רוב אוהדי הכדורגל בארץ מכירים את התחושה הלא-נוחה כשהם מגיעים לאצטדיון רמת-גן, במיוחד אם זה ליציעים המזרחיים. לחות מוזרה עוטפת את העוברים והשבים, דוחק ואי סדר שולטים בתור ליציע.
המנהרות לא ממש חדישות ומאירות פנים ומוקפות אדמה וצמחים נבולים, שלא לדבר על תנאי הראות הגרועים שממש לא משתנים אם עולים או יורדים שלוש שורות. כל זה עוד לפני שהתעסקנו באקוסטיקה המחרידה. תוכניות לשיפור? יש. אפילו מדברים על השקעה של 900 מיליון ש"ח, ועל אצטדיון ש"יהיה ראוי ויפה יותר מהאמירויות של ארסנל", אך אף אחד בינתיים לא נראה כמי שקופץ על המציאה לעזור לאבי לוזון לבנות אצטדיון שיארח כאן את גמר ליגת האלופות, אז נכון לעכשיו, מסתפקים במה שיש. פלא שהנבחרת שלנו נראית כך?
זה היה האצטדיון הלאומי שלנו. מה לעשות, במדינת ישראל 2010 קשה למצוא אצטדיונים ראויים עם משטחי דשא מזהירים. מהקטגוריה הזו אפשר להוציא את בלומפילד שכבר מתקרב יותר למתקן ספורט איכותי בעל תנאים נורמליים.
אבל אם חשבתם שבמדינה הקטנה שלנו יש מגרשים מוזרים, אולי תופתעו לשמוע שיש אצטדיונים מוזרים יותר ברחבי העולם. הם לאו דווקא מוזנחים יותר ורעועים יותר. חלקם ממש חדישים וחלקם ישנים, אבל מה שמאפיין אותם הוא המיקום, העיצוב והשאלה המטרידה "מה חשבו כשבנו את המקום הזה?".
ריכזנו עבורכם מספר אצטדיונים שבהחלט עונים על התואר "מוזרים". מוונצואלה, דרך סינגפור ועד לבראגה שבפורטוגל, אפשר למצוא אצטדיונים קיקיוניים שמשמשים קבוצות בליגות הבכירות במדינות שלהן, אבל מצד שני גם כאלו שלא היו מביישים קבוצות צמרת בישראל. בואו נתחיל במסע שלנו:
קוקודריולס פארק קראקס, ונצואלה. הבירה הדרום-אמריקנית מתהדרת באצטדיון שממוקם בתוך ההגדרה המושלמת למילה "חור". בין הרים ויערות, שמאפיינים את האזור, נמצא גם אצטדיון בעל משטח לתפארת המכיל 3,000 מקומות ישיבה ללא מושבים, אלא בצורת טריבונות מיושנות, שפשוט נבנו על קצה ההרים המקיפים אותו.
בוונצואלה עמלו על האצטדיון ועל כיסוי השטח ההררי בבטון. התוצאה, איך לומר, לא ממש מחמיאה. חלק מהיציעים נראים אפורים ומוזנחים, ומעידים אולי שמישהו התרשל או לא סיים את העבודות. חלקים נוספים באצטדיון מעלים חלודה, אבל למרות זאת, האלופה קראקס שיחקה שם בעונת 2006/07. כיום האצטדיון משמש לא רק לכדורגל, אלא גם לאירועים מסוגים שונים. סוג של היכל נוקיה דרום-אמריקני.
אצטדיון אקו, ברזיל. ההתחממות הגלובלית והטרנד הירוק הובילו להקמת האצטדיון הזה בעיר קוריטיבה, שמכיל 6,000 מקומות ישיבה. למרות שהוא נראה מיושן, האצטדיון רק בן שלוש. המושבים נבנו על גבעה ירוקה ומעליהם עמדת השידור. בדרך לחדרי ההלבשה ובספסלים לא תמצאו פלסטיק, הכל עשוי מעץ מלא. תגידו מוזר, אבל תודו שהרעיון מקורי.
גוספין דולאק, קרואטיה. משחקי הליגה השניה לא מתקיימים באצטדיונים מפוארים, גם בישראל. בליגה הקרואטית כנראה קשה מאוד למצוא מקום נורמלי למקם בו מגרש מינימלי, אז הולכים על יער הררי, ואם אפשר שתהיה טירה מאחורי היציע היחיד במגרש, אז מה טוב.
המגרש שנבנה ב-1989 משמש את קבוצת אימוטסקי מליגת המשנה הקרואטית ומכיל 4,000 מקומות. התנאים בו לא מזהירים ומי שמתבאס יכול לצאת מהמגרש, ללכת 200 מטר מערבה ולקפוץ ראש לתוך אגם "מודרו-ג'זרו" המרהיב ומוקף הסלעים. זהירות, המים שם רדודים. שלא תגידו שלא הזהרנו.
