הכוכב הגדול: דויד דה חאה
אם אתה השוער הבכיר של מנצ'סטר יונייטד, אלופת אנגליה, אתה חייב להיות משהו מיוחד. ודויד דה חאה הוא בהחלט משהו מיוחד. כבר היום, בגיל 22 בלבד, הוא כבר נחשב בעיני מרבית הפרשנים לאחד מעשרת השוערים הטובים בעולם. כשבאולד טראפורד החלו לחפש מחליף לאדווין ואן דר סאר, שמו של הספרדי הזה עלה כמועמד. אלכס פרגוסון התרשם מאוד מהשוער הצעיר והגבוה (1.90 מ') של אתלטיקו מדריד ולבסוף שילם עבורו לפני כשנתיים 19 מיליון ליש"ט – סכום שיא בכדורגל האנגלי עבור שוער.
לא מעטים היו משוכנעים שפרגי טעה ובגדול: שדה חאה צעיר מדי, שאין לו אישיות ובעיקר שהוא לא שוער טוב מספיק. כמה טעויות מביכות בתחילת דרכו הביאו לכך שכבר סומן ככשלון, אבל פרגוסון היה עקשן. הוא היה משוכנע שזה רק עניין של זמן עד שדה חאה יסתגל לסגנון המשחק השונה באנגליה, שבו יש יותר הגבהות והרבה יותר מאבקים פיזיים ברחבות שהשופטים לא שורקים עליהם.
פרגי כמובן צדק. בעונתו השניה ביונייטד דה חאה רק הלך והשתפר ובסיום העונה נבחר לשוער העונה בפרמייר-ליג. לאינסטינקטים המדהימים שלו ולמיקום הכמעט מושלם הוא הוסיף גם אלמנטים של כוח ומהירות תגובה. והוא ממשיך להשתפר.
דה חאה כבר סומן כיורשו של איקר קסיאס בנבחרת ספרד. העניין הוא שהקפטן בן ה-31 עדיין רחוק מאוד מפרישה מהמדים הלאומיים, כך שדויד צפוי להמתין עוד כמה שנים טובות עד שיהפוך למספר 1 של "לה רוחה". מה שבטוח זה שאחרי שיסיים את חלקו בנבחרת הצעירה, הוא יהפוך לשוער קבוע בסגל של ויסנטה דל בוסקה.
הכוכב האמיתי: איסקו
האמת היא שאפילו אמא של איסקו כבר שכחה שקוראים לו פרנסיסקו רומן אלרקון סוארס. כי כל העולם מכיר אותו בכינוי איסקו, השחקן המצטיין באירופה בשנת 2012. לפני חצי שנה הוא זכה בתואר ה"גולדן בוי", המוענק לשחקן הצעיר הטוב באירופה, כשהוא מקדים בין היתר את מלך השערים של מילאן סטפן א-שעראווי ואת טיבו קורטואה, השוער הבלגי של אתלטיקו מדריד.
איסקו כיכב העונה במדי מלאגה, לה סייע להגיע עד רבע גמר ליגת האלופות, ומרחק טעות שיפוט אחת מהעפלה לחצי על חשבון דורטמונד. הוא כבש 3 שערים בשלב הבתים, כל אחד יותר יפה מהשני. אבל הגדולה שלו היא לא השערים שהוא מבקיע, אלא מה שהוא עושה במרכז המגרש. לא במקרה משוכנעים רבים בספרד כי איסקו יהיה היורש של אנדרס אינייסטה בנבחרת, מאחר שהוא מאוד מזכיר בסגנון משחקו המלוטש את הכוכב של ברצלונה.
הוא נולד בעיירה קטנה ליד מלאגה, אבל גדל במחלקת הנוער של ולנסיה. אחרי שרשם 4 הופעות במדי העטלפים מלאגה "חטפה" אותו, מאחר שסעיף השחרור בחוזה שלו היה 6 מיליון יורו בלבד. בשנתיים בלבד בלה רוסלדה איסקו הפך למטאור. הוא אפילו הספיק לשחק כבר במדי הנבחרת הבוגרת. אבל זמנו כשחקן קבוע אצל ויסנטה דל בוסקה עוד יגיע. בינתיים, נותר לראות היכן הוא ישחק בעונות הבאות. והקבוצה שתחפוץ בשירותיו תצטרך לשלם עכשיו 35 מיליון יורו. אולי מנצ'סטר סיטי, אולי ריאל מדריד? בקרוב נדע.
הקריירה הכי מבטיחה: טיאגו אלקנטרה
לא תמיד בנים של כדורגלנים גדולים מצליחים להתעלות על אביהם. בדרך כלל זה לא קורה. ראה מקרה קרויף. אבל במקרה הנ"ל אין בכלל ספק שטיאגו אלקנטרה יהיה שחקן גדול יותר מאביו, מאזיניו, שהיה כוכב גדול למדי. האב שיחק 35 פעמים במדי נבחרת ברזיל, זכה במונדיאל ב-1994 כשחקן הרכב וב-18 שנות קריירה שיחק בין היתר בפיורנטינה, ולנסיה וסלטה ויגו. אבל הילד אמור להגיע גבוה יותר.
