במרוצת השנים בארגנטינה קם לדייגו מראדונה יורש אחת לחצי שעה. כל שחקן נוער כשרוני, מעט נמוך, אפילו שמנמן טיפה שיודע ללהטט, למסור נהדר ולבעוט מדויק, הופך באופן טבעי משהו לשחקן הטוב בעולם.
מאז שהחלו במדינה לחפש יורשים לדייגו, קם רק אחד שהיה קרוב להבטיח, ליאו מסי שמו, ואלמלא יכולת פושרת במדי הנבחרת, סביר להניח שהוא כבר היה זוכה לכתר האולטימטיבי. אלא שקצת לפני שהפרעוש נכנס לתמונה, היה אחד, קרלוס טבס, שאיים להשכיח את מספר 10 המיתולוגי.
הכל כבר היה מוכן. בארגנטינה מצאו שחקן שמשחק מאחורי החלוץ, בעל ראיית משחק נהדרת, בעיטה אדירה למרות גודלו (1.73 מ'), ואם היה חסר עוד משהו אז העובדה שהוא גדל והתחנך בבוקה ג'וניורס רק הוסיפה.
ואכן, ההתחלה של "היורש של דייגו" מספר 321,042 היתה נהדרת. הוא כיכב בנוער של בוקה ג'וניורס, החולצה עם המספר 10 נשמרה לו (רוברטו קולאוטי מיודענו היה אמור ללבוש אותה עד שקרליטו נכנס לתמונה), ובבוגרים הוא היה סיפור הצלחה.
כל אירופה רצתה אותו, את מראדונה החדש, אך הוא בחר לעבור לקורינתיאנס הברזילאית לשנתיים. 38 משחקים, 25 שערים בברזילראו והמעבר לאירופה סוף כל סוף הושלם כאשר ווסטהאם רכשה אותו בינואר 2007. ופה גם משהו נגמר במסע של קרליטו לעבר הכתר.
"עזבו אותי, רוצה לחזור לבנות שלי"
אחרי שהשאיר את ווסטהאם בליגה במו רגליו עם חצי עונה חלומית, טבס נרכש על ידי מנצ'סטר יונייטד. שנתיים באולד טראפורד הספיקו לסר אלכס פרגוסון שפשוט לא הצליח לרסן את הארגנטינאי הסורר. בעונתו הראשונה הוא היה בורג מרכזי בקבוצה שסיימה את השנה עם זכייה בגמר ליגת האלופות, אך כשלא קיבל הצעה לחוזה חדש בעונה שלאחר מכן, הבלאגן התחיל.
רגע לפני הדרבי מול מנצ'סטר סיטי, החלוץ טען שהוא כנראה יעזוב כי נעלב מכך שלא קיבל הצעה לחוזה חדש. במשחק עצמו הוא כבש צמד וגרר את אוהדי היונייטד לשיר לכיוון פרגי: "תחתים אותו על חוזה חדש". ביוני 2009 ההצעה גם הגיעה ואף היתה אמורה להפוך את טבס למשתכר הגבוה ביותר במועדון, אך הוא דחה אותה בטענה שלא נתנו לו מספיק זמן לחשוב.
חודש וחצי לאחר מכן הוא הדהים את כולם כשחתם במנצ'סטר סיטי על חוזה לחמש שנים. עם הכסף הגדול שקיבל, גם התחילו הצרות. ארבעה חודשים בלבד אחרי שהצטרף לקבוצה, העניק קרליטו ראיון לעיתון 'אולה', שם טען שהוא עייף מכדורגל וכבר חושב על פרישה.
"יש לי חוזה במנצ'סטר סיטי עד 2014, אבל אני לא פוסל אפשרות שאחרי המונדיאל ב-2010 אני אתלה את הנעליים. אני מתגעגע למשפחה שלי, רוצה שהבנות שלי יגדלו בארגנטינה. התעייפתי מהכדורגל, אני תשוש".
פה גם התחילו להבין בסיטי שיש להם עסק עם אדם לא יציב, אשר משנה את דעותיו אחת לשלוש דקות. כשנשאל על ידי עיתונאים אנגלים האם הוא התכוון ברצינות שיפרוש ב-2010, הוא טען שדבריו סולפו ושהוא מאושר במנצ'סטר סיטי.
