מאז הניצחון 1:3 הלא מרשים על נבחרת מלטה ביום חמישי, יש תחושה של חוסר נוחות בכל הנוגע לקשר בין לואיס פרננדז, השחקנים והאוהדים. המאמן הצרפתי שמח וחוגג על הספסל כאילו ניצח את ספרד, האוהדים הצביעו ברגליים ולא ממש הגיעו לאצטדיון ר"ג והשחקנים מתלוננים בכל הזדמנות על הביקורת הקשה שמעבירים על הנבחרת.
מי שהתנתק מהעולם מאז יום רביעי ושמע שפתחנו את הקמפיין עם ניצחון בוודאי יגיד שכל הביקורת מוגזמת והגיע הזמן לתת שקט לראשי הנבחרת. מי שעוקב אחרי כל מהלך של הנבחרת שלנו מגיע למשחק הערב ב-20:00 בטביליסי מול נבחרת גאורגיה בחוסר נוחות ויותר מהכל בתקווה שתחושת הבטן הלא טובה שלו תתגלה כשגויה.
רגע אחרי שכונסה מסיבת העיתונאים של המאמן פרננדז אמש בחדר התקשורת הקטן בטביליסי, מהדהד מעל כולם המשפט: "תיקו זו תוצאה טובה לישראל". הסניגורים של הצרפתי מנופפים בתוצאה המחמיאה של הגאורגים נגד יוון ביום שישי וכמובן באצטדיון הביתי שמחכה לבניון ושות' הערב.
ועכשיו נשאלת השאלה: תיקו טוב לנבחרת שלנו? אנחנו משחקים נגד אחת מאריות היבשת? צ'אבי המיר את דתו ואריאן רובן חשף שסבתו ממוצא גאורגי והוא יגשים חלום כשיופיע עם הנבחרת שהוא אהד כל החיים?
האמירה הלא מחמיאה של המאמן שמצהיר בכל מקום שהוא רוצה לעלות ליורו מוכיחה שאנחנו התבצרנו וממשיכים להתבצר בעמדה שלנו שטוענת בתוקף שאחרי הכל אנחנו ישראל הקטנה. אז מה אם אנחנו מצהירים מעל כל במה אפשרית שאנחנו חולמים להגיע לטורניר גדול? אחד בלב ואחד ברגל.
פרננדז הוא אלוף אירופה, ווינר ואדם עם רזומה די מרשים, לפחות כשחקן. אז למה הוא נדבק בקשטניזציה ומנמיך ציפיות כאילו מפחד מהשד הגאורגי?
תגיד אדון לואיס (טל, תעשה טובה, תתרגם לו): איך אתה רוצה לעלות לאליפות אירופה אם לא תנצח בחוץ קבוצות נחותות ממך? אם אתה חושש מהנבחרת של טימור קצבאיה, מה תגיד לפני המשחק נגד יוון או קרואטיה? איפה ניקח נקודות? אולי בכלל אבי לוזון יסדר לנו עוד קיזוז שיביא אותנו לאליפות אירופה או אולי שאופ"א האלה ילמדו מפיב"א ויעלו ליורו כל נבחרת עם אוטונומיה?
עוד סיבה מדוע ורמוט צריך לפתוח
שעות ספורות לפני שריקת הפתיחה וכולם עוסקים במשחק הניחושים: "מי יפתח הערב במשחק?" בינתיים התקבלו עשרות פניות ללא זוכה. פרננדז מפזר ערפל ויש תחושה שהוא בעצמו טרם החליט מי יפתח.
שלושה קשרים, שני חלוצים, ארבע מגנים ובלם שלא סגור אם הוא יפתח ב-11. פרננדז הגיע כדי לעזור לנו ללמוד כדורגל, לשפר אותנו ולהפוך אותנו לנבחרת מסודרת. רגע לפני המשחק הערב, התחושה היא שגם הצרפתי מנסה למצוא את הדרך הנכונה. המחשבה חייבת להיות התקפה, לא הגנה. תראו את סלבאן ביליץ' למשל שחרט על דגלו את המשחק ההתקפי. עובדה שב-0:1 בלטביה הוא חיפש גם את השני והשלישי. ומצא.
