 הקדים את סבסטיאן פריי הצרפתי שפרש מהנבחרת ואת דייגו אלבס, שמציג עונה נהדרת באלמריה. רנאן שהיה השוער הראשון של נבחרת ברזיל באולימפיאדת 2008, פרץ לתודעה בטורניר בבייג'ין שבו הסלסאו זכו במדליית הארד, אבל כנראה הקבוצה שבה שיחק העונה (חרס, שעומדת לרדת ליגה בספרד, אליה הושאל מוולנסיה) פגעה בסיכוייו להגיע לדרום-אפריקה. דונגה העדיף עלפניו את ז'וליו ססאר מאינטר, דוני מרומא והורליו גומס מטוטנהאם.
מגן ימני: חאבייר סאנטי (ארגנטינה). "6 שנים לא נגעתי בסמים", אמר השבוע מראדונה, אבל חייבים להודות שהבחור לא נראה כמו אחד שחושב בצורה הגיונית אם הוא משאיר בחוץ שחקן כל-כך מנוסה, שהראה מול ברצלונה שהוא עדיין מתאים לרמות הכי גבוהות. 136 משחקים בינלאומיים יש ברזומה לשיאן ההופעות של האלביסלסטה, שיכול לשחק כמגן ימני ושמאלי, קשר אחורי וקיצוני בשני האגפים. מונדיאל 2002 היה (ויישאר) האחרון שלו, אחרי שגם לפני 4 שנים נותר מחוץ לסגל הסופי של ארגנטינה, אז על-ידי חוסה פקרמן.
בלם: אלכס (ברזיל). די קל להבין מה היה השיקול של דונגה בהשארת בלם צ'לסי רק ברשימת המחליפים למונדיאל: לוסיו, שחקן עם אותו סגנון בדיוק – לא מהיר, אבל חזק מאוד פיזית, בעל יכולת לצאת עם הכדור קדימה כדי לשבור מערכים צפופים ובעיטה אדירה ממרחק. קשה להאמין שאלכס, שסבל מעונת הפריצה של טיאגו סילבה, ישתחל בסופו של דבר לסגל של הסלסאו, שכבר כולל 4 בלמים: ז'ואן ולואיסאו בנוסף ללוסיו ולשחקן מילאן.
בלם: גבי מיליטו (ארגנטינה). שנה ו-8 חודשים היה בלם ברצלונה מחוץ למגרשים בשל פציעה קשה, אבל הקאמבק שלו בחצי השני של העונה הנוכחית הראה שהוא אחד הבלמים הארגנטינים הטובים בעולם. מהיר הוא אף פעם לא היה אבל משחק הראש, האגרסיביות והיכולת לנעול את הרחבה הראו שהוא קיבל את הכינוי "האדמירל" לא לחינם. למה אריאל גארסה מקולון, חואן אינסאוראלדה מניואלס אולד-בויס וניקולאס אוטאמנדי מוולס סארספילד, שלשלושתם ביחד יש 11 הופעות בנבחרת, הועדפו על-פני מיליטו? לא בטוח שגם אלוהים (כן, דייגו, אתה) יודע.
מגן שמאלי: רוברטו קרלוס (ברזיל). תקראו לזה גימיק, תגידו שהוא כבר בן 37 וצריך מונית כדי לחזור להגנה, אבל המגן של קורינתיאנס הוא בדיוק מה שחסר לנבחרת ברזיל באגף שמאל של חוליית ההגנה. גם בגילו, הוא עדיין חורך את האגפים, היכולת ההתקפית שלו לא היתה מביישת אף קיצוני (ובעיטות התותח שלו מאיימות על כל שוער מכל טווח) וסגירה בהגנה לא נמצאת אצלו על תקן המלצה כמו מגינים ברזילאים אחרים. גם 125 הופעות בינלאומיות לא שכנעו את דונגה, אבל שום דבר לא ימנע ממנו להיזכר כאחד המגינים הגדולים בהסטוריה.
קשר אחורי: אסטבן קמביאסו (ארגנטינה). סביר להניח שלא מעט אוהדים של נבחרת ארגנטינה חשבו שמסיבת העיתונאים בה הודיע מראדונה על הסגל שייקח איתו לדרום-אפריקה היא לא יותר מתוכנית של "פספוסים", אבל לא הקשר בן ה-29, שיראה את המונדיאל מהבית, פחות מחודש אחרי שישחק בגמר ליגת האלופות. אחרי הכל, קמביאסו לא זומן אפילו פעם אחת לסגל האלביסלסטה מאז מינויו של דייגו למאמן וכנראה שכל עוד מספר 10 על הקווים, הקשר לא יזכה ללבוש את המדים התכולים-לבנים.