ואכן, מונדיאל 2010 הגיע, איתו הכישלון של ארגנטינה ולאחר מכן גם העונה הטובה ביותר של טבס באנגליה כשהוא סיים כמלך השערים של הפרמייר ליג בצוותא עם דימיטאר ברבאטוב. פרישה? עדיין לא. עוד בלאגן? דווקא כן.
החלוץ יצא לחופשת הקיץ, כשברקע ההכנות עם ארגנטינה לקופה אמריקה. חודש אחד בבית עשה את שלו וקרליטו ביקש מראשי הסיטי לעזוב מכיוון שהוא מתגעגע לאשתו וילדותיו שבינתיים נטשו את מנצ'סטר וחזרו לארגנטינה. טבס סיפר במולדתו כי אחרי שיעזוב את הסיטי, הוא לא יחזור לעולם למנצ'סטר, מה שעורר פעם נוספת את זעם הקבוצה ואוהדיה כנגדו.
"אין מה לעשות במנצ'סטר. אפילו לא הצלחתי ללמוד אנגלית בתקופה שלי שם. כשאעזוב את הקבוצה, לעולם לא אחזור לעיר הזאת, גם לא לביקור או חופשה", אמר. "הבעלים של סיטי הקריב הרבה בשביל שאשאר בקבוצה, ואם אשאר, זה יהיה רק בשבילו. הוא החתים אותי, אך באותו זמן אמר לי שאעשה כל מה שצריך כדי שאהיה מאושר".
טבס המשיך: "הוא אמר לי שאני יכול לעזוב מתי שאני רוצה. אני לא מתחרט שביקשתי לעזוב. יש כמה אנשים בהנהלה שיצרו את המצב הזה. הם הבטיחו משהו לפני שישה חודשים, ולא עמדו בזה, אז למה שאאמין להם עכשיו? לעולם לא אדבר יותר עם האנשים האלה. אני מדבר ישירות עם שייח' מנסור, לא עם אף אחד אחר".
דכאון, השמנה, תסכול - טבס מתחיל ליפול
השנה האחרונה היתה ללא ספק הקשה ביותר שחווה קרליטו כשחקן. אחרי הפיצוץ המתוקשר מול הסיטיזנס, התחילו להתגלות עוד ועוד סדקים באישיות שלו. הבעיה המרכזית ביותר היתה הנטייה שלו לדכאון. "כל פעם שאני נפרד מאשתי ומהבנות שלי בשדה התעופה, אני נשבר", סיפר קרליטו בגילוי לב.
"היה לי משבר אישי בקיץ", הוסיף וגילה בעצם את מה שקרה לו אחרי שנכשל עם ארגנטינה בקופה אמריקה. טבס חזר הביתה ושמע מאשתו שהיא לא מוכנה שיחזור למנצ'סטר שוב. כעת נאלץ השחקן לבחור בין המשפחה שהוא כל-כך אוהב לבין הכדורגל.
המשבר המדובר הוביל גם להשמנה. "העלתי שישה קילו, אכלתי ללא הפסקה כל הקיץ, לא רציתי לצאת מהבית. הייתי מדוכא, רק המשפחה שלי והחברים שלי ידעו על זה".
למרות הכל, הוא הבין שאין ביכולתו להפר את החוזה מול מנצ'סטר סיטי ועליו לחזור למועדון, אך זה לא מנע ממנו לפתוח בשביתה איטלקית על מנת שייתנו לו את מבוקשו, שחרור.
טבס הבהיר שוב ושוב שהמועדון הבא אליו יעבור, יהיה זה שיעשה את הטוב ביותר למשפחתו. אחרי שלא הסכים לעלות כמחליף מול באיירן מינכן, גם למאמנו רוברטו מנצ'יני נמאס והוא החליט להעניק לקרליטו את מבוקשו.
השחקן התחיל לחפש מועדון שיקלוט אותו בינואר ושמע מאשתו שהיא מוכנה לעבור למילאנו. אוטומטית, אינטר ומילאן הפכו לפייבוריטיות לקלוט אותו. חאבייר סאנטי טען שהוא ישמח לראות את חברו לנבחרת משתף איתו פעולה, אך מילאן היתה זו שנכנסה למשא ומתן בשיא הרצינות.
