דמיינו לעצמכם סיטואציה, ובה שני משחקי הדרבי התל אביבי נערכים באותו היום. אחד בכדורגל, והשני בכדורסל. כבר קרה? אוקיי. עכשיו תזכרו בתחושות, בדרמות ובכותרות, ותנסו לדמיין סיטואציה דומה, רק גדולה יותר וקריטית יותר. קשה, הא? בקלן יכולים לספר לכם.
ככה הכל התחיל: כשקוטבוס פגשה את סט. פאולי
העיר הצהובה: הטירוף במשחק של דורטמונד
בעיר ששוכנת לגדות נהר הריין קמו אתמול (שני) ליום ספורטיבי על גבול ההיסטורי. קבוצת ההוקי קרח, שמוליכה 0:2 בסדרת הגמר (הטוב מ-7) אירחה את המשחק השלישי, ואילו קבוצת הכדורגל אירחה את בוכום בידיעה שניצחון מעלה אותה רשמית לבונדסליגה.
בעוד למשחק העלייה הגעתי עם כרטיסים מראש וכחלק מהמסע בגרמניה, ההוקי קרח הגיע בהפתעה גמורה. ב-11:30 היום החגיגי של קלן, וההרפתקה שלנו, קיבלו תפנית. מתברר, כך העידו הרחובות הסגורים, האנשים עם החולצות המוזרות ואוהדים שסיפקו את יצר הסקרנות שלנו שיש אירוע לא פחות גדול מהכדורגל, וממש לא רחוק מכאן. עיר אחת, משחק עליית ליגה ב-20:15 ומשחק סופר-קריטי על האליפות ב-14:30 בצהריים.
אני חייב להודות: ברגע שהבנתי שיש משחק הוקי, היה לי ברור שאהיה בו. בכל זאת, מדובר באולם ענק, וזה בסך הכל הוקי. בסך הכל? כמה שאני חסר מושג. אחרי בירור קצר עם האוהדים הבנו שהעסק לא יהיה פשוט. הכרטיסים אזלו מזמן ואף אחד לא מתכוון לוותר על החוויה. ״טוב, זה לא דומה למה שיהיה בכדורגל״, מלמלתי כדי לנחם את עצמי, וכאילו כדי לתת לי נוקאאוט רגשי זה קרה: 9,000 אוהדים, במקביל, הלכו בשיירה ממרכז העיר לכיוון האולם. 20 דקות הליכה, כולם באדום. כולם שרים. כולם שמחים. לראות, וגם אז לא לגמרי להאמין.
זמן קצר לאחר סיום משחק ההוקי (קלן הפסידה 4:1), ובמרחק של כרבע שעה מהאולם, החגיגות החלו. אחרי שנתיים בליגה השנייה, בקלן כבר הבינו מזמן שעלו, אך אין כמו ניצחון ביתי מול 50 אלף צופים כדי לחגוג באופן רשמי. בדקה ה-62 הנשף החל. המארחים עלו ל-1:2, היריבה נותרה בעשרה שחקנים והקהל עבר להילוך חמישי. בערך בדקה ה-75, החלה תכונה ליד הגדרות. "הם מתכוונים לפרוץ לדשא?", שאלתי את הבחור שלצידי. "אני מקווה שלא. זה בערך 250 אלף יורו קנס", הוא ענה. פחות מדקה אחרי שריקת הסיום, האוהדים ענו בעצמם על השאלה.
זה התחיל עם בודדים שזכו לבוז מחריש אוזניים מהקהל, אך חמש דקות לאחר מכן הדשא התמלא, כשהשוטרים פותחים את כל השערים מתוך הבנה: עדיף אוהדים על כר הדשא, ושלא יימחץ אף אחד. ואם השערים כבר פתוחים, לא נשתתף בחגיגה? עכשיו אוכל לספר לנכדים שהייתי על הדשא במשחק העלייה של קלן...
אני לא חושב שאי פעם הייתי במשחק עלייה, אולי למעט של עירוני נהריה בכדורסל, אבל החגיגות בקלן נראו כמו של אליפות. השחקנים - עם המיקרופון ביד - הרקידו את האוהדים על כר הדשא במשך שעה שלמה, עד שהחגיגות עברו דירה, והפכו לבלאגן.
באופן ספונטני, או שלא, אצטדיון שלם העתיק עצמו לרחוב המרכזי בעיר, כשהשוטרים עומדים בצד ומסתכלים איך האוהדים שוברים בקבוקים, חוסמים כבישים ומנענעים מכוניות עם הנהגים בתוכן. 3-4 שעות של הרס מוחלט, חזיזים, רימוני עשן ושוטרים שבסופו של דבר נאלצו להתערב ולעצור מספר אוהדים.
אחרי שבוע בגרמניה, עם ארבעה משחקים, חוויות תרבותיות אדירות וקהל שבא ליהנות ומקבל תמורה מלאה על המגרש ומחוצה לו, גם הצד הפחות יפה של הכדורגל התגלה. אוהדי קלן נתנו הצגה במהלך 90 הדקות, אך כנראה שהתמהיל של האלכוהול עם שיכרון החושים מעליית הליגה עשה רע לכמה אלפים מהם.
ולסיום: ביום שישי ייערך בקלן המשחק החמישי בסדרת גמר ההוקי קרח. אם אתם בסביבה, תקפצו. מומלץ.
