שבת, 16 באוגוסט 2008, היה יום חגיגי בקאמפ-נואו. 72,210 צופים הגיעו לאצטדיון הגדול באירופה כדי לחזות בהצגת השחקנים של ברצלונה החדשה וכדי לראות את קרלס פויול וסמואל אטו מבקיעים בתוספת הזמן והופכים פיגור 1:0 לניצחון 1:2 על בוקה ג'וניורס בגביע ז'ואן גאמפר.
"חיגרו חגורות, אנחנו הולכים ליהנות", אמר המאמן החדש, פפ גוארדיולה, לחניכיו בחדר ההלבשה ולא ידע כמה שהוא יהיה צודק בסיומה של אותה עונה, שנגמרה עם טרבל.
מאז מספר 4 האגדי קודם מקבוצת המילואים לזו הבכירה בבירת קטאלוניה, 8 תארים התווספו לארון בקאמפ-נואו ושלל שיאים נופצו. לקלאסיקו החמישי שלו על הקווים, יגיע גוארדיולה עם מאזן מדהים של 4 ניצחונות רצופים – מאמן בארסה היחיד שעשה זאת עד היום – בהם מאזן השערים עומד על 2:11 לטובת הבלאוגראנה.
4 גולים מאותם 11 הובקעו על-ידי ליאו מסי, שיפגוש את כריסטיאנו רונאלדו לדו-קרב הראשון ביניהם העונה – אחד מיני רבים שהיו ויהיו להם במהלך הקריירה – שחלק רואים בו כמשחק האמיתי הראשון של עונת 2010/11 בליגה הספרדית ואחרים כפיתרון לשאלת מיליון הדולר: מי השחקן מספר 1 בעולם?
שניהם גאוני כדורגל, הם מאמללים יריבות מתחילת העונה ומעמידים ממוצעי כיבוש שנראו כשרובנו אפילו לא היינו בתכנון. לכל אחד מהם היתה את עונת השיא שלו (לפחות עד עכשיו), יש להם ברזומה משחקים גדולים, אבל קשה לזכור משחק כל-כך גדול שאליו הגיעו שני סופרסטארים עם כושר כמעט על-אנושי כמו הקלאסיקו הקרוב.
לא תמצאו, אם בכלל, הרבה אנשים (שפויים) שלא יצביעו על רונאלדו ומסי כשני השחקנים הטובים בעולם, אבל לבחור ביניהם? זו כבר שאלה אחרת. בעוד רונאלדו מהיר באופן בלתי נתפס, משלב יכולות נגיחה, בעיטה ואתלטיות כמעט מושלמות, מסי זריז יותר, הוא יכול לשנות כיוון בכל סיטואציה והטכניקה העילאית וראיית המשחק שלו מאפשרים לו לתפקד היטב גם כקשר.
הפרעוש: 150 שערים והרגל עוד נטויה
מסי, בדומה לרונאלדו, החל את הקריירה כקיצוני בצד ימין של ההתקפה, תחילה לצד רונאלדיניו וסמואל אטו ולאחר מכן ביחד עם תיירי הנרי והקמרוני. בשנתיים האחרונות של פרנק רייקארד בברצלונה, הארגנטיני הבקיע (ביחד) 33 שערים - פחות מכמות הפעמים שהוא הרשית בעונה שעברה ובזו שקדמה לה - נתון שנראה כמו זיכרון רחוק בהתייחס לקצב הכיבושים הנוכחי שלו.
אסטניסלאו באסורה, חלוץ העבר האגדי שזכה עם בארסה המיתולוגית של עונת 1951/52 ב-5 תארים ושיתף פעולה עם מכונות שערים כמו לאדיסלאו קובאלה וססאר, יודע מה עשה את ההבדל. "למסי יש סיומת קטלנית, גוארדיולה שם אותו במרכז ומשם הוא יכול לברוח ימינה ושמאלה", אמר מי שכונה "המפלצת מקולומב".
את אותו שינוי תפקוד של הילד מרוסאריו – מצד ימין לעמדה שחלק מגדירים כחלוץ מרכזי ואחרים כקשר התקפי במרכז – ביצע גוארדיולה במהלך עונת 2008/09 כשהשיא היה בגמר ליגת האלופות, בו מסי פתח כ-False Striker ("דמוי חלוץ") וכבש את השער השני. מי צריך היה לסגור אותו – הבלמים? הקשרים? – זו שאלה שהתחבט בה אלכס פרגוסון באותו ערב ברומא והתלבטות שיש ללא מעט מאמנים יריבים של בארסה.
אחד כזה הוא מנג'ר ארסנל, ארסן ונגר, שחטף מהפרעוש רביעייה ברבע-גמר ליגת האלופות בעונה הקודמת. "ברגע שהוא מתחיל לרוץ, אי אפשר לעצור אותו", אמר הצרפתי, "הוא השחקן היחיד בעולם שיכול לשנות כיוון במהירות כל-כך גבוהה והוא מנצל כל טעות של היריב. הוא פשוט שחקן פלייסטיישן".
