הליגה הבלגית אמנם משתחלת לדרג שני באירופה, זה נכון, אבל הקצב שהיה במשחק בין סטנדרד ליאז' של גיא לוזון לבין קלאב ברוז' של ליאור רפאלוב הוא גבוה פי 3 – בערך - מהליגה שלנו. כמה עוצמה, מהירות ודינמיות, פשוט לא דומה לכדורגל שלנו. היה פשוט מדהים לראות איך שלושים אלף צופים ממלאים כל פינה באצטדיון, הופכים אותו להר געש ויוצרים אווירה מחשמלת.
אולי זה יישמע לכם מוזר, כי מדובר בסך הכל בליגה הבלגית, אבל מתקן האימונים של ליאז' הוא מודל לחיקוי אפילו באירופה. אקדמיה מושקעת לנוער, מעל לשבעה מגרשי אימונים פתוחים וסגורים. בתוך המתחם יש מלון פרטי לצוות ולשחקנים שכולל חדרי שינה מפוארים, חדרי כושר, חדרי טיפולים ושירות מסביב לשעון. לכל קבוצה במחלקת הנוער, יש מאמן על כל שמונה שחקנים (מקסימום) והם עובדים בקבוצות קטנות על יסודות משחק ללא הפסקה. כמה סבלנות. כמה יחס אישי.
באצטדיון המקומי המושבים קרובים לדשא, הקהל היה בשיגעון ואפילו השמש הפציעה עם שריקת הפתיחה לאחר יום סוער וגשום מאוד. גם ליאז' שטפה את המגרש מהדקה הראשונה - אולי במשחק הכי טוב שלה בעידן לוזון – וברוז' לא הגיבה. בערך בדקה ה-60 האורחים גנבו שער מבישול של רפאלוב, שלמרות שעלה פצוע ולא הורגש כמעט, אין ספק שהוא בורג מרכזי והשחקן הכי טכני בדרך של ברוז', אולי, לאליפות.
באופן די מוזר, הקהל של ליאז' שידוע בפנאטיות שלו, מחא כפיים לקבוצה למרות האכזבה הענקית. הם העריכו את המשחק של הקבוצה למרות ההפסד. יותר מזה, כשיצאנו מהמגרש חיכו אינספור אוהדים מחוץ למתחם וגיא נאלץ לעצור בערך כל עשרה מטרים כדי להצטלם ולחתום לקהל של ליאז'. להערכתי, זה לקח בערך עשרים דקות והיה מדובר במחזה סוראליסטי לאור חוסר ההבנה בישראל לגבי האיכויות שלו והעבודה שלו. זה שהוא כבר חתם שם לעוד שנתיים בעצם אומר הכול.
ליאז' עשתה עונה מדהימה כשכמעט לכל אורכה הייתה במקום הראשון, אך הקיזוז והפלייאוף החלש שלה הפכו את המאבק למשולש מול ברוז' ואנדרלכט. ליאז' תצטרך לנצח את שני המשחקים שנשארו לה כדי להשאיר לעצמה סיכוי לאחד משני המקומות הראשונים המובילים לצ'מפיונס, ואם היא שוב תפשל עד סוף העונה הקהל כבר לא יקבל את זה ויחזור למרר את חיי לוזון והשחקנים שלו לקראת העונה הבאה.
בליאז' חונקים מאהבה או מכעס. כרגע – למרות ההפסד - זו אהבה. בתוך שבוע נדע אם גיא לוזון יעבור קיץ שקט בהכנות לליגת האלופות, או אוהדים כועסים מחדש במתחם האימונים.
