זה היה ב-2001. נוריה סולר, אמו של ססק פברגאס – אז נער בן 14 ממחלקת הנוער של ברצלונה – התקשרה למאמנו, רודולף בורל, ובישרה לו על גירושי הוריו. הקשר הצעיר עבר אז תקופה לא קלה ובורל שהבין מה גרם לירידה ביכולתו של ססק, החליט לעשות מעשה.
המאמן הלך לחדר ההלבשה של הקבוצה הבוגרת וחיפש את פפ גוארדיולה, אז הלב, הקפטן של הדרים-טים וגם גיבור ילדותו של פברגאס. "יש לי שחקן אחד שהוריו פרודים", אמר בורל לגוארדיולה, "הוא מעריץ אותך, משחק בעמדה שלך ולא הולך לו בתקופה האחרונה".
מי שמאמן כיום את הקבוצה הבוגרת של בארסה ולא הכיר אז את ססק, נתן לו את חולצתו עם הספרה 4, חתם וכתב עליה: "פרנססק פברגאס, מקווה שתהיה יום אחד ה-4 של ברצלונה. בהצלחה, פפ גוארדיולה". בורל שקל לתת מיד את החולצה לפברגאס, אבל חיכה.
קבוצתו של ססק זומנה אז על-ידי ההתאחדות האנגלית כדי לשחק מול שניים מהמועדונים הטובים ביותר בממלכה לקבוצת הגיל הזו, דרבי קאונטי וקובנטרי. במלון שבו שהו בורל וחניכיו, המאמן החליט שזה התזמון המושלם, שלף את החולצה והעניק אותה לפברגאס הנרגש.
"אני יודע מה עובר עליך ומבין אותך", אמר אז המאמן לססק והשניים שמרו על קשר טוב גם הרבה שנים לאחר מכן. בורל הוא גם זה שאחראי להגעה של הקשר המוכשר לשורות הבלאוגראנה: פברגאס שנולד ב-ארניס דה מאר שבקטאלוניה, החל לשחק בגיל צעיר בקבוצת מטארו השוכנת כ-35 ק"מ מצפון לברצלונה, ובורל שחיפש אחר כישרונות עבור המועדון ברחבי קטאלוניה, הגיע למטארו.
פעמיים הוא ביקר שם ולא ראה שום דבר מיוחד, אבל בביקור השלישי חלה התפנית. "הלכתי לצפות בהם שוב ופתאום ראיתי ילד שהיה פשוט מבריק", אמר בורל על ססק, "הם אמרו לי שפברגאס צעיר בשנה מכל האחרים. הוא הוביל את הכדור בצורה טובה מאוד, הפגין יכולת מסירה נהדרת לכל המרחקים והיתה לו כל תכונה שאנחנו מחפשים. במחצית שאלתי את המאמן איך זה שלא ראיתי את הילד לפני והוא הודה שברגע שנודע על הגעתי בפעמים הקודמות, הם החליטו להחביא אותו", הסביר בורל, "הם פשוט ידעו שארצה לקחת אותו".
מטארו ובארסה הגיעו לסיכום שהוא יסיים את העונה בקבוצה, יתאמן פעם בשבוע עם הבלאוגראנה ויעבור אליהם בסוף השנה. כשהצטרף לברצלונה, הוא אמנם שהה במרבית הזמן בלה מאסיה (אקדמיית הכדורגל של בארסה) – באימונים ובלימודים, אבל המשיך לגור עם הוריו ב-ארניס דה מאר, המרוחקת כחצי שעה נסיעה מהעיר.
"היתה קבוצה של ילדים שהייתי אוסף ומחזיר לביתם לאחר מכן", מספר ז'ואן חימנס, נהג המונית שהסיע את הכישרונות לברצלונה ובחזרה, "ססק היה המנהיג, הוא תמיד היה בוחר את המוזיקה למשך הנסיעה". הסידור, שלפיו פברגאס היה חוזר הביתה מאוחר ורק אז מתפנה להכנת שיעורי הבית, הקשה עליו וכדי להקל, הוחלט שיעבור לגור בלה מאסיה באופן קבוע.
