"אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ וּבְבֵיתוֹ" צוטט ישוע ב-'הבשורה על פי מתי', פרק י"ג. "וְלֹא עָשָׂה שָׁם נִסִּים רַבִּים בִּגְלַל חֹסֶר אֱמוּנָתָם" הושלם הציטוט. מאור מליקסון ודודו ביטון נקשרים, כל אחד בדרכו, לציטוט הידוע שמשמש כדימוי לאדם שזוכה להכרה בכל מקום מלבד ארץ הולדתו.
זה לא שמאור מליקסון לא שיחק בבית"ר ירושלים או במכבי חיפה והיה המנהיג של הפועל ב"ש. זה לא שדודו ביטון לא כבש 12 שערים במדי הפועל פ"ת והוליך את טבלת מלכי השערים בליגת העל, זו העובדה שדווקא אי שם בדרום פולין, בקראקוב, הם פתאום מצאו את עצמם מצליחים, יותר מבכל מקום אחר, הצלחה שגררה אותם לפני כשבועיים למערבולת של רגשות והתמודדות הדדית, עם הצלחת האחד וברירתו של האחר.
מצד אחד הקשר שהצליח בארבעה חודשים להיות ראש העיר של קראקוב מה שגרם לו ל'צרות של עשירים' כמו שאומר מאמנו ההולנדי, רוברט מסקאנט, הצרות שהביאו אותו להחליט בין הראש, שאמר לשחק בנבחרת פולין ולהשתתף ביורו 2012, לבין הלב, שאמר לשחק בנבחרת ישראל, פגועת המעמד וחסרת המטרות, בשביל המדינה בה גדל.
מצד שני החלוץ שהדהים את כולם, וגם את עצמו, עם שבעה שערי ליגה, עוד שניים בגביע ואחד נוסף בליגה האירופית. שער רודף שער והסטטיסטיקה נערמת, 28 כיבושים ב-44 משחקים. אפילו הזימון לנבחרת והצ'אנס שישחק מול מלטה הגיע, באופן אירוני, קצת אחרי אותה החלטה של חברו לקבוצה, מליקסון, לא להחליט בשלב זה איפה לשחק.
"זהו הארמון שהיה פעם של מלך פולין, עוד שני גולים ודודו עובר לגור פה", מתבדח מליקסון בסיבוב שיגרתי בעיר ששימשה כבירת פולין יותר מ-500 שנה. משוחרר, מלא בהומור ומרגיש בבית, לא ניכר על פניו שרק לפני שבוע הוא התמודד עם ההחלטה ה'קשה בחייו' שגררה אותו לאור הזרקורים של התקשורת, שם הוא לא אוהב להיות.
"אני את ההחלטות שלי לא אקבל על פי בני אדם אחרים"
הכל היה ערוך ומוכן לעוד הצגה ב'הנריקה ריימנה' המרשים של ויסלה קראוקב למשחק מול רוך חורזוב. שלא כבדרך כלל אוהדי החוץ מילאו את היציע שלהם כשהאוהדים הכחולים נראו כמקשה אחת של טירוף לכדורגל ופנאטיות.
ביטון ומליקסון מתחממים יחד, מדי פעם מביטים ליציעים. הכל קורה ארבעה ימים אחרי הבלאגן הגדול סביב שאלת הנבחרת. כבר אחרי חמש דקות יורד הקשר לגליץ' לא טוב שהשאיר לו פגיעה עליה הוא לא מצליח להתגבר במהלך המשחק, למרות שמנסה, משם הוא נוסע לבית החולים. ממש כשהוא יוצא את תחום האצטדיון הוא שומע את הקהל שמח ומקבל עדכון, "0:1 לנו, כרגיל זה דודו".
יומיים עוברים. להרגשת המאנחוס עם הפציעה שנגררה אחרי כל הסיפור נוספה אופטימיות כשהתברר שאולי הפציעה לא חמורה כמו שתחילה חשבו. אחרי לא מעט ימים קשים ושתיקה מליקסון פורק קצת את שעל ליבו: "חבל שבגלל דברים כאלו אני עולה לכותרות. היה עניין גדול מדי, אני לא אוהב להיות במרכז העניינים והייתי יותר מדי שם. רציתי להתרכז יותר בכדורגל ולקחתי פסק זמן קטן, לא קרה כלום". הסביר הקשר איפה דברים עומדים כרגע כשנראה שתוך חודש-חודשיים הוא כבר יצטרך לתת תשובה סופית בנושא.
מליקסון הוסיף: "אני אבהיר משהו. אני לא חייב לאף אחד כלום. כל מה שהשגתי השגתי בזכות עצמי, המשפחה שלי, החברים שלי והאוהדים של הקבוצות ששיחקתי בהן. את ההחלטות שלי אני לא אקבל ממה שבנאדם כזה או אחר יגידו. היה לא פשוט ברור, הרבה מחשבות והכל, לא קל. עברתי הרבה דברים קשים בכדורגל, נעבור גם את זה. החלטתי לרדת לליגה שניה, צחקו עלי, אמרו שלא ישמעו עלי יותר החלטתי ללכת לשחק בפולין, צחקו עלי, אמרו שזו ליגה לא טובה, נראה מה יהיה בהמשך.
