מעטים האנשים בישראל שיכולים להעיד שהם מכירים היטב את הכדורגל האלבני. מתחת לרדאר יש חלוץ ישראלי אחד, שמשחק בליגה הבלקנית ויכול לייעץ לאלישע לוי לקראת ההתמודדות. בן אז'ובל, ששיחק בשנה שעברה בהפועל פ"ת וכבש 15 שערי ליגה, הגשים חלום בקיץ והפך בקיץ האחרון לליגיונר. החלוץ בן ה-23, החזיק בהצעות מליגת העל, אך בחר להצטרף לפרטיזני טירנה האלבנית באמצעות סוכנו, דודו דהאן, וקיווה למצות את הפוטנציאל הטמון בו.
לפני שלושה חודשים אז'ובל ארז את החפצים שלו והמריא לטירנה, שם נחשף למנטאליות ולתרבות הכדורגל השונה. רגע לפני המפגש במוקדמות המונדיאל, הוא מספק הצצה מיוחדת לכדורגל האלבני, ומספר על הבדלי הרמות, הקהל המטורף וגם מרגיע ומבהיר שאין כל חשש לביטחוני בהגעה לאלבניה. מבט מבפנים מאחד שמכיר אותנו, וגם את היריבה.
החלוץ הצעיר, יליד גני תקווה, בנו של שחקן העבר, קובי אז'ובל, שיחק בכל הנבחרות הצעירות של ישראל, אך בילה את מרבית הקריירה עד כה בליגה הלאומית, במדי הפועל כפר סבא ועירוני רמת השרון. כעת הוא נמצא בטירנה, שמזכירה לו את בתל אביב. תנועה מתמדת, מסעדות שפתוחות ללא הפסקה ומקומות בילוי, מבטיחים שכל רגע שלו מחוץ למגרש יהיה מעניין.
לפי מה שהחלוץ מספר, כל משחק חוץ מצריך נסיעה של שעתיים וחצי-שלוש שעות באוטובוס. "מאוד כיף לחיות פה", העיד אז'ובל, שהיה משוכנע שבאלבניה הוא יעשה את הקפיצה לה הוא מחכה כבר כמה שנים.
אז'ובל הגיע אלבניה רגע אחרי היורו האחרון, אליו הצליחה להעפיל ורשמה הופעה מכובדת, בה הודחה בשלב הבתים אחרי שצברה 3 נקודות. החלוץ מספר שהמדינה שתארח את שחקני הנבחרת היא כזאת שחיה ונושמת כדורגל, וכזאת שמתייחסת להתמודדות במלוא הרצינות.
אלבניה ניצחו בדיוק כמונו את מקדוניה וליכטנשטיין. מה לדעתך הסיכויים של ישראל במשחק בשבת?
"אם אלבניה תנצח זו תהיה הפתעה מבחינתי. ישראל הרבה יותר טכנית ובחשיבת משחק אנחנו הרבה יותר טובים מהם. אלבניה משחקת כדורגל אגרסיבי ולא מוותרת אף פעם. השחקנים שלהם יילחמו על כל כדור גם אם הוא אבוד. למרות שיש להם שחקנים בקבוצות בכירות באירופה, מבחינת יכולת אנחנו עדיפים עליהם. המשחק נגד ישראל ייערך באצטדיון הכי טוב פה, שהוא הרבה ברמה נמוכה מ"המושבה" לדוגמא. לכן אני מבין את זה שהנבחרת שלנו העדיפה להתאמן בארץ ולא פה. אני מנחש שייגמר 1:2 לישראל".
מה ההבדלים בין הכדורגל האלבני לכדורגל הישראלי?
