כשיצאה ההודעה על החתמתו של קרלו אנצ'לוטי בבאיירן מינכן, אוהדי הקבוצה האמינו שהאיטלקי יחזיר הדומיננטיות והסדר שהובילו להישגים גם באירופה. הרי זאת הייתה המטרה האמיתית להגעתו – להצליח איפה שפפ גוארדיולה נכשל, בליגת האלופות. ואז העונה נפתחה, היכולת לא הייתה משכנעת, בלשון המעטה, והבווארים החלו לאבד נקודות גם בליגה וגם בליגת האלופות. ערב משחק העונה מול רד בול לייפציג, עולה השאלה – מה בעצם לא עובד בשיטת האימון של האיטלקי המוערך?
אנצ'לוטי רשם הרבה הישגים בקריירת אימון של יותר מ-20 שנה. הוא זכה עם מילאן פעמיים בליגת האלופות ובאליפות איטליה, פעם אחת בליגת האלופות עם ריאל מדריד, בדאבל עם צ'לסי ובאליפות צרפת עם פ.ס.ז'. על פניו, הוא האיש המושלם להוביל את החבורה הבווארית להנפת הגביע עם האוזניים ולהמשך השליטה בליגה.
גם מבחינה אישית, הוא התאים. בעוד קודמו בתפקיד קיבל שם של שתלטן ושל מי שלפעמים שם את עצמו באור הזרקורים, האיטלקי ידוע כנוח ביותר מבחינה פוליטית. גווארדיולה היה חייב שהכל ייעשה בדיוק לפי טעמו וממשיכו שרד במועדון של סילביו ברלוסקוני ולכן גם הסתדר לאחר מכן עם אברמוביץ' בלונדון, עם הקטארים בפאריס, וגם בריאל, המועדון הפוליטי ביותר בתבל. במינכן, הוא התיישר לפי המסרים של פרנץ בקנבאואר וקארל היינץ רומניגה והגיע לעסוק אך ורק באימון.
הגישה שלו לשחקנים שונה בתכלית בהשוואה לגווארדיולה. הקטאלני שאף לגרום לכל שחקן להתנסות במספר רב של עמדות ככל הניתן ולשכלל את הכישורים במגוון תפקידים. לעומתו, האיטלקי מעוניין לאתר את התכונות החזקות ביותר של כל שחקן, להתאים לו את העמדה טובה ביותר ולתת לו לבטא את כישרונו. זה לא תמיד היה כך. בתחילת הקריירה הוא גרם לג'יאפרנקו זולה לברוח מפארמה כי דרש ממנו לשחק כקשר ימני, בניגוד לרצונו. התקרית גרמה לשינוי תודעתי הדרגתי ובמילאן כבר אפשר היה לראות את אנצ'לוטי הפשרן.
עם זאת, נדמה שהעונה הוא חוזר לאותה גישה. תומאס מולר, אחד הסמלים המתהווים בבוואריה ומהחלוצים הפוריים באירופה, פשוט לא מוצא את עצמו תחת אנצ'לוטי מתחילת העונה. האיטלקי עדיין מאמין בשחקן שבעצמו נשמע כמי שמעדיף את הגישה של המאמן הנוכחי: "אנצ'לוטי יכול להיות מאוד בלתי מתפשר וכועס שצריך וזה הדבר הנכון לעשות אם יש לך את הרושם כי הנחישות בקבוצה חסרה. בעיקרון, הוא לא אחד שיצעק עליך בלי שום סיבה, גם כאשר התוצאה היא רעה. הוא מתמקד בפן המקצועי כדי לבנות את הביטחון העצמי שלך שוב במקום לצעוק עליך. זה הדבר הנכון לעשות".
למרות זאת, הרבה מאשימים את היכולת של מולר באנצ'לוטי. המאמן אמנם פשרן, אך הוא לא נותן למולר לשחק בעמדה שבה הוא הכי בא לידי ביטוי - מתחת לחלוץ. אותה עמדה שהביאה אותו וחבריו לחוד בשנים האחרונות למספרים דמיוניים בכיבוש שערים ובבישולים. לא רק מולר סובל מהחזרה של האיטלקי לקיבעון של פעם. גם שחקנים דוגמת דגלאס קוסטה, שבעונה שעברה סיפק עונת פריצה מפתיעה והוכיח שיש יורש לאריאן רובן ופרנק ריברי באגף, לא קיבל הרבה דקות בשל הרצון של המאמן להמשיך להסתמך על הצמד "רוברי" כמה שאפשר. קוסטה וגם קינגסלי קומן הצעיר המבטיח הם לא מסוג השחקנים שיתלוננו על שיטה כזו או אחרת, אבל הם עוד דוגמא לכך הוא קצת מאבד כיוון.
אבל ייתכן שהבעיה היא לא רק בו. כשהגיע מאמן "רך" כמו אנצ'לוטי, בניגוד למי שהיה לפניו, השחקנים הרשו לעצמם להוריד הילוך. לפתע באיירן כבר לא קבוצה שמשחקת כאילו החיים שלה תלויים בתוצאה. התלונות לא איחרו להגיע, גם מלמעלה. קרל היינץ רומניגה יצא בביקורת פומבית נגד ג'רום בואטנג לאחר שביצע שתי טעויות קריטיות מול רוסטוב שעלו לבאיירן בבכורה: "הוא צריך לרדת אל הקרקע. הבעיה היא כל מה שקורה איתו מחוץ למגרש". הנשיא רמז לכך שהבלם היה עסוק לפני המשחק בליין משקפי המעצבים שהשיק ובעצם שלח מסר לכל השחקנים, שנראה כי שכחו את המוטו שהנחה תמיד את הקבוצה "MIA SAN MIA" – "אנחנו מי שאנחנו".
גם בליגה העניינים לא הלכו חלק. גם כאשר ניצחה, היא לא שיכנעה, כמו למשל ב-1:2 על לברקוזן. היריבה שלחה 13 בעיטות לעבר השער, מספר עצום, שבתקופת פפ היה בלתי אפשרי. בירידה להפסקה אפילו נשמעו שריקות בוז מיציעי האליאנץ ארנה. הקהל, שנחשב לאחד מהנאמנים באירופה, הגיב כפי שלא עשה הרבה שנים. עד העונה האיזון אצל הבווארים היה מדהים, כולם שיחקו כקבוצה אחת וחיפו אחד על השני. בתקופת פפ היו הרבה תלונות, בין אם זה המסירות המיותרות או השינויים התכופים במערכים, אבל הייתה הרגשה של קבוצה אחת, תמיד.
יש לציין שחצי הביקורת חילחלו לאנצ'לוטי, שבמשחקים האחרונים מנסה לשנות קצת דברים ו"לצאת מהקופסה". פתאום מולר חוזר לשחק מתחת לחלוץ, דגלאס קוסטה הלא יציב מקבל הזדמנויות ומשיב בשערים, אך כמה משחקים מרשימים לא יספקו את הקהל באליאנץ ארנה. "באיירן עשתה טעות עם הבאת אנצ'לוטי לאימון הקבוצה", אמר אגדת העבר של הקבוצה, זה רוברטו בראיון והבהיר מה הבעיה הכי גדולה של אנצ'לוטי, "יחד עם זאת, קשה למצוא מישהו באותה רמה כמו פפ גווארדיולה, או מישהו שמאמין בפילוסופיה דומה לשל הקטאלני".