המיתוס: ה"בייבי דרים-טים"
יותר מ-500 ילדים ונערים עברו בלה מאסיה, שנפתחה ב-1979 בסמוך לקאמפ-נואו ועברה הקיץ למתחם העיר הספורטיבית על שם ז'ואן גאמפר, בו מתאמנת גם הקבוצה הבוגרת. מרבית שחקני ההרכב הנוכחי של אלופת אירופה הם כאלה, ושניים מהם – ג'רארד פיקה וליאו מסי - הם בני אותו מחזור, כמו גם פברגאס, שנהנה מהחיים אחרי שהתאושש מגירושי הוריו.
אחרי המעבר ללה מאסיה, ססק התחבר במהרה עם פיקה, שהגיע לאקדמיה עם ייחוס מחייב: סבו, אמאדור ברנבאו, היה סגן נשיא בארסה לשעבר. השניים שנחשבים לחברים טובים עד היום, לא ידעו איך "לאכול" את הצלע השלישית: מסי שסבל אז מהפרעת גדילה, הגיע באותו זמן לגובה של 137 ס"מ בלבד, נזקק להזרקה של הורמון גדילה ושהה בעיקר בחדרו, אחרי האימונים.
"בימים הראשונים הוא ישב בחדר ההלבשה, לא אמר מילה והיה ביישן מאוד, עד שפיקה, ססק ואני ניגשנו אליו", סיפר ויקטור ואסקס, ששיחק אז עם השלישייה ומשתף פעולה בימים אלה עם ליאור רפאלוב בקלאב ברוז'.
אותה קבוצת נוער רקדה על מגרשי ספרד ב-2002, פירקה כל מה שזז וזכתה לכינוי: ה"בייבי דרים טים". עם פיקה שאירגן את ההגנה, פברגאס עם '4' לפניו ומסי ששיחק כחלוץ שני, זוכרים בברצלונה את הקבוצה הדורסנית שזכתה בטרבל בעונת 2002/03, בה הבקיע הארגנטיני 30 שערים ב-37 משחקים.
"מעולם לא נתקלתי בקבוצה כל כך תחרותית כמו זו, ולא רק במשחקים, אלא גם באימונים", משחזר המאמן של החבורה, אלכס גארסיה, "לפעמים הייתי צריך לעשות הפסקות כי כל אימון הפך לגמר גביע. זה היה סגל מדהים".
טוויסט באדום-לבן
פיקה, פברגאס ומסי היו אמורים לעלות ביחד לקבוצה הבוגרת של ברצלונה, אבל החשש שלא יזכו לצ'אנס אמיתי פירק את השלישייה. המצב הנוכחי במועדון, שבו קאנטראנוס (שחקני בית) רבים מאיישים את הסגל של הקבוצה הבוגרת, היה אז בגדר פנטזיה ונראה כמו חלום רחוק.
ארסן ונגר ניצל את הפירצה בחוק הספרדי, שלפיו אי אפשר להציע לשחקן חוזה מקצועני לפני הגיעו לגיל 18 (בניגוד לאנגליה), הבטיח לססק – כשהיה בן 16 – דקות בקבוצה בוגרת בעתיד הקרוב, והקשר לא חשב פעמיים. הוא רצה לשחק בבארסה, אבל חשש שלא יקבל הזדמנות בשל הנוכחות של צ'אבי ואנדרס אינייסטה בסגל הבכיר, ולקח את הקריירה שלו לאנגליה.
"זו היתה הזדמנות חיי, כאילו שאתה עומד בתחנה וזו רכבת שאתה חייב לעלות עליה", מסביר פברגאס, שפשוט רצה לשחק אחרי שהוביל את ספרד לגמר המונדיאל עד גיל 17 ב-2003, בו סיים כמלך השערים (עם חמישה) ונבחר למצטיין, "הגענו ללונדון, דיברנו עם ונגר והכל נראה כל-כך טוב. הייתי בן 16 ובברצלונה הייתי משחק בקבוצה עד גיל 16, אבל פה נתנו לי לשחק ישר במילואים ומיד לאחר מכן בגביע הליגה".
