שחקני הכדורגל מתחלקים למספר סוגים. יש כאלה שנותנים הכל בשביל הסמל, המועדון והקהל, יש כאלה שמשחקים רק בשביל הכסף והמזומנים שנכנסים לחשבון הבנק ויש את הסוג השלישי שכל תכליתו היא לעצבן ולהקניט את קהל היריב.
בדיוק כמו אהבה, גם מערכת יחסים של שנאה מתפתחת עם הזמן ויכולה להיות מלאת יצרים. קהל האוהדים אוהב את שחקני הקבוצה שלו ואוהב לשנוא שחקנים מהקבוצות היריבות.
רוב השחקנים מרוכזים במשחק עצמו ופחות שמים לב לקהל, אבל יש זן מיוחד של שחקנים שאוהבים להוציא את העצבים של אוהדי היריבה.
אחד מהם הוא המגן הימני של מנצ'סטר יונייטד, גארי נוויל, שפרש ממשחק בחודש פברואר בגיל 35, ופיתח מערכת יחסים מורכבת עם אוהדי ליברפול.
השני הוא החלוץ של אינטר, סמואל אטו, שהחליף קידומת ל-30 ועיצבן מיליוני אוהדים של ריאל מדריד ברחבי העולם כאשר שיחק בברצלונה ועקץ את האקסית בכל הזדמנות אפשרית.
גארי נוויל VS ליברפול
גארי נוויל הודיע בתחילת פברואר על פרישה אחרי כמעט 20 שנים בקבוצה הבוגרת של מנצ'סטר יונייטד. פסיכיאטרים רבים סבורים שההתנהגות הבוגרת של אדם מושפעת מהילדות שלו. במקרה של גארי נוויל זה כנראה נכון.
נוויל נולד בברי, עיר המרוחקת כ-13 קילמוטרים ממנצ'סטר, אך לא מעט מתושביה בחרו דווקא לאהוד את ליברפול. נוויל הצעיר ספג הקנטות על בסיס קבוע בשל אהדתו למנצ'סטר יונייטד ועם המטענים האלו הגיע למגרש כשהפך לשחקן מקצועני.
"זה בא מתוך קנאה מהילדות שלי ותשוקה למועדון שלי. אני לא רוצה שליברפול תזכה באף תואר ואני לא אוהב אנשים שזוכים בתארים, כמו שראיתי במשך 15 או 16 שנה. בדיוק כמו שכולם שונאים היום את מנצ'סטר יונייטד כי אנחנו זוכים בתארים", הסביר נוויל את שנאתו למרסיסיידרס.
המגן סייג את דבריו: "יש לי כבוד לליברפול בכל הקשור למסורת ולהיסטוריה שלה. יש לי יותר כבוד אליהם מכל מיני מועדונים ללא היסטוריה שבאו בשנים האחרונות עם כמויות גדולות של כסף".
שנאתו לליברפול הונצחה גם בשיר שאוהדי השדים האדומים זימרו לו ולאחיו פיל באולד טראפורד: "גארי נוויל הוא אדום, הוא אדום, הוא אדום. גארי נוויל הוא אדום הוא שונא סקאוזרים".
השיר הזה קיבל משנה תוקף בינואר 2006. מנצ'סטר יונייטד אירחה את ליברפול ועד לדקה ה-90 התוצאה היתה 0:0. בתוספת הזמן הבלם ריו פרדיננד עלה לכדור גובה ונגח את שער הניצחון הדרמטי שנתן 0:1 לאלכס פרגוסון וחבורתו.
שחקני יונייטד התחבקו אחד עם השני לאחר השער וחילקו מחמאות לפרדיננד. ונוויל? הוא רץ באמוק לעבר יציע האורחים והצביע בהתרסה על החולצה והסמל של מנצ'סטר יונייטד.
"זאת היתה החגיגה שלי. לא רציתי להיות מצטדק וללכת לאחד השחקנים שלהם ולנחם אותו. יש כמה רגעים שבהם אתה משתגע ונכנס לטירוף. מה אני אמור לעשות? לחייך בנימוס ולחזור לקו האמצע? צחקתי על כך שאמרו שזאת לא התנהגות של מישהו בן 30", הסביר נוויל את התנהגותו. משטרת מנצ'סטר אף התבקשה לבדוק את המעשה אך לא מצאה בו שום כוונה פלילית.
מה ההבדל בין גארי נוויל לבין אי.טי?