ורמוט חייב לפתוח בהרכב וזה כבר נאמר אלפי פעמים. דיברו בנבחרת על רצון לעלות ג'וקר מהספסל, אבל במשחק חוץ לא פשוט חייבים לעלות עם השחקנים הטובים ביותר. תמיר כהן הוצא מההגנה ועשוי לפתוח בקישור, החלטה מבורכת ונכונה כי שחקן בולטון הוא קשר מצוין ובלם בינוני. חזרתו הצפויה של ידין להרכב היא חובה אבל אסור בתכלית האיסור לשחק עם שלושה קשרים אחוריים. שוב חוזרים לשאלה: ממה או ממי אנחנו כ"כ מפחדים?
איש המפתח יהיה כרגיל יוסי בניון שאמנם כבש שלושה שערים נגד מלטה, אבל היכולת שלו חשובה לא נגד קונוסים חובבניים אלא מול נבחרות טובות יותר. החשש הגדול שעם קישור מעובה יוסי ובן סהר ייזרקו לחלק הקדמי לבד, דבר שיהווה ניצחון ראשון לגאורגים. קצבאיה אמר לפני המשחק: "אם ננטרל את בניון, ננטרל את ישראל". עוד דוגמא למה ורמוט הוא האיש שגם יכול לעזור ליוסי בניהול המשחק.
ורמוט, בניון, סהר, רפאלוב, ארבייטמן, זהבי. ארבעה שחקנים התקפיים שיודעים להחזיק כדור צריכים לפתוח. אסור לחכות שהם יבואו אלינו, צריכים ישר להתנפל עליהם.
לא צריך לעשות מהגאורגים משהו שהם לא
לנבחרת אסור לחשוש. גאורגיה חילצה בקושי תיקו 1:1 עם יוון הבינונית כשהיא בועטת שלוש בעיטות למסגרת כל המשחק. אין להם נציגה בליגת האלופות, אין להם שחקן בצ'לסי או שוער שנבחר למצטיין בליגה הספרדית ועם כל הכבוד לקאלדזה המזדקן ולדבאלשווילי המוכר, הנבחרת צריכה לעלות כדי לנצח. יכול להיות שגם תיקו יתברר כלא רע, אבל הרצון אמור להיות רק לנצח.
החיסרון של שחקנים כמו ברק יצחקי ואיתי שכטר משפיע כי שניהם בהרכב ומיד עוברת צמרמורת בגב, אבל למרות זאת הכישרון קיים. בן סהר הוכיח בזלצבורג שהוא לא נבהל מקהל ועם ארבעה נציגים בפרמייר ליג בהרכב, אפשר להיות אופטימיים.
אבי לוזון חושב אולי שיש אנשים שלא רוצים שהנבחרת תצליח, אבל זה מוגזם. כולם רוצים בהצלחת הכחולים לבנים, האוהדים הפסימיים ביותר השאירו מקום בדרכון לאוקראינה ופולין ואין אחד שישמח אם חלילה שוב ניכשל.
הדור הנוכחי הוא דור שמתקרב בכישרון לדור של ברקוביץ', רביבו, אבוקסיס, נמני ושאר הכוכבים ששיחקו אולי את הכדורגל הטוב ביותר שראינו פה. עדיין לא אותו כישרון, אבל בדרך. פרננדז צריך לתת לכישרון לפרוץ קדימה. קשטן ניסה לגנוב נקודות במדינה כמו לטביה ונכשל. בואו ננסה לשחק כדורגל כי עם השחקנים שיש לנו בכדורגל הישראלי, אפשר לפנטז רחוק. אפילו עד היורו.