המעבר לאנגליה לא היה קל עבור ססק, ולמרות ששותפו לדירה, פיליפ סנדרוס דובר הספרדית, עזר לו, הוא היה מוצא את עצמו בוכה מדי פעם. "כשהוא הגיע לארסנל, דיברתי עם אמא שלו והיא אמרה לי שניצחונות של 0:6, 0:7, 0:8 ו-0:9 היו דבר שבשגרה עבור קבוצת הנוער ההיא", מסביר ונגר, "בהתחשב בזה שססק, פיקה ומסי שיחקו בה, זה לא ממש מפתיע".
פברגאס למד אנגלית, התאקלם בלונדון ופשוט חי את החלום. בגיל 16 הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות ארסנל שמשחק בקבוצה הבוגרת ולכובש הצעיר ביותר שלה אי פעם, עונה לאחר מכן כבר שיחק, הבקיע בליגת האלופות וזכה במגן הקהילה. כשהיה בן 18 הוסיף לרזומה גם את הגביע האנגלי, בגיל 19 פתח בגמר הצ'מפיונס מול ברצלונה, אחרי שנתיים נוספות כבר היה הקפטן של ארסנל, זכה עם ספרד ביורו ובגיל 23 כבר היה אלוף עולם.
"יכולת לראות ישר שראיית המשחק שלו יוצאת דופן", אמר ונגר על היהלום שלו, שרשם 57 שערים לצד 100 בישולים ב-303 משחקים במדי ארסנל. בתמיכתו של המנג'ר הצרפתי, פברגאס הפך להצלחה מסחררת – בטח בהשוואה להשקעה הזעומה בו כשעבר מברצלונה – ואף חתם על חוזה ארוך טווח ב-2006.
עם זאת, במהלך השנים, התותחנים לא ממש הצליחו לזכות בתארים והאחרון שבהם הוא אותו גביע אנגלי, אי שם בעונת 2004/05. בינתיים פברגאס ראה את מסי ופיקה - שהספיק אף הוא לעזוב את בארסה לאנגליה (למנצ'סטר יונייטד) לפני ששב לקבוצת נעוריו – מככבים במדי הבלאוגראנה וזוכים בתארים.
השינוי בגישה של הקטאלונים, שהיו (ונמצאים) בעיצומו של תהליך לשילוב כמה שיותר קאנטראנוס בקבוצה הבוגרת, צבט לססק, שמאז ומעולם רצה לשחק עם מדי הבלאוגראנה. "תמיד אהיה אוהד של ברצלונה ומעבר של קבוצה לא משנה את התחושות שלך", הוא אמר בתחילת דרכו המקצוענית בארסנל.
פרקי הזמן שססק בילה עם חבריו לנבחרת, שמרביתם שחקני ברצלונה, במהלך היורו ב-2008 והמונדיאל בקיץ הקודם, רק הגבירו את הרצון לשוב. לעיר שבה גדל, לחברים ולקבוצה שאותה ראה בלייב בפעם הראשונה בגיל 9 חודשים, עת לקח אותו סבו לקאמפ-נואו. "כשחתמתי על חידוש החוזה ההוא בארסנל, לא קיבלתי שום סימן מבארסה", סיפר השבוע פברגאס, "חלמתי לחזור, אבל לא דמיינתי שזה יקרה".
ובסוף זה קרה. "אחת ההעברות הארוכות בהיסטוריה" כינה ה-BBC את הסאגה שהגיעה לסיומה אחרי 3 שנים של שמועות ומו"מ עיקש, שפברגאס עשה הרבה כדי לסיים אותו בהצלחה. הוא דחה את ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי שהציעו לו שכר גבוה יותר בהשוואה לברצלונה, ואפילו ויתר על 5 מיליון יורו (אחד כל עונה) ממשכורתו בחוזה החדש בבארסה – שהצטרפו ל-29 המיליון ששולמו לארסנל. הכל בשביל לחזור הבייתה.
"חיכיתי לרגע הזה הרבה שנים", אמר ססק. 8 ליתר דיוק. בצהרי יום שני, כ-30 אלף אוהדי בארסה חיכו ביציעי הקאמפ-נואו לפברגאס, שעלה לדשא – והפעם לא כיריב – עם כדור ביד והחולצה עם הכיתוב "פברגאס" על הגב. בערב הוא הגשים חלום, ערך את אימון הבכורה תחת גיבור ילדותו (ואף תיקל אותו במהלכו) ולמחרת כל החולצות עם הספרה 4 בחנות של המועדון כבר אזלו. הילד חזר, זה רומנטי ונחמד, אבל נשאלת השאלה האם ברצלונה, שחלק מחשיבים אותה כקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה, בכלל צריכה אותו.