הנקמה הקטנה של אוהדי ליברפול הגיעה בשנת 2008. נוויל רצה לבצע שיפוץ בביתו בן 12 החדרים הסמוך לבולטון ובין השאר הזמין פועלים על מנת להתקין בריכת שחייה. נוויל לא ידע שהאחים בריאן וגארי גריר הם אוהדי ליברפול שהטמינו צעיף ומגזין אוהדים מתחת לבריכה. "כאשר היינו שם יצרנו קפסולת זמן סקאוזרית מתחת לבריכה", אמר אחד מהמתקינים, "כאשר ארכיאולוגים יחפרו שם בעתיד הם ייראו שבבית הזה גר אוהד ליברפול נאמן".
אוהדי ליברפול אחרים מרבים לצחוק על נוויל בפורומים באינטרנט. אחת הבדיחות הולכת כך: "מה ההבדל בין אי.טי לגארי נוויל? אחד הוא יצור הוא שמן, מכוער ונמוך עם פרצוף-תחת והשני הוא חייזר שרוצה לחזור הביתה". לג'ון בארנס, אגדה ליברפולית שהיתה בקבוצה בין 1987 ל-1997, יש זווית ראיה שונה לגבי שנאתו של נוויל: "אם גארי נוויל היה נולד בליברפול, הוא היה שונא את מנצ'סטר יונייטד".
נוויל פיתח מערכת יחסים דומה גם עם היריבה מעבר לכביש, מנצ'סטר סיטי. בעונה שעברה, לאחר ניצחון דרמטי 0:1 על התכולים בחוץ, נוויל עורר פרובוקציה נוספת כשנישק את כובש השער פול סקולס. למרות זאת, השנואה מספר 1 ברשימה של נוויל היא עדיין ליברפול, ואם הוא עומד להיות פרשן כמו שהוא רוצה, האדומים מאנפילד לא ישמחו כאשר יגיע למשחקים שלהם.
סמואל אטו VS ריאל מדריד
ב-1997 הצטרף אל ריאל מדריד חלוץ קמרוני בן 16, סמואל אטו שמו. כבר בגיל צעיר אטו הראה ניצוצות אך לא קיבל הזדמנות ממשית להוכיח את עצמו. במשך שלוש שנים אטו רשם רק שלוש הופעות בליגה במדי הבלאנקוס ולא כבש שער.
בין לבין אטו הושאל ללגאנס ולאספניול אך לא הותיר שם חותם משמעותי. רק כאשר עבר למיורקה בשנת 2000 התחיל לפרוח ופתח את מסע הנקמה בקבוצה שזרקה אותו.
בשנת 2003 מיורקה הגיעה לסנטיאגו ברנבאו והשאירה את ריאל המומה כשניצחה אותה 1:5. סמואל אטו כבש אמנם רק שער אחד אך ניצח על החגיגה מול האקסית. בסך הכל אטו הבקיע במיורקה 69 שערים ב-163 הופעות, ממוצע מדהים של כמעט חצי שער למשחק.
הכישרון של אטו לא נסתר מעיניה של ברצלונה שרכשה את הקמרוני תמורת 24 מיליון יורו. השידוך התברר כמוצלח ואטו קרע רשתות בקאמפ-נואו. בקטאלוניה רשם הקמרוני 130 שערים ב-200 הופעות, והפרובוקציה הגדולה הגיעה לאחר האליפות הראשונה שלו, בעונת 2004/05.
אטו הגיע עם השחקנים לחגיגות האליפות ובלהט הרגע לקח את המיקרופון ושר בצעקות: "מדריד זבלים, יחי האלופים". הדברים עוררו זעם בכל ספרד והפכו לקטע וידאו נצפה במיוחד. אוהדי ריאל מדריד זעמו על החלוץ שגם עבר ליריבה השנואה וגם התקיף את קבוצתם.
אוהדים של ריאל אחרת, ריאל סראגוסה, עשו פרובוקציה משלהם לאטו. בפברואר 2006 ברצלונה התארחה בסראגוסה ואוהדיה התחילו לנהום לכיוונו של אטו שהחליט לשבור את הכלים ואיים לרדת מהמגרש.
שחקני ברצלונה ושופט המשחק הצליחו לשכנע את החלוץ להישאר והוא מילמל כל העת את הקריאות: "לא עוד, לא עוד". גם קריאות ה"מדריד זבלים" וגם הנהמות הגזעניות היו אבן דרך בתולדות הפרובוקציה בספרד, בתקווה שמקרים כאלה לא יחזרו בעתיד.
