כמו בכל מערבון טוב, גם עונת 2010/11 בפרמייר-ליג הסתיימה בדו-קרב. זה קרה לפני כחודש, אז מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי נלחמו על התואר. אלכס פרגוסון סיפק את כלי הנשק וחאבייר "צ'יצ'אריטו" הרננדס שלף ראשון וירה אחרי פחות מחצי דקה.
הדאבליסטית היוצאת צ'לסי סיימה עונה ללא תארים ומיהרה לפטר את מאמנה, קרלו אנצ'לוטי, שבתקופתו בסטמפורד ברידג' הבקיעה הכי הרבה שערים, אך אחוזי ההצלחה שלו היו נמוכים מאלו של ז'וזה מוריניו, חוס הידינק ואברהם גרנט. גרנט עצמו ירד ליגה עונה שניה ברציפות וכבר מחפש תפקיד נוסף בליגה האנגלית.
ארסנל לא השתתפה במערבון העונה, אלא הקרינה שידורים חוזרים של "אל תפיל את התואר" וכמו בעונות הקודמות הציגה בשלבים לא מעטים כדורגל שוטף ומהיר, לטשה עיניה לאליפות אך נפלה שוב בשלבי המאני-טיים וסיימה רביעית.
האליפות של מנצ'סטר יונייטד והגביע של מנצ'סטר סיטי העבירו את כובד המשקל מלונדון צפונה למנצ'סטר וקבעו את המשחק הראשון של העונה הבאה, אז יונייטד תפגוש את סיטי בחודש אוגוסט למשחק על מגן הקהילה בוומבלי. אז מי היה הטוב, הרע והמכוער של העונה?
הטוב: רפאל ואן דר וארט
למרות שלא השיגה את הכרטיס לליגת האלופות, טוטנהאם השלימה עונה טובה מאוד שכללה מקום חמישי והגעה לרבע הגמר בליגת האלופות. כבר הוכח שלקבוצות שלא נמנות עם הצמרת העולמית קשה לשלב השתתפות במפעל האירופי הבכיר. סלטה ויגו כבר התרסקה בעבר בספרד בגלל שילוב כזה והעונה ורדר ברמן נקלעה לקרבות התחתית בבונדסליגה, אפילו שניצחה 0:3 את אלופת אירופה אינטר.
השחקנים בחרו את גארת' בייל כשחקן העונה. מי שתרם לא פחות להצלחה של טוטנהאם הוא רפאל ואן דר וארט שהגיע בקיץ מריאל מדריד בפחות מעשרה מיליון ליש"ט. אי אפשר להכחיש שבייל היה מצוין. הוא דהר באגף שמאל והשאיר אבק למגנים הימניים של הקבוצות היריבות.
התצוגות של הוולשי היו מרשימות, אולם הוא נעצר בחודשים האחרונים של העונה בגלל פציעה ומי שגילה יציבות היה ואן דר וארט. ההולנדי תפס במהירות את משבצת בעל הבית בווייט הארט ליין וקיבל מהארי רדנאפ את המושכות.
ארסנל יכולה להתנחם שסיימה שוב מעל טוטנהאם, אך לא הרבה יותר מזה. העונה התותחנים דחו את הקץ מחודש פברואר לחודש מארס ובתוך שבועיים נשרו מגביע הליגה, הגביע האנגלי וליגת האלופות, כשגם האליפות לא נראתה בדרך לאצטדיון האמירויות, שטרם ראה תואר מאז עברה אליו ארסנל ב-2006.
הבשורה המעודדת של ארסן ונגר הגיעה מכיוונו של הקשר האחורי אלכסנדר סונג שראוי לתואר השחקן המשתפר. סונג נחשב עד לתחילת העונה כשחקן בינוני, משהו בין חוטב עצים לשואב מים. הקמרוני הראה שיש "גרזן" רציני במרכז השדה וכל שנותר לארסנל זה למצוא שוער, הגנה ותואר.
הרע: נמניה וידיץ'
בתחילת העונה אלכס פרגוסון בחר להעניק את סרט הקפטן של מנצ'סטר יונייטד לבלם הסרבי נמניה וידיץ'. הסקוטי הסביר כי חיפש שחקן שעולה בהרכב באופן קבוע ולכן ריו פרדיננד למוד הפציעות וראיין גיגס הקשיש לא באו בחשבון.
הבחירה בווידיץ' כקפטן היתה לא פחות ממבריקה. הסרבי הוא הרע במובן הטוב של המילה: בלם קשוח שמנהיג את ההגנה ואת הקבוצה כולה ואין ראוי ממנו לתואר שחקן העונה בו זכה מטעם הליגה.
לעיתים רחוקות יש לו תצוגות נפל, כמו במספר משחקים מול פרננדו טורס, אבל איפה הוא ואיפה הספרדי, שהגיע בינואר לצ'לסי תמורת סכום אסטרונומי של 50 מיליון ליש"ט וניפק שער בודד מול ווסטהאם.
וידיץ' חבר לעוד עונה טובה ואחרונה של השוער שפרש אדווין ואן דר סאר ויונייטד לא ספגה שערים במחצית הראשונה באולד טראפורד העונה, מלבד השער של בלקפול במחזור האחרון. כריס סמולינג שהגיע מפולהאם נכנס בקלות לנעליים של פרדיננד, שהוכיח כי עדיין לא גמר את הסוס.