אצטדיון באלצ'יק, בולגריה. גם בבולגריה "מתגאות" קבוצות הליגה השניה במגרשים מוזרים. כזו היא קבוצת צ'רנו-מורה באלצ'יק, שמשחקת במגרש מיושן עם טריבונות שעשויות פשוט מאבנים. מי שרוצה לצעוק למאמן לבצע חילוף, יכול פשוט לרדת אליו ולצעוק לו את זה ממרחק של מטר. לא ברור איך, אבל לפי הנתונים על המגרש, הוא מכיל כ-6,000 מקומות. בליגה השניה שלנו, יכולים להיות גאים.
אצטדיון אלסונד, נורבגיה. התמונות שאתם עומדים לראות לא צולמו בהודו, אלא במדינה האירופית הרגועה. המגרש המיושן הזה שימש את אלסונד מהליגה הראשונה בנורבגיה עד סוף שנת 2004 ובאישור מיוחד של התאחדות הכדורגל המקומית.
ב-2005 עברה הקבוצה לאצטדיון מסודר ונורמלי. עד אז, אוהדים רבים נדחסו על גבעה שיצרה טריבונה וצפו במשחקים של הקבוצה המקומית על משטח הדשא הרעוע. כמות המושבים במקום? כנראה שגם בעלי המגרש לא ממש יודע, כי פשוט ברוב החלקים אין מושבים. עכשיו גם בווינטר ובקופסא מחככים ידיים בהנאה.
האצטדיון העירוני בבראגה, פורטוגל. ראינו כמה אצטדיונים לא ברמה גבוהה בלשון המעטה, ועכשיו מגיע לנו לראות משהו איכותי. מדובר באצטדיון הביתי של בראגה שמכיל קצת יותר מ-30,000 מקומות ישיבה. האצטדיון הוקם ב-2003 בעלות של כ-83 מיליון דולר כחלק מההכנות ליורו שאירחה פורטוגל שנה לאחר מכן. יש כאלו שמכנים את המקום "המחצבה". זאת בעקבות העובדה שנדרש לחצוב סלעים רבים על קטע מהר "מונטה-קשטרו", ממנו ניתן להשקיף על העיר.
האצטדיון עצמו מפואר ומכיל שני יציעים עצומים ומקורים משני צידי הדשא. מאחורי אחד השערים נמצא פשוט הר ומעליו לוח תוצאות תלוי. תתפלאו, אבל המקום נחשב ליוקרתי ולאחד האצטדיונים המפוארים בעולם כיום בשל ייחודו. אם המקום נראה לכם מוכר, כנראה שאתם זוכרים אותו מהמשחקים בין בולגריה לדנמרק ובין הולנד ללטביה ביורו 2004. אין ספק שבארץ היינו שמחים לאצטדיון מהסוג הזה.
מארינה-ביי, סינגפור. טוב, אם נגיד את האמת, המגרש הזה הוא לא בדיוק מגרש. הוא משמש להופעות ולמצעדים יותר מאשר למשחקי כדור. אבל גם משחקי כדורגל נערכו בו לא פעם. מדובר בפלטפורמה צפה באורך 120 מטר על 83 מטר, עליה ניתן להעמיס יותר מ-1,000 טון. על קו החוף מונח יציע ענק בו יכולים להידחס בשיא 30,000 איש.
קשה להאמין איך אפשר לשחק כדורגל באצטדיון המלאכותי והמדהים הזה שנבנה ב-2007, במיוחד אם הכדורים עפים החוצה. מה שבטוח הוא שטקס הפתיחה והנעילה של המשחקים האולימפיים לנוער שנערכים בימים אלו, מתקיימים בו.
אצטדיון ממבאטו, דרום-אפריקה. המדינה שאירחה לפני חודש וחצי את המונדיאל עשתה את זה בצורה מרשימה עם אצטדיונים ברמה גבוהה. אצטדיון ממבאטו כבר עומד 29 שנה בעיר מאפיקנג ואף אחד לא חשב לקיים בו את אחד המשחקים במונדיאל, ומזל שכך. אמנם הוא מכיל 59,000 מקומות, אבל הוא מכוער להחריד.
חברת בניה רוסית חירבה פיסת אדמה בדרום-אפריקה ויצרה בו דבר שאמור להיות אצטדיון בשנת 1981. התוצאה: אצטדיון שיש בו גם מסלול ריצה, גם משטח מביש, והכי גרוע – יציעים שמזכירים אולי את סיפור מגדל בבל. כיום האצטדיון המכוער הזה משמש את קבוצת הכדורגל המקומית במשחקיה הביתיים.
אאוטוסטאד מונטריאול, קנדה. נקנח עם האצטדיון שכבר לא נמצא איתנו היום. לא צריך להרחיב יותר מדי כדי להבין עד כמה הזוי צריך להיות האדם שהגה את הרעיון לבנות דבר כזה. האצטדיון נבנה ב-1967 לפני האצטדיון האולימפי ונחשב אז לגדול ביותר במדינה עם תכולה של 33,000 מקומות. היציעים בו היו מופרדים והקהל מיעט להגיע אליו. אחרי כמעט עשר שנים ובצל בניית האצטדיון האולימפי החדש, הבינו המתכננים את גודל הטעות ופשוט הרסו אותו. וטוב שכך.