הפוטנציאל שלו מדהים. לרוע מזלו, אם אפשר להגדיר זאת כך, הוא משחק בברצלונה שבה אין סיכוי להוציא מההרכב את צ'אבי ואת אינייסטה. הוא כבר סומן כיורש של מספר 6 הוותיק. סגנון המשחק שלהם מאוד דומה - ראיית המשחק, המסירות המדויקות, האינטליגנציה. אבל צ'אבי, למרות שכבר אינו צעיר ויש נסיגה מסוימת ביכולתו, עדיין לא מתכוון לפנות את מקומו. כבר לפני 4 שנים ערך טיאגו את הבכורה שלו בברצלונה, שם הוא עדיין שחקן מחליף.
אבא מאזיניו אמר לא מכבר "בכל קבוצה אחרת בעולם טיאגו היה משחק בקביעות בהרכב". והוא צודק. כרגע מרבית הסיכויים שעוד הקיץ טיאגו יעזוב את ברצלונה. הוא כבר בן 22 והוא רוצה לשחק. בזירה הבינ"ל, הוא יכול היה לבחור לשחק בנבחרת ברזיל, אבל העדיף את ספרד, אליה הגיעה בגיל 14. אחיו הצעיר ראפיניה, גם הוא בבארסה, החליט לשחק דווקא בסלסאו כשיגיע זמנו.
אין בכלל ספק שאם טיאגו יחליט לעזוב את בארסה, רשימת הקבוצות שירצו אותו תהיה ארוכה. סעיף השחרור מחוזהו עומד כיום על 90 מיליון יורו וב-1 באוגוסט יירד ל-18 מיליון, כך שכרגע הוא סחורה חמה במיוחד. מה שבטוח הוא שמבחינת הפוטנציאל הוא יכול להיות בעוד 3-4 שנים אחד הקשרים הטובים בעולם.
המבוגר האחראי: אסייר יראמנדי
הוא אולי שם פחות מוכר, אבל הגיע הזמן שכולם יכירו את המוח של ריאל סוסיאדד, אחת ההפתעות הנעימות ביותר של הליגה הספרדית העונה. "איירה", כפי שהוא מכונה, הוא אחד השחקנים היותר מבוגרים בסגל. הוא כבר בן 23 ועבר כמובן את כל הדרך בנבחרות הצעירות. הוא נולד בחבל הבאסקים ולכן באופן טבעי משחק באחת משתי קבוצות הדגל של המחוז. אמנם בעונה שעברה הוא עדיין בילה את מרבית הזמן בקבוצת המילואים, אבל העונה הגיעה הפריצה הגדולה.
המאמן הצרפתי פיליפ מונטנייה נתן לו את כל הקרדיט לנהל את המשחק במרכז המגרש, והוא עשה זאת באופן מרשים ביותר. יראמנדי היה ללא ספק התגלית הגדולה של העונה בספרד ולמרות חוסר הניסיון שלו, הוא מגלה כושר מנהיגות מפתיע. שלא לדבר על חוכמת המשחק והבישולים הרבים.
היורש: אלבארו מוראטה
כל מי שרואה את אלברו מוראטה בפעולה לא יכול שלא להיזכר בפרננדו מוריינטס, חלוץ העבר הנפלא של ריאל מדריד. אותה מהירות, אותו סגנון ריצה, אפילו התספורת דומה. הילד רק בן 20, אחד השחקנים הצעירים בסגל של ג'ולן לופטגי, אבל מהמעט שראינו ממנו העונה במדי הבלאנקוס אפשר היה להיווכח שמדובר ביהלום אמיתי.
אחת הטענות כלפי ז'וזה מוריניו הייתה שהוא לא נותן מספיק קרדיט לשחקני הבית. גם למוראטה המאמן התקשה הזדמנויות, אבל בסופו של דבר לא הייתה לו ברירה, גם כי מדובר באמת בכשרון יוצא מן הכלל. בכל אותה העת הבחור המשיך לשחק בקבוצת המילואים (בה הבקיע 43 שערים ב-82 משחקים), ואוהדי מדריד רצו לראות אותו מקבל יותר דקות בקבוצה הבכירה.
את העונה הוא סיים עם שני שערים בקבוצה הבוגרת ועוד בישול ענק לכרים בנזמה בניצחון הליגה על ברצלונה, משחק בו פתח בהרכב והיה פשוט פנטסטי. לפני שנתיים מוראטה היה הכוכב הגדול של נבחרת ספרד עד גיל 19, כשהבקיע 6 שערים בדרך לזכיה באליפות אירופה. בנבחרת עד גיל 21 הוא עדיין טרי, אבל אם יקבל את ההזדמנות בישראל, כהרגלו הוא ייקח אותה בשתי הידיים.
