אז מי היה אדי האמל, פרט לבעל גב חם? קשה לדעת. 53 שנה היה שמו מאופסן במחשבותיו של אותו ליאון גרינמן, שהשתקע לאחר המלחמה באנגליה. סימון קופר הקדיש פרק לסיפורו, שצף ועלה שוב אל פני השטח בשלהי העשור הקודם. אדוארד האמל בכלל נולד בניו יורק ב-1902 ובנעוריו עבר עם משפחתו לאמסטרדם, שם החל לשחק כדורגל במדי אמסטרדמש פוטבול קלוב. עם השנים התגלה כקיצוני ימני מוכשר ובגיל 20 הפך ליהודי הראשון שמשחק בקבוצה הבכירה של אייאקס. עד מהרה הפך הצעיר לשחקן הרכב ועד לפרישתו המוקדמת ב-1930 הספיק לערוך 125 הופעות במדי האדום-לבן ולכבוש 8 שערים. שארית המידע באשר לחייו הספורטיביים נובעת מעדויות של מכרים.
ווים אדרייסן, מאגדות הכדורגל של אייאקס, ציין בספר זכרונות את האמל כחלק מההרכב החזק ביותר איתו יצא לו לשחק. דיטייה ואן מינדן, אוהד מבוגר של הקבוצה מאמסטרדם, אמר לקופר ש"אדי היה שחקן חביב ואהוד מאוד", וב-1965 אף פורסם ב"ניוו ישראליש וויקבלאד" שיהודי בשם אדי האסל כמעט נכנס לנבחרת הולנד בשנות ה-30'. האמל, שכונה בחיבה על ידי האוהדים "בלהאמל" (מנהיג הכנופיה או פרחח), המשיך לשחק בקבוצת הוותיקים של אייאקס וב-1932 הפך למאמן קבוצת אלקמריה ויטריקס, תפקיד אותו מילא עד 1935. ואז החלה אירופה לבעור.
האמל, כמו רבים אחרים מתוך כ-140 אלף יהודי הולנד, החליט להישאר בבית עם משפחתו. במאי 1940 כבשו חיילי הוורמאכט את המדינה המערב אירופאית וחוקי הגזע קנו אחיזה גם ברחובות אמסטרדם. בפברואר 1941 החל גל הגירושים הראשון של יהודי הולנד מזרחה ובינואר 1943 נתפס גם אדי האמל. על אף היותו אזרח אמריקני, הוא נעצר בתחילה משום שלא היה ברשותו דרכון. ליאון גרינמן נעצר משום שלא הצליח להוכיח שהוא אזרח בריטי. ב-18 בינואר הם נלקחו מרוטרדם למחנה המעבר ווסטבורק, סמוך לגבול הגרמני. כשקורט שלזינגר, יהודי ממוצא גרמני שהיה אחראי על המסמכים במקום, הגיע לבקתה בה שוכנו כדי להודיע שסיפורה של משפחת גרינמן אומת והיא משוחררת, משפחות גרינמן, האמל ו-700 הולנדים נוספים כבר נשלחו לבירקנאו.
כ-50 גברים וארבע או חמש נשים מתוך ה-700 שהיו ברכבת מווסטבורק הועברו לעבודה. כששאלו את עמיתיהם העצורים הוותיקים אם הם יודעים להיכן נשלחו משפחותיהם, קיבלו ההולנדים תמיד אותה תשובה - אצבע מורה לעבר השמיים. אשתו של אדי, יוהאנה, ובניו התאומים בני החמש, רוברט ופאול, היו בין בני המשפחה שמעולם לא שבו. האמל אמר לגרינמן שאם היה משחק באייאקס בתקופה הסמוכה יותר למלחמה או אם היה מגן ימני טוב יותר, אולי היה נשלח עם משפחתו לטרזיינשטדט, לשם הועברו "היהודים המפורסמים, העשירים או אלה שיש להגן עליהם".
"אחרי כמה חודשים בבירקנאו הגיע היום של הסלקציה הגדולה", סיפר גרינמן. "הכריחו אותנו להוריד את הבגדים וכל היום עמדנו שם ובדקו לנו את הגוף. אדי, שעמד מאחורי, שאל אותי: 'ליאון, מה יקרה לי? יש לי אבצסט בפה'. הסתובבתי אליו, הסתכלתי והפצע באמת היה נפוח. אולצנו לעבור שני שולחנות שמאחורי כל אחד מהם ישב קצין אס.אס. אם הוכרזת כשיר, הם הפנו אותך ימינה. אם לא, כיוונו אותך שמאלה. עברתי את שני השולחנות והם הצביעו ימינה. אדי הלך אחריי, הבטתי לאחור וראיתי ששולחים אותו שמאלה. חשבתי שישלחו אותו לבית חולים, אבל מאז לא ראיתי אותו שוב. רק אחרי כמה חודשים הבנתי שהם באמת ממיתים אנשים בעזרת גז". אדי האמל, אחד מאותם אנשים, נרצח בתאי הגזים של אוושוויץ ב-30 באפריל 1943.
איש מראשי אייאקס, מועדון המזוהה כל כך עם יהודים, לא טרח לחפש ולפרסם מידע נוסף אודות הקורבן היחיד של האדומים-לבנים במלחמה ההיא. אף אחד מהם לא דאג להנציח אותו באופן רשמי. בארכיונים המתעדים את שמותיהם של 104 אלף יהודי הולנד שנרצחו במחנות, נכתב רק "האמל, אדוארד. 21-10-1902, ניו יורק. 30-04-1943, אוושוויץ", לצד שמותיהם של 40 איש נוספים ממשפחת האמל שהומתו בין סתיו 1942 לקיץ 1943 באוושוויץ או בסוביבור. מתוך 700 האיש שהוגלו באותה רכבת לווסטבורק בינואר 1943, רק ליאון גרינמן וחברו ליאון בורסטרוק שרדו. לפחות מישהו זכר את היהודי הראשון של אייאקס.