הקירבה הגדולה יותר לרחבה והתנועה הבלתי פוסקת של חבריו לפפ-טים בהתקפה, עזרה למסי לשפר באופן ניכר את כמות השערים שלו ולהעמיד קצב כיבושים מפחיד: 108 גולים ב-122 המשחקים מאז החל לשחק תחת גוארדיולה ו-150 בסה"כ ב-232 הופעות מאז עלה לקבוצה הבוגרת, בשורותיה שיחק לראשונה בגיל 16, ב-2003, מול פורטו, אותה אימן ז'וזה מוריניו.
הכוכב הארגנטיני שהבקיע 41 גולים (38 בבארסה ו-3 בנבחרת ארגנטינה) ב-2009, סופר מתחילת שנת 2010 כבר 56 כיבושים (54 בקבוצתו ו-2 במדי האלביסלסטה). הוא ממוקם חמישי במלכות השערים (במשחקים רשמיים) של בארסה בכל הזמנים, מוליך את רשימת כובשי כל הזמנים של המועדון במסגרות בינלאומיות ולמפגש מול ריאל, לה ההגנה הטובה בליגה הספרדית על-פי מאזן הספיגות, הוא מגיע עם רקורד של כיבושים ב-10 משחקים רצופים.
CR7: מכונת התקפה על סף שלמות
בניגוד למסי שהעביר את כל קריירת הבוגרים שלו בברצלונה, ריאל מדריד הוא המועדון השלישי של כריסטיאנו רונאלדו וזה גם מה שמטה את דעת רוב האוהדים הנייטרלים נגדו. לא בגלל ששמו לא נחרט עדיין בספרי ההיסטוריה של הבלאנקוס (בהנחה שלא מתייחסים לקטגוריית "ההעברה היקרה בתולדות המשחק"), אלא בגלל הסטריאוטיפ שנוצר לו: אחד שמתעסק בעצמו לא פחות מבקבוצתו.
בגיל 18, אלכס פרגוסון לקח את רונאלדו לאולד טראפורד אחרי שזה טחן את מנצ'סטר יונייטד במשחק ידידות עם ספורטינג ליסבון בקיץ 2003. ב-3 העונות הראשונות ב"תאטרון החלומות", בהן כבש (ביחד) 27 שערים, הוא היה עסוק בעיקר בפדלאדות וצלילות ברחבה, וגם אחרי שגרם להרחקת וויין רוני במונדיאל 2006, אוהדי השדים האדומים ובעיקר פרגי, קיבלו אותו בחזרה ותמכו בו.
התמורה? מעבר לריאל מדריד בקיץ 2009, שנה אחרי שהביע את רצונו לעזוב את המאמן והקבוצה שאיפשרו לו להפוך מפוטנציאל לכוכב בקנה מידה עולמי. אז באולד טראפורד לא כדאי לרונאלדו – או לכל אחד שלובש את חולצת היונייטד עם השם שלו – לבקר, לא מעט חושבים שהוא יהיר ושחצן ולעתים הוא מסתבך בפרשיות שלא קשורות לכדורגל, אבל ייאמר לזכותו שאת כל אלה הוא "שוכח" מחוץ למגרש.
אבל הרי זה לא היה כך תמיד, אז איך CR7 הפך מילד מוכשר למכונת התקפה כל-כך קטלנית? אם הייתי יודע, יכול להיות שהייתי יושב על כסא המנג'ר באולד טראפורד ואת הכתבה הזו היה כותב איזה סקוטי קשיש. הסברה ההגיונית ביותר היא הסוויץ' שעשה פרגי בראש של רונאלדו, שהבין דווקא אחרי אירועי גביע העולם בגרמניה – ההשחתה של אוהדי השדים האדומים את ביתו באנגליה והאיומים של רוני – שאם הוא רוצה להיות מהגדולים ביותר, כדאי לו להתחיל להיות אחד כזה. וזה מה שהוא עשה.
במקום לחשוב על הטריק הבא והשואו לקהל, הפורטוגלי התחיל להתעסק במה שחשוב: כיבוש ויצירת מצבים לחבריו. יותר מ-23 השערים שהיו לו בעונת 2006/07, מאזן הבישולים – 20, יותר מהשיא של מסי (18) – מראה איזו התקדמות גדולה הוא עשה. מכאן ואילך הוא פשוט לא עצר ופרגוסון שלעתים תיפקד אותו כחלוץ (במיוחד בצ'מפיונס), הפך אותו לנשק ההתקפי העיקרי של יונייטד בעונת 2007/08 - יותר מוויין רוני, יותר מקרלוס טבס.
