"זה יהיה אתגר גדול עבורי ואני מוכן לעשות את המיטב. זה מועדון פנטסטי, עם אוהדים נפלאים והיסטוריה מוכרת בכל העולם. אני מחכה כבר לעבוד עם השחקנים שלי ולהתכונן לעונה הבאה". הדובר: אברהם גרנט. התאריך: יוני 2010.
חלפה לה כמעט שנה מאז ההצהרות החגיגיות של אברהם גרנט לאחר מינויו כמאמן ווסטהאם יונייטד, שנה שבה קיבל את ההזדמנות לבנות קבוצה על פי שיקוליו. בקדנציות הקודמות שלו באנגליה עם צ'לסי (עונה ללא תארים) ופורטסמות' (ירידה לליגת המשנה) טען מאמן נבחרת ישראל לשעבר כי קיבל קבוצות באמצע העונה בתנאים לא אידיאליים.
בווסטהאם הכל היה שונה. גרנט קיבל את המושכות בתחילת יוני, הכין את הקבוצה במשך חודשיים לפתיחת הליגה והביא שחקני רכש. תומאס היצלספרגר, פבלו באררה, ויקטור אובינה, טל בן חיים ופרדריק פיקיון היו רק חלק משחקני הרכש שהגיע לאפטון פארק. במשחקי ההכנה הם ניצחו בין היתר את פנאתינאיקוס ומנשנגלבאך והיו בכושר טוב. אז מה בעצם השתבש? למה בכל זאת גרנט ו-ווסטהאם נשרו לליגה השניה?
סיבה ראשונה: מנטליות לקויה
דווקא באחת המעלות הבולטות שאפיינו קבוצות של גרנט במשך הקריירה, המנטליות, דווקא שם ווסטהאם היתה חלשה. הפטישים שמטו העונה 22 נקודות במשחקים בהם כבר הובילו. את ההמחשה הטובה ביותר ניתן לראות בדוגמאות ממשחקים ספציפיים.
מול ברמינגהאם ווסטהאם הובילה 0:2 והמשחק הסתיים ב-2:2. מקרה דומה היה ב-2:2 מול אברטון בגודיסון פארק. הפטישים הובילו 0:1 ו-1:2 וספגו שוויון כואב בתוספת הזמן. מול מנצ'סטר יונייטד הם הובילו 0:2 במחצית וירדו מנוצחים עם 4:2 בסיום. גם במשחק הירידה מול וויגאן ווסטהאם הובילה 0:2 במחצית, ובמקום לגרור את ההכרעה למחזור האחרון ספגה שלושה שערים וירדה.
ה-0:4 המרשים על מנצ'סטר יונייטד ברבע גמר גביע הליגה יזכר כקוריוז בלבד, אם בכלל. חמישה ימים בלבד אחרי הניצחון על השדים האדומים הגיע הפסד 1:0 בסנדרלנד במשחק חשוב הרבה יותר. מקרה יוצא דופן היה החזרה מפיגור 3:0 ל-3:3 במשחק חוץ מול ווסט ברומיץ' אלביון, מעט מדי ומאוחר מדי. אם כל משחקיה של ווסטהאם היו מסתיימים במחצית הראשונה היו לה 42 נקודות, כמות מספקת כדי לשרוד, אבל המשפט השחוק והנכון גורס כי כדורגל משחקים 90 דקות.
אולי בעיית המנטליות טמונה באופי של השחקנים. רוברט גרין, מתיו אפסון, סקוט פארקר וקרלטון קול נמנו בשנתיים האחרונות עם הסגל של פאביו קאפלו בנבחרת אנגליה. ווסטהאם לא נבנתה כדי להילחם על הירידה ופרשנים רבים סברו שהקבוצה הסגולה ממזרח לונדון בדרך לעונה שקטה במקומות 8 עד 12.
קרבות התחתית קשים מבחינה מנטלית לכל שחקן ולווסטהאם אין "גרזן" במרכז המגרש שילהיב את חבריו להילחם על החיים. סקוט פארקר, שזכה בתואר כדורגלן העונה של העיתונאים ומארק נובל הם שחקנים טובים, אבל רק אם יש לצידם פועלים שחורים שעושים את העבודה המלוכלכת. בעוד שחקנים של פולהאם, ווסט ברומיץ' וסטוק סיטי התאבדו על כל כדור, ווסטהאם ניסתה לשחק בצורה אלגנטית, כיאה לקבוצה מהחלק העליון של הטבלה, אך בפועל שהתה מתחת לקו האדום במשך רוב העונה.
גרנט, שהיה במשך עונות לא מעטות בצמרת הכדורגל בישראל, היה צריך להתחשל בקרבות התחתית כבר בעונה שעברה עם פורטסמות', אך נראה כי גם הוא, בדומה לשחקניו, לא הפנים את הסיטואציה. מאז נובמבר 2009, אז החליף את פול הארט בפומפי, גרנט נמצא מתחת לקו האדום עם קפיצות מעליו פה ושם. בשביל לבלות שנתיים ברציפות מתחת לקו האדום צריך לסגל אופי מיוחד וגרנט, אותו מאמן שהוביל את נבחרת ישראל לקמפיין של קאמבקים ללא הפסדים, לא צלח את המשימה.
סיבה שניה: הרכב מנצח כן מחליפים
למרות שהתחיל את העונה כמאמן ובנה את הסגל בעצמו, בחודשים הראשונים ובעקבות התוצאות הלא מחמיאות גרנט דרש חיזוק. הבעלים דייויד גולד ודייויד סאליבן נענו לדרישה והביאו בינואר את וויין ברידג', גארי אוניל, דמבה בה ורובי קין. חוץ מהרכש, גרנט קיבל בחזרה מפציעה את תומאס היצלספרגר.
