כל משחק בין יובנטוס לנאפולי נחשב לאחד המפגשים המרתקים והמותחים שידע אי פעם עולם הכדורגל. יריבות הצפונים והדרומים, שאי שם בשנות ה-80 הניבה את קרב הטיטאנים הראשון, הפכה עם השנים למלחמת חורמה על כבוד ויוקרה שחצתה מזמן את גבולות כר הדשא. פרק נוסף ביריבות המרה ירשם ב-22:00 כשהחמורים הקטנים של וולטר מאצרי יפגשו את הגברת הזקנה של אנטוניו קונטה בגמר הגביע האיטלקי.
עם כל הכבוד למלחמת התרבויות ולדם הרע בין הקבוצות, העיניים באולימפיקו ובאירופה כולה יביטו לעבר איש אחד בלבד - אלסנדרו דל פיירו. הילד שהגיע מפאדובה בגיל 18 ויערוך היום את הופעתו האחרונה בתור ביאנקונרו. אחרי 19 שנים בהם נתן את כולו לשחורים לבנים מטורנירו, הגיע הזמן להיפרד מאותו שחקן אגדי שהפך לנסיך ולעד ייזכר בתור מלך.
מצפון ועד דרום: דייגו ופלטיני עד למשולש המרכזי
לא פעם ולא פעמיים נתקלנו ב-"צפונים" או ב-"דרומים", מושגים הכוללים בתוכם משמעויות אשר הרבה מעבר לאזור דמוגרפי. כסף יוקרה, חום, נשמה, קיפוח, פשע ועוד. מה קורה שמכניסים למושגים הללו גם כדורגל? כנראה שבמדינת המגף נמצא את התשובה המושלמת לשאלה זאת.
איטליה היא ללא ספק אחת המדינות היפות בעולם, שתי ערים מרכזיות שנמצאות בצידי הארץ הקסומה הן טורינו ונאפולי. בעוד שהעיר טורינו נמצאת בקצה הצפוני של המגף די קרוב לפסגה, העיר נאפולי נמצאת אי שם למטה, ממש בקצה התחתון של שרוך המגף.
כמו ההבדלים באזור הדמוגרפי והיוקרה כך היה גם היה ההבדל ברמת הכדורגל בין שתי הערים. מאז ומתמיד הגברת הזקנה מטורינו הייתה הקבוצה החזקה והמפוארת באיטליה כשמדי פעם צצות להן גם המילאנזיות שמנסות לערער את מעמדה. הסיפור המעניין החל אי שם באמצע שנות ה-80 כשדייגו ארמנדו מראדונה הגיע לעיר נאפולי והפך את קבוצת החמורים הקטנים לדגל הגאווה של כל תושבי הדרום.
עוד אז, בימים עברו, יכולנו לראות כיצד הגיבורים הגדולים של יובנטוס ונאפולי, מישל פלטיני ודייגו מראדונה ייצגו באופן מושלם את הקבוצות בהן הם משחקים. הצרפתי הוביל את הגברת הזקנה בעזרת השכל, המשחק העדין והמבריק שמתבסס על ראיית משחק מדהימה בעוד שדייגיטו סחף את קבוצתו בטירוף ובשליטה אלוהית בכדור.
המאבק בין הטיטאנים חתם פרק מפואר בתולדות המשחק ובסופו של דבר גם הראה לתושבי איטליה שבכדורגל, לא הכל שחור ולבן אלא גם תכול. כמו המאבק הסוחף בין מראדונה לפלטיני גם העונה נוכל לראות את ההבדלים בין הקבוצות בחולייה אחת מרכזית ומשולשת. את נאפולי יובילו היום מארק המשיק, אסקייל לאבצי ואדינסון קבאני המכונים בעירם "השילוש הקדוש". אצל הגברת הזקנה החוליה החזקה מורכבת מקלאודיו מרקיסיו, ארתורו וידאל ואנדראה פירלו או בשמם המקוצר משולש ה-MVP.
כמו לפני כמעט 40 שנה, גם היום ניתן לראות באופן מובהק כיצד כל משולש מושפע באופן ישיר מאותה עיר אותה הוא מייצג. השילוש של ה"צפונים" מבוסס על האינטילגנציה של פירלו הוותיק, הברק של מרקיסיו והעוצמה של וידאל בעוד השלישייה המקועקעת של נאפולי מתבססת על מהירות, טכניקה והרבה מאוד נשמה.
אין ספק כי הקרב בין השילוש הקדוש למשולש ל-MVP יהיה מרתק ומסקרן אך כפי שנטען כבר בפתיח, הגמר הערב יהיה שייך כולו "לנסיך", אלסנדרו דל פיירו, שיעלה להופעה הרשמית האחרונה במדי הקבוצה בה הפך לאגדה שהוא היום.
נסיך וג'לטלמן: האיש שאצלו הכל שחור ולבן
כשיובה הגדולה הורדה בבושת פנים לליגה השנייה בשנת 2006, הייתה תחושה כי המועדון המפואר ביותר בכל הזמנים באיטליה הולך לאבדון. רגע לפני שהכל התפורר, אותו ילד ביישן שהגיע לטורינו בגיל 18 ובילה את זמנו הפנוי בלמידת מתכונים מאימו, כינס אסיפת עיתונאים דחופה והצהיר: "בדיוק כמו בנישואים, לעולם לא אעזוב את אהובתי גם בזמנים הקשים, ג'לטלמן לא עוזב כל-כך מהר את הגברת הזקנה שלו".