אמרתי שכרגע אני לא רוצה להתעסק בכלום. אין לי תשובה כרגע באיזו נבחרת אשחק כי כשאני מתרכז במשהו אני מתרכז בו עד הסוף, החלטתי לשים את נושא הנבחרת בצד ולהתרכז בוויסלה קראקוב. לא מתמקד במשהו אחר כרגע, כשיגיע הזמן אז נשב, נראה, נחליט".
ויסלה ניצחה 2:3 במשחק. לראשונה בעונה הנוכחית שני שחקנים חדשים נוספו לרשימת המבקיעים של הקבוצה אבל מיד אחרי שמסיים לחתום לילדים ביטון ניגש לאוטו בהרגשה רעה ומנסה לברר מה שלום מאור ואיך הרגל. "איזה באסה הוא אומר לעצמו", כשהוא משחזר את רגע הפציעה של חברו החדש יחסית. "שום דבר לא יכול להיות מושלם אם לאחד מאיתנו רע. אני תמיד פה בשבילו והוא בשבילי. אנחנו גרים באותו בניין ומשחקים באותה קבוצה, אני איתו יותר מחברה שלו, גם לי היה קשה כי זה חבר טוב והוא נמצא בתקופה לא פשוטה. ניסיתי לעזור כמה שיותר מבלי להתערב בהחלטה עצמה. אני לא חלק מזה והשתדלתי להיות בצד וכך גם עכשיו. זה עניין שלו".
מעל כל זה עומד המבוגר האחראי, המאמן, רוברט מסקאנט. האיש שמתייחס למליקסון כ-''מסי של ויסלה'' סיפר על השבוע מנקודת מבטו. "הוא התחבט כדי להגיע להחלטה ועבר משמאל לימין. אני לא חושב שמישהו יכול לדמיין איך זה להחליט החלטה כזאת. הוא לא נקרא בעבר ולא שמע על הנבחרת. פתאום הוא משחק טוב בפולין והשם שלו מוזכר בשתי הנבחרות.
אי אפשר לשים את עצמך במקומו. בשבילי זה קל להגיד 'תבחר עם הראש' כי יש לו עוד 5 שנים בערך לשחק כדורגל ולא בטוח שהוא ישחק בישראל. כמו שהוא משחק יותר סביר שהוא יגיע לספרד, אנגליה, גרמניה. כשהוא יחזור לישראל הוא לא יהיה שחקן כדורגל ולאף אחד לא יהיה אכפת ממנו. אם הוא יחליט על פולין ויבקיע ביורו גם בישראל יהיו גאים, יודעים שהוא ישראלי".
מאור, בחור ביישן ותמיד שמח, ראיתי שיש לו בעיה גדולה. דיברנו כמה פעמים ותמיד אמרתי לו שזאת תהיה ההחלטה שלו, זה היה קשה. הוא לא היה מוכן לדבר עם התקשורת מבחינה אמוציונלית".
ואכן מי שהודיע בשלב הראשון לעיתונאים על המהלך היה מסקאנט. "מה שהיה בחדר ישאר בינינו". סיפר מליקסון על יום ההודעה "הוא ידע שהלחץ התקשורתי עלי מאוד גדול ורצה להרחיק אותי, הוא יודע מה להגיד ברגעים האלו. הייתי ככה עם כמה מאמנים בקריירה".
"כשאתה נותן הכל לכדורגל אני מאמין שהוא נותן לך בחזרה"
10:00, בוקר אחרי המשחק, אימון שחרור. ביטון מתקדם לעבר מגרש האימון מלווה בבלם, אוסמן צ'באס ובמגן, ג'וניור דיאז, מדבר איתם ספרדית כשמהצד ארבעה אוהדים בצעקות 'דודו, דודו' מתקרבים ומבקשים תמונה למזכרת וחתימה. צ'אבז מסנן לעצמו בהלצה: "דודו ביטון? כריסטיאנו רונאלדו" כשמאחור אקס הפועל ת"א ועוזר המאמן כיום, קזימיש מוסקל אומר בעברית: "יאללה דודו, אימון, אין זמן".
עשרה שערים עד כה ב-12 משחקים יש לביטון שהפתיע את האוהדים, המאמן, השחקנים וגם את עצמו: "לא דמיינתי שזה יקרה כל כך מהר, במועדון חדש קבוצה גדולה וזה. חשבתי שיקח יותר זמן אבל אני שמח שמהרגע הראשון התאקלמתי מצוין וכבר במחזור הראשון כבשתי שער. זה נמשך, הביטחון. אני רוצה להמשיך בכושר הזה".
