כישלון ענק. יש שיגידו שהנבחרת הנוכחית של איטליה לא באמת קבוצה גדולה, אך עם שמות כמו בופון, בונוצ'י, אינסינייה, וראטי ובלוטי, זה לחלוטין פספוס אדיר שהאזורי לא תהיה במונדיאל. בעקבות ההדחה הכואבת מול שבדיה, אספנו לכם רשימה של עוד כמה נבחרות שהיו גדולות בדורן ופספסו עלייה לטורניר הגדול.
איטליה 1958
העשור של שנות ה-50 היה אומלל מבחינת הספורט האיטלקי. העם האיטלקי עוד התאושש מאסון "אייר סופרגה" בשנת 1949, אסון שמחק כמעט את כל הסגל טורינו, אך עדיין היה מצופה להגיע לטורניר האחרון של העשור, שנערך בשבדיה.
המשחק נערך בבלפסט, בירת צפון אירלנד, מול הנבחרת המקומית, כל מה שהיה על האיטלקים לעשות היה להימנע מהפסד חוץ. המשחק היה אמור להתקיים כבר בדצמבר 1957, אך נדחה כיוון שהשופט ההונגרי ששובץ לאותו משחק לא הצליח להגיע לבלפסט, כי נתקע בבודפשט עקב ערפל כבד. בסופו של דבר, המשחק התקיים חודש אחרי, בינואר 1958, הצפון אירים ניצחו 1:2 והשאירו את האזורי מחוץ לבמה הגדולה.
סקוטלנד וארגנטינה 1970
בשלהי שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, הכדורגל הסקוטי היה בגדולתו. קבוצות ברחבי אירופה פחדו להתמודד מול הקבוצות הסקוטיות, בראשן כמובן סלטיק, שזכתה בגביע האירופי בשנת 1967 וריינג'רס, שזכתה גם היא בשנת 1972. לסקוטים היו שחקנים בכירים כדוגמת ג'ימי ג'ונסטון ג'ון גריג ומעל כולם דניס לאו. לרוע מזלם, בשלב המוקדמות הם הוגרלו לאותו בית יחד עם מערב גרמניה האימתנית וסיימו רק במקום השני בבית, כשהמשחק המכריע, איך לא היה מול אותה גרמניה ונגמר בהפסד חוץ 3:2 בהמבורג.
באותה שנה, עוד נבחרת גדולה פספסה עלייה. שבועיים לפני תחילת שלב המוקדמות בדרום אמריקה, נשיא ארגנטינה דאז, הגנרל חואן קרלוס אונגאניה, הכריח את ראש ההתאחדות להתפטר וסילק יחד איתו את כל הצוות של הנבחרת.
מי שקיבל פיקוד על הנבחרת, אדולפו פדרנרה, התעלם מהקושי הצפוי למשחק העלייה מול בוליביה בגובה הרב, הנבחרת הפסידה בשני משחקי החוץ שלה ומבית משולש שכלל גם את פרו. ארגנטינה ראתה את הפרואנים סוגרים כרטיסי טיסה למקסיקו לאחר עוד תיקו וניצחון בודד בבית.
אנגליה וברית המועצות 1974
שנות ה-70 היו תקופה חשוכה ביותר לכדורגל האנגלי, כאשר הם לא הצליחו להעפיל לשום טורניר גדול במהלך כל העשור. הכשלון הבולט ביותר היה באי העפלה לטורניר במערב גרמניה, האנגלים הגיעו למשחק חוץ בפולין כשמצבם עוד היה טוב, אך אלף ראמזי, מאמן הנבחרת, עוד שמר אמונים ללא מעט שחקנים שזכו איתו במונדיאל 1966, דבר שהוביל למשחק נרפה מול הפולנים ולטעות של בובי מור, שסופה היה בהפסד חוץ. האנגלים חזרו לוומבלי למשחק המכריע מול אותה פולין כשהם יודעים שניצחון ביתי נותן את האות לחגיגות. פיטר שילטון, רוי מקפרלנד וקולין בל כבר חשבו על מערב גרמניה, אך לפולנים היו תכניות אחרות, 1:1 מאכזב בוומבלי קבע – אנגליה נשארת בבית.
יצא הגורל וברית המועצות הוגרלה לבית 9 במוקדמות המונדיאל לאותה שנה. בית זה נבחר להיות הבית שישלח את הראשונה ממנו לפלייאוף מול זוכת בית 12 מיבשת אמריקה. אז ברית המועצות זכתה בבית והגיעה למפגש מסקרן מול צ'ילה. הסובייטים, שהגיעו לפני שנתיים לגמר אליפות אירופה היו אמורים לדלג מעל הצ'יליאנים ולתפוס מקום בטורניר במערב גרמניה, אך הסיבה שהם לא היו שם דווקא לא קשורה ליכולת על המגרש.
שבועיים לפני המפגש הראשון, נערכה הפיכה צבאית בצ'ילה ומי שתפס את השלטון הצהיר את התנגדותו למשטר הקומוניסטי. עד כאן הכל בסדר, הצ'יליאנים הגיעו למוסקבה למשחק הראשון ואפילו סחטו תיקו מאופס ומכובד. אך לגומלין הסובייטים סירבו להגיע, כיוון שלא היו מוכנים לשחק במדינה שיצאה נגדם פוליטית. פיפ''א הודיעה לצ'יליאנים – תארזו מזוודות, אנחנו נותנים לכם ניצחון טכני וכרטיס למונדיאל.