משפט מרגש זה מתאר בדיוק את אופיו של אחד הכדורגלנים הגדולים בדורנו, אותו שחקן שלקח כמעט כל תואר אפשרי בחייו ולמרות זאת נשאר צנוע וביישן. לגבי יכולתו האלוהית של אלכס על כר הדשא אין עוררין, רגעים ספורים לפני סיום הקריירה הקסומה בטורינו נגלל סיפורו של המוהיקני האחרון מאחורי הקלעים.
הפעם הראשונה שאופיו המיוחד של הנסיך מקונגליאנו (עיר קטנה ליד טרוויזו) התגלה היה בתום עונת 2000/01. אלכס שעדיין לא הצליח להתגבר על הפציעה הטורדנית ברצועה הצולבת הציג יכולת די פושרת באותה עונה, יכולת שבפעם הראשונה בחייו גם גררה שריקות בוז מאוהדי הביאנקונרי שלא הבינו לאן נעלם הניצוץ מרגליו של הנסיך.
במהלך אותה עונה כבש דל פיירו מול בארי עוד שער שיגרתי לפנתיאון השערים המופלא שלו, רק שלהבדיל מהחגיגות השגרתיות והשמחות, שער זה חגג הנסיך כשהוא רץ לחברו הטוב, ג'אנלוקה פסוטו, תוך כדי שהוא ממרר בבכי. כאשר הנסיך נשאל במסיבת העיתונאים בתום המשחק על האירוע המרגש הוא חשף לראשונה את הסיבה ליכולתו החלשה באותה עונה, כשסיפר שמשך כל אותה שנה הוא ליווה את אביו, ג'ינו שגסס ממחלת הסרטן ובסופו של דבר גם נכנע לה.
אלכס חולה אהבה
למרות התארים הרבים אותם קטף הנסיך במרוצת השנים, אין ספק שהתואר החשוב לו מכל הוא תואר השחקן הנערץ על אוהדי יובה בכל הזמנים. להבדיל מסמלים איטלקים כגון פרנצ'סקו טוטי ופאולו מאלדיני. הנסיך דאג ועדיין דואג לשמור על קשר חם עם אוהדיו בכל רגע נתון.
מלבד הטוויטר והפייסבוק בהם דואג הנסיך לעדכן בכל רגע נתון הוא גם עונה לשאלות האוהדים במדור מיוחד "אלכס היקר, אני כותב לך" בעיתון טוטו ספורט המתפרסם בטורינו.
עוד דוגמא מרגשת שממחישה את הקשר חם התרחשה בחג המולד האחרון ברחבי העיר טורינו. בזמן שרוב שחקני הסרייה A בילו את זמנם החופשי במסיבות זוהרות וחופשיות אקזוטיות, אלסנדרו פשט את בגדי הנסיך ועלה על חליפת סנטה קלאוס מסורתית וחילק למעריציו כרטיסי ברכה צבועים בשחור לבן.
אם עד פיסקה זאת התרגשתם ממעשיו של הנסיך מה תגידו על גיוס הכספים שהניב סכום של 220 אלף יורו אותו אסף אלכס ממכירת חולצותיו לזכר נפגעי האסון הגרעיני בפוקושימה בשנה שעברה. “הייתי רוצה לשלוח חיבוק גדול לכל הנפגעים ומשפחותיהם, תרומה זאת הושגה רק בזכות אותם אנשים קדושים שלעולם לא מוותרים ולא מתלוננים", הצהיר מספר 10 האגדי לאחר התרומה המקסימה.
עם כל הכבוד למתן התרומות, חלוקת הברכות בחג המולד והקשר היומיומי עם האוהדים. המחווה המרגשת ביותר בה היה מעורב שיאן ההופעות ושיאן השערים של יובה התרחשה בעיר הקסומה קורטונה כשקולו של דל פיירו הוציא מעריצה מתרדמת אחרי 15 ימים .
האירוע המדהים התרחש כשאביה של גיאדה בת ה-12 פנה לעזרתו של קפטן הביאנקונרי. בוודאי לא תופתעו לשמוע שהוא כמובן נעתר לבקשתו של האב, הקליט הודעה קולית ובה נאמר: “מקווה שתתעוררי מהר כדי לראות את הגולים שלי, שתבואי לראות אותי ונוכל להכיר", אומנם רבים מכם יחשבו שמדובר באגדה דימיונית אך בזמן שגיאדה הקטנה שמעה את קולו של אלילה היא החלה להזיז את אצבעותיה ולאחר מספר שעות התעוררה.
זהו גבירותיי ורבותיי, נכון שבשנים הקרובות ככל הנראה נמשיך ללקק אצבעות מאותם מבצעים עוצרי נשימה של הפרעוש מברצלונה והגלדיאטור ממדריד ששוברים שיאים בכל שבוע מחדש. למרות זאת ולמרות מלחמת העולם שתתנהל בין הצפונים לדרומים, יום זה ייזכר בדפי ההיסטוריה בתור יומו האחרון של אלכס כשחקן יובנטוס, הקבוצה בה גדל כנסיך ויזכר לעד בתור מלך.