אז איפה לעזאזל הוא ייכנס?
במבט ראשון על ההרכב של ברצלונה – עם סרג'י בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה בקישור ומשולש הקסם MVP (מסי, וייה ופדרו) בהתקפה – קצת קשה להבין למה גוארדיולה רצה כל-כך את פברגאס. תוסיפו לכך את פצצת הכישרון, טיאגו אלקנטארה, שהרשים במשחקי ההכנה ואת אלכסיס סאנצ'ס, ותקבלו סלט לא נורמלי. וזה בלי איברהים אפלאיי, שכרגע אמנם פצוע, אבל יחזור לרוטציה בהמשך.
הסברה היא שססק, שמגיע עם סטטוס של סופרסטאר ותג מחיר שכזה (הוא שווה הרבה יותר ממה ששולם עליו), לא יישב על הספסל לאורך זמן, כך שמעבר לזה שתיווצר תחרות גדולה מדי עם צ'אבי ואינייסטה על עמדות הקישור, ההתקדמות של טיאגו תעצר.
הקשר הצעיר שנולד באיטליה ומשחק בנבחרת ספרד, הוא בנו של מאזיניו וזה גם החיסרון הכי גדול בכל הסיפור. קשר העבר שזכה עם ברזיל במונדיאל 1994 ושיתף פעולה עם חיים רביבו בסלטה ויגו, היה שחקן גדול, אבל יש לו פה לא פחות גדול. טיאגו שהוביל את ספרד הצעירה לזכייה ביורו, האריך את חוזהו במהלך הקיץ – עוד לפני החתימה של ססק – והאב סיפר שלפני כן היו דיבורים עם חורחה ולדאנו, המנהל המקצועי של ריאל לשעבר.
כמה משחקים שבהם טיאגו לא יקבל דקות, ואל תופתעו אם הדיבורים של מאזיניו על ריאל (או קבוצה אחרת) יעלו שוב. אבל זה לא רק הסטטוס שלו כמחליף. מה יקרה אם הקשר בכלל לא יהיה בסגל? במצב אופטימלי, ללא הרחקות ופציעות, גוארדיולה יצטרך לבחור 6 שחקנים (בנוסף לשוער המחליף חוסה מנואל פינטו) כדי לאייש את הספסל מבין אלה: מקסוול, אדריאנו, אנדראו פונטאס הבלם, חאבייר מסצ'ראנו, סיידו קייטה, פברגאס, טיאגו, אפלאיי וסאנצ'ס.
מצבו של טיאגו לא אופטימלי בתחילת העונה, למרות היכולת הנהדרת בקיץ, אבל היתרון שלו הוא היכולת לשחק גם כקשר קדמי וגם כחלוץ נסוג, העמדה של מסי. ומצד שני, את הוורסטיליות הזו יש גם לפברגאס, שאף יכול לשחק בתפקיד אחורי יותר, כפי שהיה בתחילת דרכו במחלקת הנוער של ברצלונה.
החלום הרטוב של הקולס (הבארסאים) לראות את אינייסטה, צ'אבי ופברגאס ביחד בהרכב נטול קשר אחורי, יכול להתממש, אבל לא לעתים קרובות. החוכמה של שלושתם והעובדה שבארסה במילא מחזיקה בכדור רוב הזמן – מול כל קבוצה, בכל מגרש – יכולים לחפות על היעדר פיזיות, אבל זה לא ממש יעבוד מול יריבות חזקות באמת.
הפציעה של פויול, שעדיין לא שיחק עם אלופת אירופה העונה (גם לא במשחקי ההכנה), וההתבססות על רוטציה קצרה בהגנה ללא חיזוק, אף העלו השערה שגוארדיולה מכוון למערך 3:4:3: בוסקטס/מסצ'ראנו ישחק כחצי בלם קצת לפני פיקה, מקדימה צ'אבי, אינייסטה ופברגאס, ובהתקפה מסי ושניים מבין השלושה: פדרו, וייה וסאנצ'ס. במצב זה, פתאום טיאגו עשוי להפוך לחילוף הראשון לקשרים הקדמיים.