קשר אחורי: אבר באנגה (ארגנטינה). פרננדו גאגו, עוד אחד שלא יהיה במונדיאל, הוא אולי שם מוכר יותר אבל אי אפשר להתעלם מהעונה המצויינת של קשר ולנסיה, שנכנס לנעליים של שחקן ריאל כבר בגיל 18 בבוקה ג'וניורס אחרי שזה חתם בבלאנקוס. השליטה בכדור, הדריבל, יכולת המסירה וראיית המשחק הופכים את באנגה לשחקן מליגה אחרת, כל מה שהוא היה צריך זה לקבל דקות וזה בדיוק מה שהוא עשה במסטאייה העונה.
קשר התקפי מרכזי: פרנצ'סקו טוטי (איטליה). הסמל הגדול של רומא פרש מהנבחרת אחרי שזכה עם האזורי במונדיאל 2006, אבל הביע נכונות לחזור בו לגביע העולם בדרום-אפריקה, שהיה אמור להיות האחרון שלו. היכולת הנהדרת של קפטן הג'יאלורוסי העונה, בה כבש 25 שערים ב-30 משחקים, לא שכנעה את מרצ'לו ליפי שמגיע לו מקום בסגל.
קשר התקפי ימני: סמיר נאסרי (צרפת). כנראה שב-9 במרץ השנה, היתה הצגת תיאטרון ממש טובה בליון שבגללה פספס דומנק את השער המדהים של קשר ארסנל בניצחון 0:5 על פורטו, בו התעלל ב-3 שחקנים כשהוא כובש אחרי סלאלום מטורף ומראה מה יש לו ברגליים. הבעיה של מי שכונה פעם "זידאן החדש" היא שבדיוק על המשבצת שלו יש שחקן לא פחות מוכשר: יואן גורקוף מבורדו.
קשר התקפי שמאלי: רונאלדיניו (ברזיל). הגאושו הוא כנראה הפספוס הכי גדול במונדיאל עבור אוהדי הכדורגל. בעוד שחקנים כמו רוברטו קרלוס, רונאלדו, ואגנר לאב ואדריאנו חזרו לברזיל כדי לצבור דקות משחק ולהגדיל את סיכוייהם להיות בדרום-אפריקה, הקוסם מפורטו אלגרה נשאר באירופה, חזר לעצמו ונתן עונה גדולה במילאן אבל נותר בחוץ על-ידי דונגה, שמעדיף בכנף שמאל שחקן שתורם הרבה יותר למשחק ההגנה כמו רוביניו.
חלוץ: רונאלדו (ברזיל). האמת? הבחירה הכי קשה היתה זו של שחקן השפיץ, בטח כשיש שחקנים כמו ראול, פאטו, דל-פיירו, ואן-ניסטלרוי ובנזמה, אבל עם ההצלחה של "אל גורדיטו" אי אפשר להתווכח. מלך שערי המונדיאלים בכל הזמנים (15) חורר רשתות בכל קבוצה שבה היה, את הניסיון יש לו ואפילו בגיל 33, גם אם המהירות היא לא מה שהיתה, הוא מבקיע בצרורות עם 30 שערים ב-2 העונות האחרונות בקורינתיאנס.
לא הולך? יש גם ספסל
אנדרס פאלופ (סביליה, ספרד) וקים (בנפיקה, פורטוגל) משמשים כשוערים המחליפים. פיליפ מקסס (רומא, צרפת) ואסקיאל גאראיי (ריאל מדריד, ארגנטינה) יכולים לעלות במקרה שאחד הבלמים ייפצע ואם צריך לרענן את אגפי ההגנה, אפשר להשתמש ברפאל דה-סילבה (מנצ'סטר יונייטד, ברזיל) ובמרסלו (ריאל מדריד, ברזיל).
גם בקישור לא חסר אופציות ואם צריך לחזק את מרכז השדה אפשר לקרוא לפטריק ויירה (מנצ'סטר סיטי, צרפת), לז'ואאו מוטיניו (ספורטינג ליסבון, פורטוגל) או לגוטי (ריאל מדריד, ספרד). קיצונים? קבלו את ריקארדו קוארסמה (אינטר, פורטוגל) ופבלו הרננדס (ולנסיה, ספרד), ואם צריך פליימייקר, רק תקראו לדייגו (יובנטוס, ברזיל).
לא מספיק? חכו שתראו אילו אופציות יש בחוד, החל משחקני מרכז-רחבה כמו רוד ואן-ניסטלרוי (המבורג, הולנד), קארים בנזמה (ריאל מדריד, צרפת), לוקה טוני (רומא, איטליה), ליסאנדרו לופס (ליון, ארגנטינה), קווין קוראני (דינמו מוסקבה, גרמניה) ואדריאנו (פלאמנגו, ברזיל), ועד לשחקנים שמשחקים מאחורי החלוץ המרכזי דוגמת אלשנדרה פאטו (מילאן, ברזיל), ראול (ריאל מדריד, ספרד) אלסנדרו דל-פיירו (יובנטוס, איטליה), אנטוניו קסאנו (סמפדוריה, איטליה) וניימר דה-סילבה (סנטוס, ברזיל).
