ז'וזה מוריניו אוהב את עצמו. מאוד אוהב את עצמו. לכן זה לא ממש מפתיע שכשחזה בצ'לסי מנצחת 1:2 את פולהאם בסוף חודש דצמבר לראשונה מאז עזב אותה, הוא לא ממש התרשם. אחרי הכל, מדובר בקבוצה שהוא בנה בלונדון, אז מה אם עכשיו מישהו אחר עומד על הקווים?
"השחקנים עשו את החימום בדיוק כמו שהיה בתקופתי פה", טען הפורטוגלי שצפה בחניכיו לשעבר מהיציע המערבי בסטמפורד ברידג', "הדרך שבה הם מגינים בכדורים חופשיים היא אותה דרך, המיקום שלהם במצבים נייחים לא השתנה והם משחקים בשיטת 4-4-2 יהלום ולפעמים גם ב-4-3-3, מערכים שבהם אני השתמשתי כשהייתי בצ'לסי".
אבל מוריניו, שניקולה אנלקה, יורי ז'ירקוב וברניסלב איבנוביץ' הם שחקני ההרכב היחידים של הבלוז שלא מתקופתו, יודע שהיתרון – חוסר היכולת של מוליכת הפרמייר-ליג להפתיע אותו – יכול להפוך גם לחיסרון. מעבר לכך שפרנק למפארד וחבריו מכירים את שיטות האימון של הפורטוגלי, שחקני צ'לסי ואינטר מכירים היטב אחד את השני.
ריקרדו קרבאליו, דקו ומוריניו זכו בגביע אופ"א (2002/03) ובאליפות אירופה (2003/04) עם פורטו; הפליימייקר הפורטוגלי, ג'וליאנו בלטי, טיאגו מוטה וסמואל אטו שיחקו בבארסה שפגשה 6 פעמים את הבלוז של מוריניו בין 2004 ל-2006; איבנוביץ' ודיאן סטנקוביץ' שייכים לסגל נבחרת סרביה; ומפגש אחד יש לאורך ההיסטוריה בין הבלוז לנראזורי: בקיץ האחרון, אז האנגלים ניצחו 0:2 במשחק הכנה לעונה משערים של דידייה דרוגבה ולמפארד (בפנדל).
אז המשחק בין אינטר לצ'לסי הערב (רביעי, 21:45) בסן-סירו יפגיש שתי קבוצות ומאמנים, שהתמודדו אחד מול השני גם במהלך הדרבי המילאנזי אשתקד, ושמכירים אחד את השני מצויין. אז איך יוכרע צמד המפגשים של שמינית-גמר ליגת האלופות (כן, חוץ משערים)? על-ידי יכולת אישית וכשמדברים על הבלוז והנראזורי, מתכוונים בעיקר לדרוגבה ואטו.
סביר להניח שלא משנה כמה רשתות הם יחוררו ואילו תארים יוסיפו לקריירה המפוארת שלהם, כשייתלו את הנעליים, קפטני נבחרות חוף השנהב וקמרון יוזכרו ברשימת גדולי החלוצים אי-פעם באפריקה. שניהם השפיעו בצורה אבסולוטית כמעט בכל קבוצה שבה שיחקו, אבל העונה? הסיפור שונה לגמרי.
למרות שמפרידות רק 3 שנים בין דרוגבה (31) לאטו (28), כוכב אינטר שייך לזן החלוצים הקלאסיים של פעם: שחקן רחבה גבוה (1.89 מ') שיכול לקבל כדור ארוך ולשמור עליו עם הגב לשער היריב, בעל משחק ראש נהדר וקילינג אינסטינקט בתוך הרחבה. למעשה, למעט זלאטן איברהימוביץ', אין בטופ העולמי חלוץ עם באותו סגנון, שכן גם וויין רוני או קרלוס טבס, שמתבססים על כוח, הם שחקנים שבמקורם, משחקים מאחורי חלוץ מרכזי.
מאז שהגיע לצ'לסי, דרוגבה צוות לרוב כראש חץ ב-4-3-3 של מוריניו, אברהם גרנט וחוס הידינק, אבל דווקא אטו - שנמוך יותר (1.80 מ'), מהיר הרבה יותר ובעל משחק ראש נחות מזה של השחקן מחוף השנהב – היה זה שהעמיד ממוצעי כיבוש מטורפים. זאת למרות שאיזורי המחייה שלו בהתקפת ברצלונה - בה לעתים הוסט לאחד האגפים - רחוקים מעט יותר מהשער, ביחס לדרוגבה.
190 שערים ב-422 הופעות (0.45 למשחק) יש בכל הקריירה לדרוגבה, שהרשית 119 פעמים ב-245 משחקים (0.48) בצ'לסי. אטו, לעומת זאת, כבש בקריירה המקצוענית שלו 213 שערים ב-424 משחקים (0.5), מתוכם 130 ב-200 הופעות בבארסה (0.65), אבל ירד לממוצע של 0.38 הבקעות פר משחק באינטר, בה הרשית רק 10 פעמים ב-26 משחקים מתחילת העונה.
