ההצגות של גרמניה (0:4 על אוסטרליה), ארגנטינה (1:4 על דרום-קוריאה), ברזיל (1:3 על חוף השנהב) ופורטוגל (0:7 על צפון-קוריאה) והמשחק האדיר בין דנמרק לקמרון (1:2 לאירופים) השכיחו במעט את הרמה הירודה שקיבלנו במונדיאל בימיו הראשונים, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח.
גם מבול השערים שהמטירו כריסטיאנו רונאלדו וחבריו על צפון-קוריאה שהעלתה את ממוצע השערים בגביע העולם הראשון על יבשת אפריקה, לא שינה את התמונה: מונדיאל 2010, נכון לרגע זה, הוא החלש ביותר בהיסטוריה מבחינה סטטיסטית.
רק 2.1 פעמים בממוצע רעדה (או יותר נכון: זזה קלות) הרשת בכל משחק בדרא"פ עד עכשיו. לא חסרות סיבות (אי הזימונים, הפציעות והחסרונות של שחקנים מוכשרים ויצירתיים, כדור הג'בולאני, הוובוזלות שמפריע לריכוז השחקנים ומזג האוויר החורפי והלא שגרתי למונדיאל), אבל האמת היא שהאוהדים סובלים מירידה מתמדת ועקבית בקצב השערים בגביעי העולם ב-16 השנים האחרונות.
אחרי המונדיאל הזוועתי באיטליה 1990, בו הובקעו 2.21 שערים בלבד למשחק, בגביע העולם בארה"ב כעבור 4 שנים כבר קיבלנו ממוצע גבוה במיוחד (2.71). אבל מאז? העסק בצניחה. בטורנירים בצרפת, קוריאה ויפן, וגרמניה הירידה בקצב הכיבושים נמשכה והמונדיאל הנוכחי מאיים לשבור את השיא, לפחות על-פי שלב הבתים.
העובדה ששניים מכוכבי העונה החולפת, וויין רוני ואריאן רובן, עוד לא הופיעו לדרא"פ, כל אחד מסיבותיו, נותנת סיבה לאופטימיות אבל נכון לרגע זה גביע העולם הנוכחי הוא אכזבה. למרות זאת, זה לא אומר שחסרים בו סיפורים.
האכזבה מהנבחרות האפריקניות, שליטת הדרום-אמריקניות, פריחת האסיאתיות וצניחת האירופיות בראשות אנגליה המקרטעת ובעיקר ריימונד דומנק ולהקתו, והנבחרת האפורה של מרצ'לו ליפי הם רק חלק מהם, אז רגע לפני ששלב שמינית הגמר יוצא לדרך, בחרנו את המצטיינים של שלב הבתים:
דייגו בנאליו (שוייץ): מארק פאסטון הניו-זילנדי ובעיקר וינסנט אניימה, עם משחק אדיר מול ארגנטינה, עשו קולות של מאבק, אבל ההשמטה של השוער הניגרי בהפסד 2:1 ליוון והתצוגות של האיש בין הקורות של וולפסבורג מול צ'ילה וספרד, הטו את הכף לטובתו, למרות ההדחה. בנאליו הוא הסיבה המרכזית לכך ששוייץ ספגה רק שער אחד בשלב הבתים, וגם זה במשחק שבו נבחרתו שיחקה ב-10 שחקנים במשך כשעה מול ה"לה רוחה".
מייקון (ברזיל): השער הענק מול צפון-קוריאה, השליטה המוחלטת באגף ימין והשילוב הקטלני בין יכולת ההגנה לגיוון בהתקפה לא נותנים הרבה ברירות, בטח כשהמגן הימני השני הכי טוב בעולם יושב על הספסל של דונגה. והדבר הכי מדהים במשחק של מייקון הוא שלמרות התמיכה הבלתי פוסקת שלו בחלק הקדמי, את חלקו בצד הדפנסיבי הוא עושה בצורה מושלמת..
גארי מדל (צ'ילה): הנבחרת של מרסלו ביילסה היא אחת מהפתעות הטורניר וזה לא מעט בזכות המשולש הדפנסיבי של צמד הבלמים מדל ו-וולדו פונסה, והקשר האחורי קרלוס קארמונה, שהצליחו לאזן את המשחק של ה"לה רוחה", נבחרת בעלת אוריינטציה התקפית מובהקת. חוץ מזה, "גאטוסו הצ'יליאני" ניחן בשליטה טובה בכדור ביחס לשחקן הגנה והיציאות שלו קדימה אה-לה-פיקה סייעו לנבחרתו בשליטה בכדור.