דימיטאר ברבאטוב סיים כמלך השערים של הליגה (ביחד עם קרלוס טבס) ולמרות זאת הסיפור הגדול בהתקפה של השדים האדומים היה צ'יצ'אריטו. יונייטד החתימה את החלוץ מצ'יבאס גואדלחרה תמורת שישה מיליון ליש"ט עוד לפני המונדיאל בדרום אפריקה, בו כבש מול צרפת וארגנטינה, ואם היתה עושה זאת אחרי הטורניר זה היה עולה לה עוד 20 מיליון.
המקסיקני כבש 20 שערים בעונתו הראשונה באנגליה ודחק בחודשים האחרונים את ברבאטוב לספסל. לא יהיה פרוע מדי להניח כי אם "האפונה הקטנה" היה פותח בהרכב מתחילת העונה הוא היה משיג יותר מ-30 שערים.
צ'יצ'אריטו היה זה שדאג לשלושה מתוך חמישה ניצחונות חוץ בלבד שהשיגה האלופה הטריה, מאזן דל לכל הדעות והכי מעט לאלופה אי-פעם. זה הספיק לתואר בגלל מאזן ביתי מרשים שכלל 18 ניצחונות מתוך 19 משחקים באולד טראפורד. רק ווסט ברומיץ' הצליחה להוציא 2:2 ומלבדה כל הקבוצות שהגיעו ל"תיאטרון החלומות" הפסידו.
ה-1:1 מול בלקבורן רוברס במחזור הלפני אחרון נתן את האות לכך שיונייטד זכתה באליפות ה-19 ועקפה את ה-18 של ליברפול. הראיון שהתקיים לאחר ההכתרה הראה את סוד קסמו של פרגוסון, שהצהיר כי הוא כבר חושב על מספר 20 ולא מדובר על מספר הדגים אותם יוציא מהמים לאחר הפרישה.
ליברפול עצמה עברה תהפוכות ובראשן חזרתו של קני דלגליש לכסא המאמן. הסקוטי רכש בינואר את אנדי קארול ניוקאסל בסכום מופרז של 35 מיליון ליש"ט ואת לואיס סוארס שעלה כעשרה מיליון ליש"ט פחות.
בחצי העונה האחרנה דווקא האורוגוואי היה זה שנתן תפוקה טובה יותר וגם אם ליברפול לא תאיים על האליפות בעונה הבאה עושה רושם שתחת "קינג קני" היא נמצאת על המסלול הנכון.
המכוער: קרלוס טבס
קבוצת הפייסבוק "קרלוס טבס - האדם המכוער אי פעם" לא מותירה מקום לספק. למרות קביעתה, הארגנטיני הוא אחד הגורמים המרכזיים לעונה המוצלחת של מנצ'סטר סיטי שסיימה במקום השלישי ותהיה בעונה הבאה בליגת האלופות. בתור בונוס, סיטי זכתה בגביע האנגלי ובתואר הראשון שלה אחרי 35 שנים עקרות כולל ניצחון מתוק בחצי הגמר על מנצ'סטר יונייטד.
בנוסף לטבס, יאיא טורה הבריק והצדיק את השכר האסטרונומי שלו (220,000 ליש"ט לשבוע), שני רק לוויין רוני, שכבש את שער העונה מול סיטי ומביא הביתה רבע מיליון בכל שבוע. הקשר מחוף השנהב, שנחשב "אפור" ליד הכוכבים בברצלונה, פורח במדים התכולים ומקבל מרוברטו מנצ'יני חופש פעולה להיכנס לרחבה בעזרת העוצמה והכוח המתפרץ שלו.
מנצ'יני הכניס את עצמו למלכוד ובגלל העונה הטובה בסיטי לא יסתפקו בפחות מאליפות. יהיה מעניין לראות איך סיטי משלבת את הליגה ביחד עם ליגת האלופות והאם קרלוס טבס יתעקש לעזוב את הצד התכול של מנצ'סטר.
בגזרה הישראלית זו היתה אחת העונות החלשות. דקל קינן פתח את העונה בבלקפול ועבר לקרדיף מהצ'מפיונשיפ איתה לא הצליח להעפיל לליגה הבכירה. בלקפול ירדה בסופו של דבר למרות יכולת אדירה של צ'רלי אדם ולמרות שכבשה 55 שערי זכות. תמיר כהן לא קיבל דקות רבות אבל ריגש עם שער ניצחון מול ארסנל וחשיפת תמונתו של אביו אבי כהן ז"ל. יוסי בניון נעדר במשך רוב העונה בצ'לסי ואברהם גרנט נכשל בווסטהאם.
ניק הורנבי כתב בספר "קדחת המגרש" כי "אוהדי הכדורגל מדברים ככה: השנים שלנו, יחידות הזמן שלנו, נמשכות מאוגוסט עד מאי. יוני ויולי לא ממש קורים, במיוחד בשנים שמסתיימות בספרה אי-זוגית ולכן אינן מכילות את גביע העולם או אליפות אירופה". בזמן שנותר עד חודש אוגוסט נתעסק במלפפונים שיגיעו לממלכה בתקווה כי ניתקל בסחורה טריה שתצית לנו פעם נוספת את הדמיון.