מליקסון סיפר על ה'תופעה' מנקודת מבטו: "ידעתי שהוא שחקן מצוין ומהרגע שהוא נכנס לעניינים הוא המוציא לפועל היחיד שלנו. כל הכבוד לו כי הוא אהוב והוא במצב הכי טוב שיכול להיות. הוא משחק בקבוצה טובה וגם בישראל הוא עשה את זה, זה לא חדש לו. פה זה יותר בגדול. כל גול שווה שניים במקום אחר".
מיד אחרי המשחק, בדרך לארוחת ערב בקניון הסמוך לביתו, מכל מיני כיוונים נשמעות צעקות 'ברבו דודו', הדברים האלו מניעים את החלוץ: "יכול להיות שמשתנה בי משהו כי אני כבר לא 'עוד שחקן', אני שחקן חשוב במערך וזה תורם לי להרגשה שמאוד סומכים עלי ואוהבים אותי. אני נמצא במועדון ענק מכל הבחינות והתגובות שאני מקבל פה ברחוב וכולם פונים אלי ועוצרים אותי, זה נותן לי הרגשה ורצון להמשיך. מקווה שזה יהיה ככה כל העונה".
קצת אחרי אימון השחרור מגיע אקס מכבי, איביצ'ה אילייב לדבר עם דודו ונגררים כמובן לשיחה על הכדורגל בארץ. אילייב מאוד מתעניין ומאוד רוצה לשמוע על ההצלחה היחסית של מכבי ת"א ולסיבות שלה. לדודו הוא קורא ''המפציץ שלנו'' והשיחה נגררת גם להשוואה בין קהל הכדורסל של פרטיזן בלגרד לזה באולם נוקיה, של מכבי כמובן. "תאמין לי חבר, הייתי בנוקיה, פנטסטי אבל בבלגרד? קופים, זה לא בני אדם". על האקסית בארץ הוא מדבר כזיכרון טוב.
בהקשר של מועדון גדול בארץ ביטון גם היה במכבי ת"א ונבחן במכבי חיפה, הוא לא מתייחס לשום דבר כפספוס, לא שלו ולא של המערכת: "הגעתי למועדון גדול בארץ אבל זה היה מוקדם מדי מבחינתי, לא הייתי בשל. מאותו רגע החלטתי לעשות הכל יותר לאט ובהדרגה וירדתי לליגה שניה להפועל רעננה, משם הגעתי להפועל פ"ת ועשיתי שם דברים שמזכירים את מה שקורה פה ואני שמח שעכשיו הגעתי למקום הנכון בזמן הנכון, זה צעד גדול בקריירה שלי. כשאתה נותן את כל מה שיש לך לכדורגל אז הוא מחזיר לך".
המאמן, מסקאנט, הוסיף על החלוץ שמשאיר אותו בצמרת: "דודו בכושר פנטסטי, מבקיע מבשל ומשחק טוב. לא ציפינו לזה, הבאנו אותו ולקחנו אותו כי הוא שחקן שונה מהחלוץ השני שלנו שנפצע. הוא יותר טכני ומהיר עם הכדור אבל הוא יודע גם לסיים. בהתחלה הוא לא שיחק. מהרגע שהוא נכנס לתפקיד הוא השתפר המון. אני חושב שהוא גם נהנה מקראקוב והוא הופך לכוכב גדול".
מאחורי כל השידוך הזה בין ויסלה קראקוב לישראל עומד בנאדם אחד המנהל המקצועי של הקבוצה, סטן ואלקס. האיש שהופיע במונדיאל 1994 כבלם של נבחרת הולנד התחיל את המהפכה הישראלית עם מליקסון ואחרי ארבעה חודשים הדבר התפשט כמגיפה של ממש כשחמישה שחקנים נוספים כבר עשו את דרכם לפולין. "זו בהחלט אופציה שזה יהיה סיפור אהבה בין ויסלה לישראל. יש שחקנים שמאוד מתאימים ובסגנון שונה, הישראלים יותר טכנים ומהירים. אם ההתחלה טובה אז יש ביטחון בשוק ובטוח שיביטו שם שוב. תראו אותי שם בקרוב".
לפני 20 שנה עברה ישראל לאופ"א והחלה לשחק במסגרות אירופאיות. שלושה ימים של הסתובבות במסדרונות ויסלה קראקוב מלמדות שאנחנו רחוקים הרבה יותר משני עשורים מאירופה, לפחות בכל מה שקשור לארגון ותרבות ספורט. המתקנים, הגישה והמסביב של הקבוצה נראים מהארץ לאוהדי הממוצע כסתם קוריוז. למליקסון וביטון זה הדלק להמשיך קדימה, זו ההבנה שבקראקוב הם כן נביאים וזו התחושה שהם לא הגיעו אך ורק בשביל המקפצה ולעבור הלאה.
לחלוץ יש עוד הרבה שערים חשובים להבקיע ולקשר החלטה לקבל. בינתיים הם שם, ביחד, מוכיחים כמה ציוות של שני ישראלים בקבוצה אחת זה רעיון טוב אם הוא מלווה בפירגון הדדי ותחושת הזדהות, עד שהכל יסתדר.