דייגו לוגאנו (אורוגוואי): קפטן הסלסטה כבר בן 29 אבל עדיין שולט ברחבה כמו גנרל. שיתוף הפעולה המושלם עם דייגו גודין ומשחק הראש הפנומנלי שלו, לצד היכולת הנהדרת של דייגו פרס בקישור האחורי, הם הסיבות המרכזיות לכך שאורוגוואי היא אחת מ-2 נבחרות בלבד (לצד פורטוגל) שעדיין לא ספגו שער במונדיאל.
קרלוס סלסידו (מקסיקו): הבחירה היתה קשה בין מגן איינדהובן לגבריאל היינצה הארגנטיני ולפאביו קונטראו הפורטוגלי. זו לא חוכמה להצטיין מול הליצנים בכחול-אדום-לבן, אבל סלסידו חיסל את נבחרת צרפת באגף שמאל של הסומבררוס עם משחק אול-אראונד מושלם ואף הכניס כדור עומק נהדר לפבלו באררה, שנכשל במצב של אחד על אחד מול אורוגוואי.
רפא מארקס (מקסיקו): בברצלונה הוכח העונה שהשנים היפות שלו מאחוריו, אבל בנבחרת הוא פורח בעמדה שבה הבריק בקאמפ-נואו, בקישור האחורי. ה"רוזן" ניהל את המשחק של המקסיקנים בצורה מושלמת מאחור, הבקיע את שער השוויון במשחק הפתיחה מול דרא"פ ומסירת עומק נהדרת שלו לחאבייר הרננדס הובילה לגול של חלוץ מנצ'סטר יונייטד ב-0:2 על צרפת.
צ'אבי (ספרד): אין ספק שהקשר מטראסה ואנדרס אינייסטה הם צמד קשרי ה-50:50 הטובים בעולם, אבל כשה"מהנדס" היה חסר מול הונדורס, הספיקו 24 הדקות שבהן צ'אבי קיבל מנוחה, כדי להבין עד כמה הוא משמעותי. השליטה בקצב, המסירות וחוכמת המשחק של מספר 8 הופכים את אלופת אירופה לנבחרת הרבה יותר חזקה.
ליאו מסי (ארגנטינה): אפילו שער אחד אין עד עכשיו לשחקן השנה בעולם (למרות שלולא אניימה, רק את המשחק מול ניגריה הוא היה יכול לסיים עם שלושער), אבל זה מראה עד כמה שהוא גדול. מסי שמנהל את המשחק של האלביסלסטה מעמדת הפליימייקר, בישל שער אחד ועוד שני גולים של ארגנטינה – מרגלי גונסאלו היגוואין ומרטין פאלרמו – נכבשו אחרי בעיטות שלו לקורה.
לנדון דונובן (ארה"ב): ההתלבטות הכי קשה – כוכב היאנקים או ג'ובאני דוס-סנטוס ממקסיקו, שניים שהשפיעו הכי הרבה על ההתקפה של נבחרותיהם מעמדת הקשר ההתקפי בצד ימין. דונובן הוביל את הקאמבק מול סלובניה עם שער גדול ומסירה לג'וזי אלטידור, שבישל למייקל בראדלי את ה-2:2. וזה בלי להזכיר את שער הניצחון בתוספת הזמן מול אלג'יריה, ששלח את ארה"ב לשמינית הגמר בסיום התקפה שאותה הוא החל.
קייסוקה הונדה (יפן): הקשר שהוביל את צסק"א לרבע-גמר ליגת האלופות עם שער ובישול ב-1:2 על סביליה, הראה מה יש לו ברגליים גם בדרא"פ. אם השער המפתיע ב-0:1 על קמרון נראה מקרי, הגיעה ההופעה האדירה של הונדה ב-1:3 על דנמרק עם שער ענק ובישול לא פחות גדול, והוכיחה שהוא מגיע גם למשחקים גדולים. למרות שכיכב כבר בצ'מפיונס, אין ספק שעד עכשיו הונדה התגלית של המונדיאל.
דוד וייה (ספרד): היגוואין, לואיס פביאנו ובעיקר דייגו פורלאן היו יכולים להיבחר פה בקלות, אבל בלי "אל גואחה" אלופת אירופה היתה עכשיו בבית. בדיוק כמו האורוגוואי, גם חלוץ ברצלונה היה מעורב בכל 4 השערים של נבחרתו, אם כי בניגוד לפורלאן שכבש שניים ומסר למבשלי 2 הגולים הנוספים, הספרדי מצא 3 פעמים את הרשת ובישל לאנדרס אינייסטה ב-1:2 על צ'ילה.