אלא שבעיצומו של השיח בין הצדדים, העלו הרוסונרי את הבקשה שהצליחה להדהים גם את קרליטו. "רוצה לעבור למילאן? קודם תעבור הערכה פסיכולוגית". בקבוצה לא רצו לקחת סיכון עם החלוץ הבעייתי וטענו שלא ירכשו אותו לפני שיובהר להם שהבעיות הנפשיות מהן הוא סבל בשנה האחרונה לא יחזרו וירדפו את מילאן בהמשך.
בין לבין גם פאריס סן-ז'רמן נכנסה לתמונה, וכל מי שלא נשמע באותה התקופה היה קרליטו עצמו. עד שאתמול גם הוא החליט שנמאס לו, שבר שתיקה והוביל את כולנו לפרק האחרון בסיפור על הכישרון המבוזבז.
"טוב לי, אני משחק גולף, נרגע. רק בוקה באה בחשבון"
הגאזטה דלו-ספורט, העיתון הכי נפוץ באיטליה, פרסם בתחילת השבוע שעבר כתבה על חייו החדשים של טבס. ים, משפחה, אלכוהול, גולף. מה רע לו? כבר אז נרמז שאין סיכוי שהוא יגיע למילאן, אחרי שגם שם הבינו שאין להם עם מי לדבר.
טבס שחזר לארגנטינה גילה מחדש את החיים הטובים, החיוך חזר והוא סוף כל סוף היה מוקף באשתו וילדותיו. "אני משחק גולף כל בוקר, אנשים באים לראות אותי משחק גולף, זה מרגיע אותי, מנקה לי את הראש".
ומה עם כדורגל? "אני רוצה להתחיל את ההכנות עם בוקה ג'וניורס לגביע הליברטדורס. בכל הקריירה שלי, זה היה המקום היחיד בו באמת נהנתי לשחק כדורגל ולקח לי יותר מדי זמן להבין את זה. רק בוקה באה בחשבון מבחינתי". פה גם הבהיר קרליטו כי מבחינתו, נגמר הסיפור שלו באירופה. "סיימתי עם לטוס. לא רוצה לטוס יותר. בטח לאנגליה, לא אחזור לשם. הם יכולים לשכוח ממני".
את האמת, לטעון שקרלוס לא יחזור לעולם לאירופה, בהתחשב באישיות הלא יציבה שלו, יהיה מצחיק. אך אחרי החצי השנה האחרונה, עושה רושם שהמסע שלו לעבר תואר היורש הסתיים.
טבס חווה בחצי השנה האחרונה את כל מה שתמיד רצה, כנראה יותר מכל, להיות אבא טוב. ואת התכונה הזו, קשה שלא להעריך. את הכדורגל הוא לא יעזוב, כי זה עדיין המקצוע שלו, אבל את התקוות של הארגנטינאים, שאחרי הקופה אמריקה פנו כנגדו הוא יזרוק לפח.
קשה מאוד לראות את טבס מתרומם חזרה לגבהים אליהם היה צריך להגיע. בכל זאת, בגיל 27, בו הוא אמור להיות בשיא שלו, הוא הגיע לשפל. ואולי דווקא לא, אולי דרך בוקה, אשתו והילדות, הוא יצליח לשקם מוניטין שנרמס בשנים האחרונות ובאחרונה במיוחד.
בכל אופן, גם קרליטו יודע שזה רק עניין של זמן, ובמקרה של ארגנטינה, עניין של כמה דקות, עד שהיורש הבא יתגלה. ואולי דווקא הוא, כמי שיחזור עכשיו למקום בו הכל התחיל, יצליח סוף סוף לרסן את העם שמחפש בכח לתת לילדים מבטיחים טייטל בו אי אפשר לעמוד.
ואי אפשר שלא לשים לב לעובדה שכל מי שקיבל את הטייטל הזה בסוף גם סיים ככזה. הגרסא העכשווית, האובדנית, הדכאונית, זו שנמאס לה מכדורגל, זו שהפכה מושא ללעג.
ארגנטינה לא צריכה עוד מראדונות, היא צריכה אולי עוד קרלוס טבס. שחקנים שהבינו שיש דברים שקצת גדולים עליהם ופשוט רוצים לשחק כדורגל ולהצליח, בדרך שלהם. גם אם היא קצת חריגה, "לא שפויה", בסופו של דבר היא הסיבה שכולכם כל-כך אוהבים אותו.