CR7 שיפר את היכולת מול השער (16.4% מהאיומים לעבר המסגרת נעצרו רק ברשת לעומת 7.7% בעונה שלפני כן), שידרג את המצבים הנייחים עם טכניקת הבעיטה הייחודית שלו (לפי מחקר של אוניברסיטת קורוניה שבספרד, הכדורים החופשיים שלו מגיעים עד למהירות של 119 קמ"ש) וסיים עם מאזן מטורף של 42 גולים.
"הדבר הכי טוב אצל כריסטיאנו זו הסיומת שלו", אמר מיקה ריצ'ארדס ממנצ'סטר סיטי, שפגש את רונאלדו בפרמייר-ליג, "נראה שבכל פעם שהוא מגיע למצב, הוא יכבוש. פעם הוא היה מתמקד בדריבל, אבל עכשיו הוא פשוט מגיע לעמדות שמהן הוא יכול לתקוף את ההגנה והדבר הכי חשוב: הוא עקבי".
בריאל מדריד, כמה שזה נראה בלתי אפשרי אחרי עונת השיא באולד טראפורד לפני שנתיים, רונאלדו אפילו השתפר. תוך שנה וחצי בסנטיאגו ברנבאו, הוא כבר עבר את רף 50 השערים במדי הבלאנקוס ועשה זאת ב-53 משחקים בלבד, מהר יותר מאגדות ענק כמו אלפרדו די-סטפאנו (שהזדקק ל-55 הופעות) ופרנץ פושקאש (56).
ברוכים הבאים לקלאסיקו
לחורר רשתות מול פחוני הליגה הספרדית (כן, מלאגה וסנטאנדר, אני מתכוון אליכן) זה נחמד, אבל מפגש בין ברצלונה לריאל מדריד זה משהו אחר לגמרי. רונאלדו ששיחק מול הקטאלונים כבר ב-5 משחקים במהלך הקריירה, במדי יונייטד והבלאנקוס, לא כבש מולם אפילו שער אחד.
אחת הסיבות לכך היא ג'רארד פיקה, שניצח את הפורטוגלי ב-2 משחקי הקלאסיקו של העונה שעברה. "אני מכיר את רונאלדו מהתקופה ששיחקתי ביונייטד והשיטה לעצור אותו היא פשוט להסתכל על הכדור ולא על העיניים או הרגליים שלו", הסביר הבלם, שגם אכל אבק מ-CR7 רק לפני שבוע וחצי ב-0:4 הגדול של פורטוגל על ספרד, בו שער מדהים של הקשר נפסל רק בגלל נבדל אחרי שהתעלל בקטאלוני.
לעומת רונאלדו, מסי מתעלל ביריביו במשחקי הקלאסיקו האחרונים. איקר קסיאס הוא אחד הקורבנות של הארגנטיני, ששיחק מולו 8 פעמים (ברמת המועדונים) וכבש 7 שערים, כולל צמד ב-2:6 הגדול לפני שנה וחצי. מול מוריניו, מנגד, הולך לו פחות: ב-7 משחקים מול קבוצות של הפורטוגלי (צ'לסי ואינטר), מי שסומן על-ידי דייגו מראדונה כיורשו, עדיין לא מצא את הרשת.
בקלאסיקו, כמו בדרבי, אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל מספיק להסתכל על המאזן של שני הכוכבים רק העונה כדי לקבל תיאבון. 18 שערים (4 פנדלים ו-3 בבעיטות חופשיות) ו-6 בישולים ב-19 משחקים יש לרונאלדו, שלקח את החולצה מספר 7 אחרי עזיבת ראול לשאלקה ופתח רע את העונה עם שער בודד ב-6 המשחקים הראשונים, אבל נכנס לזון מטורף בחודש אוקטובר, בו כבש ב-6 משחקים רצופים (גם בנבחרת), בהם הרשית 13 פעמים.
מסי ששיחק פחות מרונאלדו, זכר לפציעה (אויפאלושי, במצבך, לא הייתי צוחק) מתחילת העונה, הבקיע 23 שערים (שאף אחד מהם לא מפנדל או מבעיטה חופשית) ומסר 9 בישולים ב-18 משחקים. אם להסתמך על ממצאי המחקר של אוניברסיטת קורוניה, הוא גם תורם יותר לסגנון המשחק של קבוצתו מאשר רונאלדו: הארגנטיני מדייק ב-54% מהמסירות לעומת 48% של הפורטוגלי ומשלים בהצלחה 72% מהדריבלים לעומת 59% מצד CR7.
אז מי מספר 1? תלוי את מי שואלים. "יש ימים שבהם רונאלדו יותר טוב ממסי ולפעמים הארגנטיני יותר טוב", אמר מוריניו בדיפלומטיות לא אופיינית. "רונאלדו יותר טוב מג'ורג' בסט ומדניס לואו, שהיו שחקנים גדולים בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", פסק יוהאן קרויף, המורה הרוחני של גוארדיולה. ומאמן בארסה? הוא הבהיר: "העולם לא מתחיל ונגמר בקלאסיקו". אבל אל תאמינו לו.