עוד לפני הגעת השחקנים בינואר, גרנט הוכיח שהוא לא מאמין במשפט "הרכב מנצח לא מחליפים". במהלך כל העונה המאמן ביצע שינויים תכופים בהרכב בין משחק למשחק, בעיקר בחלק ההתקפי ובעיקר לאחר ניצחונות. בסוף נובמבר ווסטהאם סיפקה תצוגות יפות ב-1:3 על וויגאן וב-0:4 על מנצ'סטר יונייטד. מי שהצטיינו במשחקים האלו היו קרלטון קול וג'ונתן ספקטור. ספקטור עוד המשיך להיות בהרכב, אך מי שירד לספסל היה קול שאיבד מהביטחון ומאז הצמד מול השדים האדומים הבקיע רק שני שערי ליגה.
מלבד השינויים הפרסונליים, כמעט בכל מחזור השתנתה השיטה. פעם זה היה חלוץ אחד, פעם שניים בשיטה של 4:4:2 ולא מעט פעמים שלושה חלוצים. ג'וניור סטניסלס, ויקטור אובינה, קרלטון קול, פרדריק פיקיון, דמבה בה ורובי קין שיחקו בכסאות מוזיקליים ובכל פעם מישהו אחר פתח והוצב בתפקוד שונה.
שחקנים שאין להם מקום בליגה הבכירה כמו זיבון היינס, או לואיס בואה מורטה, שגמר את הסוס כבר לפני מספר שנים, קיבלו הזדמנות. בואה מורטה פתח 18 פעמים בהרכב, כמעט במחצית ממשחקי הליגה. במשחק הכי גורלי של העונה מול וויגאן, גרנט החליט להציב בהרכב את ג'ורדן ספנס הצעיר בהופעת בכורה, מחזור אחד לסיום ועם חרב הירידה על הצוואר. בסך הכל גרנט השתמש ב-30 שחקנים העונה במשחקי הליגה, במה שהיה דומה יותר לתחנת הרכבת באפטון פארק ולא לאצטדיון כדורגל.
סיבה שלישית: חוסר המשכיות
בניגוד לעונות קודמות, התחתית היתה צמודה במיוחד ולא פחות מ-12 קבוצות התמודדו על הירידה לאורך רוב העונה. בחודש פברואר המרחק בין ווסטהאם לליברפול היה 11 נקודות בלבד. הפטישים הצליחו לחבר רק פעם אחת העונה שני ניצחונות רצופים, על סטוק וליברפול.
בעונה צמודה כל כך נושא המומנטום קריטי, ווסטהאם לא הצליחה ליצור אותו וגרנט הפך למאמן היחיד בתולדות הפרמייר-ליג שירד ליגה שתי עונות ברציפות. גרנט יכול להתנחם ב"שיא" של שחקנו בעונה שעברה בפורטסמות', האיסלנדי הרמאן הריידרסון שירד ליגה עם לא פחות מחמש קבוצות ב-13 השנים האחרונות.
שחקן העבר של ליברפול והפרשן הבכיר של "הטלגרף", אלן האנסן, סבור שהחלפתו של גרנט באמצע העונה היתה עוזרת לווסטהאם להישאר: "בעלים של קבוצות בדרך כלל ננזפים על החלפת מאמנים, אך חייבים להתסכל על ווסט ברומיץ' כדוגמא".
"רוברטו די מתאו היה חסר מזל כאשר הוחלף על ידי רוי הודג'סון בפברואר, אבל לא רק שברומיץ' ניצלה מירידה אלא יכולה לסיים בין עשר הראשונות. גרנט חייב להיות אשם בגלל מה שקרה בווסטהאם, אבל גם לשחקנים יש חלק", ציין האנסן.
ולאן ממשיכים מכאן?
הבעלים של ווסטהאם הגיעו למשחק מול וויגאן עם החלטה מהבית: ירידת ליגה - וגרנט יפוטר מיד. פחות משעה אחרי ההפסד באצטדיון DW כבר כל העולם ידע על המהלך. ספק אם גרנט רואה בכך אקט משפיל, במיוחד לנוכח הפיצויים שהוא עומד לקבל.
ווסטהאם התבשרה במהלך העונה כי תעבור לאצטדיון האולימפי החדש ולשם כך תצטרך לעלות בעונה-שתיים הקרובות ולהיות בליגה הבכירה. אם תישאר בצ'מפיונשיפ הזכות לעבור לאצטדיון החדשה עשויה לעבור לטוטנהאם.
העליה לא תהיה עניין פשוט בעקבות גל העזיבה הצפוי ולמאמן החדש של ווסטהאם צפויה עבודה רבה. שמם של מרטין אוניל, כריס יוטון וניל וורנוק כבר נקשר לתפקיד והשאלה היא אם מאמנים בסדר הגודל שלהם ירצו להיות בליגה השניה. וורנוק עלה ליגה רק לפני שבועיים עם קווינס פארק ריינג'רס ועשוי לקחת על עצמו פרויקט העפלה נוסף.
עוד במהלך העונה דיווחים קישרו את גרנט עם חזרה לצ'לסי, הפעם בתור מנהל מקצועי. בפעמיים האחרונות שגרנט היה מנהל מקצועי זה הסתיים על הקווים של צ'לסי ושל פורטסמות'. אם אחרי הניסיונות שלו בצ'לסי ובפורטסמות' עוד היו לו תירוצים, הפעם המוניטין של גרנט נפגע בצורה הקשה ביותר וספק אם ינתנו לו הזדמנויות נוספות כמאמן ראשי באנגליה.