המעדן של קרלו
אטו ודרוגבה קיבלו בתחילת העונה מאמנים חדשים עם המעבר של אנצ'לוטי לצ'לסי ושל הקמרוני לנראזורי, מיקומם במערך של קבוצתם שונה אבל כל אחד מהם הגיב למהלך בצורה אחרת. מנג'ר הבלוז ומוריניו משחקים לרוב בשיטת 4-4-2 יהלום (עם 3 קשרים במרכז המגרש ושחקן חופשי לפניהם) והציוות של אנלקה לדרוגבה במרכז ההתקפה, עשה פלאים לכושר של חלוץ הבלוז.
השחקן שמצהיר על עצמו כי אוטוביאנקי היה הרכב הראשון בחייו (ולא ברור איך הוא נכנס אליו), פורח מתחילת העונה. שיתוף הפעולה עם אנלקה לצידו ולמפארד כקשר חופשי מאחוריהם, מאלץ את הגנת היריב להתמקד בשחקן נוסף במרכז הרחבה ומניב, בינתיים, עונה אדירה של דרוגבה.
זה התחיל עם צמד מרהיב מול האל סיטי (1:2) במחזור הראשון של הפרמייר-ליג ונמשך עם צמדים גם מול ארסנל (פעמיים), אברטון ו-וולבס בדרך ל-19 שערי ליגה, רק אחד פחות מהשיא העונתי שלו (2006/07) כשנותרו עוד 11 מחזורים.
דרוגבה שהורחק מ-3 המשחקים הראשונים של צ'לסי בשלב הבתים של הצ'מפיונס – זכר להתנפלות על השופט טום אוברבו לאחר ההדחה בחצי הגמר מול בארסה בעונה שעברה – הבקיע 3 שערים ב-3 המשחקים האחרונים בשלב המוקדם, מול אתלטיקו מדריד ואפועל ניקוסיה, ובסך-הכל יש לו 25 כיבושים מתחילת העונה בכל המסגרות.
"דידייה בכושר מצויין, הוא חשוב לנו כמו שוויין רוני משמעותי למנצ'סטר יונייטד", אמר פטר צ'ך על החלוץ שכבר הבקיע במשחק רשמי מול אינטר, במדי מארסיי ברבע-גמר (0:1) גביע אופ"א ב-2004.
מלך האריות כבר לא כל-כך מפחיד
959 ק"מ דרום-מזרחית ללונדון, יושב לו מוריניו במילאנו ולא ממש יודע איך לאכול את סמואל אטו. "הוא החלוץ הטוב ביותר בעולם והטוב ביותר שאימנתי", אמר הפורטוגלי לפני שאינטר הגיעה לקאמפ-נואו למשחק בין בארסה לנראזורי ולמפגש של הקמרוני ושל איברהימוביץ' (שבסופו של דבר לא שיחק) עם האקסיות שלהם.
אחרי הכל, בקיץ מוריניו אמנם איבד את השבדי שאיתו זכה באליפות איטליה, אבל קיבל את הסקורר הגדול ביותר בכדורגל העולמי, אחד שחורר רשתות במדי הבלאוגראנה וגם כזה שתמיד, אבל תמיד, מגיע למשחקים גדולים (מי אמר 2 שערים ב-2 גמרי אלופות?).
ועכשיו, 5 חודשים אחרי הטרייד הגדול עם הקטאלונים, השורה הסטטיסטית של הקמרוני מראה על 10 כיבושים (8 בסרייה A, אחד בגביע ואחד בצ'מפיונס) בלבד, ורק נזכיר שמדובר על שחקן שב-6 העונות הקודמות, ירד רק פעמיים מ-20 שערים לעונה, וגם זה בגלל פציעות קשות שהגבילו אותו לפחות מ-30 משחקים.
אז מי אחראי לסירוס של מלך האריות? למרבה ההפתעה, לא מוריניו. אטו משחק באינטר כאחד משני חלוצים לצד דייגו מיליטו, מריו באלוטלי או גוראן פאנדב כשמאחוריהם ווסלי שניידר מאייש בדרך-כלל את הקשר החופשי שאמור לספק את הכדורים לחלק הקדמי.
אפשר לתלות את הירידה בכושרו של הקמרוני - במעבר לאיטליה, שם ההגנות הרבה יותר קשוחות, פיזיות וחזקות מאלו שבלה ליגה, בשינוי בסגנון החיים של מי שעבר לארץ המגף אחרי 12 שנים בספרד ואפילו בסגנון המשחק. ייתכן שאטו, שהיה רגיל לשמש כשחקן התקפה קדמי מתוך שלישייה, צריך עוד להסתגל לשחק בתוך צמד חלוצים, והוא לא הראשון שזה קורה לו. גם איברהימוביץ' והנרי, בעונותיהם הראשונות בבארסה, היו צריכים זמן כדי להתרגל.
2 שערים יש לקמרוני במהלך הקריירה מול צ'לסי, שניהם נכבשו בשלב שמינית הגמר של האלופות (ב-2005 וב-2006) ובשני המקרים הוא מצא את הרשת דווקא במשחק הראשון של המפגש. האם מלך האריות יחזור לשאוג דווקא מול הלונדונים? ואולי בכלל דרוגבה - שעדיין אוכל את עצמו על מאורעות חצי הגמר מול בארסה בשנה שעברה - יהיה זה שיגנוב את ההצגה? דבר אחד בטוח: כשמוריניו על הקווים, קל זה בטוח לא יהיה.