אבל צריך לזכור שבעונה של כ-60 משחקים, עם פציעות, הרחקות ומשחקי נבחרות, הרוטציה תתקצר וכולם ישחקו. פברגאס שמגיע לברצלונה כשצ'אבי, אותו הוא אמור לרשת, כבר בן 31, יאפשר לגוארדיולה להעניק לאדריכל שלו יותר מנוחה וגם משחקי אגו הם לא ממש אופציה. אחרי הכל, גם בנבחרת ססק משמש כמחליף והאופי שלו לא אמור להפריע, אלא להיפך.
בחור כובש. ומבשל
בהסתכלות כוללת על הקיץ של בארסה, ההרכב שלה אולי לא השתנה משמעותית, אבל העומק השתפר באופן קיצוני. זה אפילו קצת מצחיק שבחצי-גמר ליגת האלופות בעונת 2009/10, גוארדיולה נאלץ לפתוח עם קייטה החלש (בשל היעדרות אינייסטה), ועכשיו יש לו בסגל את כובש שער הניצחון במונדיאל, את המבשל (פברגאס), את צ'אבי ואת טיאגו.
גוארדיולה, אחד שתמיד אוהב להפתיע את היריב, יקבל הרבה מהרכש הנוצץ שבא מארסנל. אין ויכוח על כך שצ'אבי ואינייסטה הם – לפחות - 2 מהמוסרים הטובים בעולם, אבל ססק יוצר מצב הבקעה לחבריו כל 29 דקות בממוצע וזה יותר מכל אחד אחר ב-5 הליגות הבכירות (באנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת). מה לעשות, את ליגת העל לא בדקו.
פברגאס העמיד בארסנל רקורד כיבוש טוב יותר משמעותית מזה של צ'אבי או אינייסטה בברצלונה, הוא נכנס לרחבה בתדירות גבוהה ביחסית לקשר, מוסיף איום על השער ממרחק – משהו שאפלאיי היה אמור לספק – וגם תהליך ההתאקלמות שלו יהיה זריז לנוכח ידיעת השפה, החברים לנבחרת, העבר בלה מאסיה וההיכרות עם השיטה.
לא פחות חשוב מכך: ססק רעב. אל דאגה, הוא יגמור את החודש גם עם שכר של 3 מיליון יורו לעונה (בשל ההשתתפות שלו בכסף ששולם לארסנל) והוא מגיע עם רצון להוכיח, בדיוק כמו דוד וייה לפני שנה. כשגוארדיולה יצטרך אותו, הוא יודע שיוכל לסמוך עליו, שכן הטענה נגד פברגאס כאחד שלא מופיע ל"משחקים גדולים" היא לא פחות ממגוכחת.
לעומת המפגשים מול בארסה שבהם לא בלט, יש גם דוגמאות הפוכות: שמינית ורבע-גמר ליגת האלופות מול ריאל ויובנטוס בעונת 2005/06, השער נגד מילאן בסן-סירו בשמינית הגמר שנתיים לאחר מכן, כיבוש הפנדל המכריע מול איטליה ברבע הגמר של יורו 2008, 2 הבישולים נגד רוסיה בחצי הגמר והבישול לאינייסטה בגמר המונדיאל בדרום-אפריקה.
"זה נראה כאילו שלא עזבתי מעולם", אמר פברגאס במהלך הצגתו בברצלונה. הקשר שהתמונה על כרטיס חבר המועדון שלו בברצלונה, היא עדיין מתקופת ילדותו, סגר מעגל כשערך את הופעת הבכורה בסופר-קאפ מול ריאל, היה מעורב בשער הניצחון של מסי ורשם בכורה חלומית עם תואר. רגע לפני שגוארדיולה העלה אותו מהספסל, הוא נזכר בחולצה ההיא עם המספר 4 שקיבל ממנו, אותה חולצה שעדיין תלויה בבית הוריו.