ברית המועצות וצ'כוסלובקיה 1978
אז לטורניר לפני הסובייטים לא העפילו בגלל סיבות פוליטיות, אך לטורניר ב-1978, רק היכולת על המגרש דיברה. למרות כוכבי העל מדינמו קייב, שזכו ב-1975 בגביע האירופי בניצוחו של אולג בלוחין האגדי, ברית המועצות סיימה סגנית בלבד בבית 9, וראתה את הונגריה מסיימת לפניה וחוגגת עליה. הפסד מביך ליוון 1:0 בסלוניקי סתם את הגולל על עשור חלש מבחינת הנבחרת הסובייטית.
אלופת אירופה ב-1976, בצ'כוסלובקיה (בזכות הפנדל המפורסם של פננקה) האמינו שהם יצליחו לעלות בקלות מהבית המשולש יחד עם ווילס וסקוטלנד ואפילו פתחו את הקמפיין בצורה טובה עם ניצחון 0:2 על הסקוטים. אך לאחר מכן, הגיע הפסד מהדהד לווילס 3:0, שגרם לכך שאלופי אירופה היו חייבים לנצח בחוץ את סקוטלנד כדי להעפיל, אלא שרצונות לחוד ויכולת לחוד. הסקוטים ניצחו 1:3, המשיכו לניצחון שערורייתי מול ווילס וחגגו העפלה מהמקום הראשון בבית.
הולנד 1986
דור הזהב ההולנדי עם שחקנים כמו מרקו ואן באסטן, פרנק רייקארד, רוד חוליט ורוב דה וויט. דור הזהב שפרח כל כך באייאקס ומילאן, איפה הוא לא בלט? בנבחרת. ההולנדים, שלא הצליחו להעפיל גם 4 שנים לפני, קיוו לשחזר את ההישגים משנות ה-70, עם גמרים בטורנירים גדולים. לרוע מזלם הם הצליחו להגיע רק לפלייאוף למפגש כפול מול השכנה מבלגיה. הבלגים ניצחו במפגש הראשון שנערך בבריסל משער של פרנקי ורקורטן והגיעו לגומלין ברוטרדאם, כשהם יודעים שעליהם לעשות הכל כדי לשמור על הבית.
ההולנדים פתחו בסערה, עלו ליתרון מהיר וחיפשו את השער השני, השער שיעלה אותם למקסיקו. כשנותרו 17 דקות לסיום המשחק השער הזה גם הגיע, לאחר מבצע נפלא של רוד חוליט, רוב דה וויט כבש ונתן את האות לחגיגות. האורנג' חגגו, אבל אז הגיע ג'ורג'ס גרון, שבדקה ה-85 נגח את השער המצמק, ששלח את הבלגים למקסיקו במקום ההולנדים.
אנגליה, יוגוסלביה וצרפת 1994
הטורניר שנערך בארה''ב היה מיוחד ולא רק בגלל הזכייה של ברזיל לאחר דו קרב הפנדלים מול איטליה (על ההחמצה של באג'יו עדיין בוכים בארץ המגף), אלא בגלל שלא פחות משלושת אריות אירופה לא העפילו לאותו טורניר. גראהם טיילור, מאמנה של אנגליה, איכשהו שרד על כסאו לאחר הבזיון של יורו 1992, אך המשיך במסורת הכשלונות עם הפסדים להולנד ונורבגיה, הפסדים שגרמו לאנגלים לחזור ולהתרפק על וומבלי 1966. שיא שלילי נוסף שנרשם באותו קמפיין היה השער המהיר שהאנגלים ספגו "מאימת אירופה" סן מרינו, שער לאחר 7 שניות בלבד.
אי העפלה עקב סיבות פוליטיות הייתה לנו עם ברית המועצות, אך אצל יוגוסלביה של אותה שנה המצב היה קצת שונה. היוגוסלבים אפילו לא השתתפו בטורניר המוקדמות עקב המלחמה שפיצלה אותה למדינות כמו קרואטיה, סרביה, בוסניה ועוד. לדעת רבים, הנבחרת היוגוסלבית הייתה בין החזקות בעולם תקופה עם שחקנים כמו דראגן סטויקוביץ', זבונימיר בובאן, דאבור שוקר ואחרים.
צרפת החזקה טיילה בדרך לארה''ב והשיגה 13 מתוך 16 נקודות אפשריות בקמפיין, כשהיא יודעת שהיא זקוקה לנקודה אחת משני המשחקים שנותרו. אחד מהם היה משחק שאף אחד במדינתו הקטנה לא ישכח. ז'אן פייר – פאפין, אריק קנטונה, דויד ז'ינולה, דידייה דשאן, מרסל דסאיי וחבריהם ידעו שישראל לא מהווה איום, במיוחד לא בבית. אלא אז הגיע אלמוני בשם ראובן עטר וצרחות של מאיר איינשטיין ז''ל, שעד עכשיו מהדהדות באוזן. ניצחון מדהים של ישראל עדיין לא אמר שצרפת נשארת בבית, אך במשחק שלאחר מכן, הטריקולור הפסידו לבולגריה של קוסטדינוב במה שקבע: את המונדיאל הם יראו מהבית.
