זה לקח 180 דקות, לא מעט עצבים והרבה ביקורות אבל הערב הנבחרת הצעירה סיפקה סוף סוף משחק טוב, לקחה שלוש נקודות יוקרתיות עם 0:1 קטן גדול על אנגליה ויצאה מהיורו הזה עם טעם מתקתק. בערך. בסופו של דבר, החבורה של גיא לוזון לא עברה שלב אבל לפחות היא סיימה עם יותר נקודות מגרמניה, רוסיה וכמובן האנגלים, ששוב לא פגעו, כמיטב המסורת.
אז אפשר להיות שמחים הערב ובאמת כשמגיע אז מגיע, אבל בואו לא נשכח שמדובר במשחק חסר חשיבות. לכן, לא ברור מדוע המאמן שלנו חגג בשער א-לה מוריניו (כשהדיח את מנצ'סטר יונייטד עם פורטו), כאילו הרגע הוא קטף את גביע העולם. הלו, בסופו של דבר לא עברנו שלב וזו המטרה בספורט לא? גם השחקנים שלו לא חפים מביקורת על החגיגה בסיום כשהקפיצו את המאמן. אפשר להבין את התמיכה שלהם באיש על הקווים אחרי הביקורות אבל בסופו של דבר מדובר בניצחון שהגיע מאוחר מדי.
אבל אפשר לתת גם מחמאות. ישראל סיימה את הקמפיין הזה עם 4 נקודות, הישג לא רע בכלל, בעיקר כשמדובר בבית עם 3 נבחרות חזקות כמו נורבגיה, איטליה ואנגליה, אבל אסור לנו לשקוע בחגיגות בכל הנוגע למצבו של הכדורגל שלנו. יש לנו בעיות רבות, שראינו אותן גם בטורניר הזה, וחייבים להתחיל לעבוד פה עם שחקנים מגיל צעיר מאוד. לא יכול להיות שכמות השחקנים המוכשרים שלנו עד גיל 23 כל כך אפורה. נסו לחשוב את מי מבין השחקנים שפתחו במשחקים בטורניר הייתם רוצים כשחקנים מרכזיים בקבוצה שאתם אוהדים.
השחקנים הישראלים האשימו את האוהדים אחרי ההפסד לאיטליה אבל הקהל נתן הצגה היום עם כמות אדירה של 22,000 צופים למרות שהנבחרת איבדה סיכוי ממשי לעלות. שאפו. אולי בהשראת הקהל, או אולי כרצון לחפות על שני המשחקים הקודמים, החבורה של גיא לוזון הציגה את משחקה הטוב ביותר בטורניר אבל עדיין חסרה לה פיזיות בלא מעט מאבקים.
במחצית הראשונה הנבחרת הצליחה לייצר מהלכים, אבל נתקעה בכניסה לרחבה ולא בעטה אפילו פעם אחת למסגרת. במחצית השניה, היא כבר נראתה טוב יותר ונהנתה מהשער של קריאף. כמו תמיד, דווקא המחליפים (אלטמן בלט הערב) נראו טוב יותר מאלה שפתחו, ומה זה אומר על ההרכבים שלנו? בסופו של דבר, במשחק האחרון, עם כל כך הרבה שינויים מה-11 שפתחו במשחק הראשון נגד נורבגיה, הנבחרת נראתה סוף סוף טוב. נקודה למחשבה.
אז נכון, לא מעט קטלנו את הנבחרת שלנו בשבוע האחרון, אבל אם יש נבחרת שצריכה להתבייש בהופעה שלה בטורניר הזה היא הנבחרת האנגלית שפשוט היתה כבויה. מסגל שכולל שחקנים מיונייטד, צ'לסי וליברפול ציפינו למהלכי כדורגל איכותיים. פשוט מביך.
מהלך המשחק
לא מעט אוהדים איחרו למשחק בעקבות עיכובים ובעיות קשות בתנועת הרכבות. בדקה ה-10, סולליך ניסה למצוא את זגורי הפעיל, אך האחרון לא הצליח להשתלט על הכדור. בצד השני, כדור רוחב של האנגלים חלף בתוך הרחבה אבל אף שחקן באדום לא הגיע אליו (12'). בדקה ה-25 דסה מצא את דאבור אבל הבעיטה של חלוץ מכבי היתה חלשה.
בדקה ה-33, שלבי (עם בעיטה) וזאהה (בנגיחה) סחטו הדיפה כפולה מקליימן. רגע לפני השריקה, זאהה חדר לרחבה ומזווית קשה בעט שטוח, השוער קלט. בדקה ה-56, ניר ביטון לקח כדור באמצע והפציץ את המשקוף. 5 דקות אחר כך (61), ורטה התקדם, חתך למרכז וירה סמוך לקורה. בדקה ה-68, השוער האנגלי, סטיל, יצא מהרחבה, הדף כדור בצורה רעה וזגורי בעט חלש מאוד. דקה אחר כך, אלטמן חתך את ההגנה על קו הרוחב אך נתקל בשוער. בדקה ה-80 הגיע הרגע הגדול של הנבחרת כאשר אופיר קריאף קיבל כדור מאלטמן וירה פנימה מ-18 מטרים. 0:1. ניצחון ראשון והיסטורי לנבחרת ביורו.
הרכבים
ישראל: בוריס קליימן, עופר ורטה, עמרי בן הרוש, בן ווהבה, אופיר דוידזאדה, סינטיאו סולליך (עאהד עזאם 87), ניר ביטון, ישראל זגורי, אופיר קריאף, מונאס דאבור (עומרי אלטמן/55), אלון תורג'מן (אור ברוך/63).
אנגליה: ג'ייסון סטיל, אנדרה וויזדום, טום אינס (ג'ורדן הנדרסון 46), דני רוז, נת'נאל קליין, טום אינס, נתניאל צ'אלובה (מרווין סורדל 78), ג'וש מקאקרן (ניית'ן רדמונד 71), ג'ונג'ו שלבי, קונר וויקהאם, ווילפריד זאהה.