"אנחנו עדיפים בטכניקה, במהירות ובפוטנציאל, אבל האלבנים עובדים יותר קשה על המגרש. חדר כושר זה דבר שבשגרה מדי יום שם. לא תראה כאן פעולות אישיות של שחקנים אינדיבידואלים. הקצב באלבניה הוא הרבה יותר גבוה. תהיה אווירה מטורפת במגרש בו, גם הקבוצה שלי משחקת. האוהדים לא יושבים אמנם ממש סמוך לדשא, אבל הם לא מפסיקים לעודד לרגע. חדרי הלבשה נדירים ומזג האוויר אמור להיות מצוין. הכי חשוב: המשטח דשא ממש טוב ולא כמו במגרשים אחרים באלבניה".
אלבניה היא מדינה מאוד מוסלמית, איך מתייחסים אליך כישראלי?
"לא הרגשתי שם אווירה של אנטישמיות. היחס של האנשים פה הוא מדהים. שמעתי שהיה פה פעם גם בית כנסת והיום הוא כבר לא נמצא, אבל מצאתי רב שישים לי מזוזות בבית. למזלי חברה שלי, רעיה, נמצאת איתי. אם היא לא היתה באה איתי לכאן אז מזמן הייתי חוזר לארץ. אנחנו יחד כבר שנתיים והיא מחזיקה אותי פה בתקופה הלא פשוטה מבחינה מקצועית ומאמינה בי ואני מודה לה על זה".
"מאז הדיווחים על בעיות, יש מלא שוטרים ברחובות, אבטחה גבוהה וניידות", התייחס לאזהרת המסע לאלבניה בעקבות החשש לפיגוע כנגד המשלחת הישראלית, "לא רואים פאניקה. נראה שיש היערכות מיוחדת, אבל אני לא חושש. כולם פה נחמדים. יותר מזה, כששומעים שאני מישראל זורקים לי מילים פתאום שלמדו בעברית. בתקשורת זה נראה הרבה יותר מפחיד ממה שזה באמת ואני מקווה שהכל יעבור בשלום".
איך זה לחיות באלבניה?
"המחייה מאוד זולה. לכסף שלהם קוראים לק. 100 לק זה שלושה שקלים. ארוחה במסעדה הכי טובה פה עולה 50 שקלים לזוג ואתה יוצא מפוצץ. יש לי דירה גדולה שבארץ משכירים אותה ב-6,000 ש"ח ופה היא שליש מזה, שוכרים לי אוטו, יוצא לי לחסוך כסף. זה ממש לא חור כמו שחושבים. טירנה איפה שאני גר היא יפהפיה, המקומות האחרים מזכירים יותר את בת ים".
איפה שיגעון הכדורגל יותר גדול. אצלנו או באלבניה?
"בכל קיוסק, בכל חנות שנייה יש פה מסכים עם כדורגל מכל העולם. הקהל פה יותר משוגע משל בית"ר. אבוקות, חזיזים ובלאגן אחד שלם בכל משחק, כך היה מקרה העונה שאוהדים זרקו כסאות על שוטרים. אוהדים איבדו הכרה במשחק נגד סקנדרבאו האלופה, בה משחק חמידי סליחי. בדרבי שלנו נגד טיראנה האצטדיון מלא ב-15 אלף אוהדים, שלא מפסיקים לעודד לרגע. זו חוויה".
החלוץ שכבש 4 שערים ב-3 משחקים, חווה פתיחת עונה חלומית, אך דווקא שחשב שדברים מתחילים להסתדר מבחינתו. המאמן שצירף אותו פוטר, במה שהיווה רגע המפנה מבחינת החלוץ. האיש החדש על הקווים של פרטיזני טיראנה, תכנן להציב את אז'ובל בהרכב במשחק שהתקיים ביום כיפור, אך הישראלי ביקש שלא לשחק מכיוון וצם. מאותו רגע, אז'ובל, שחתום על חוזה עד סוף העונה, נמצא על הספסל וממתין להזדמנות, בתקווה שזו תגיע.
"היה לי חוסר מזל בהתחלה כאן. אני רוצה למצות את עצמי באירופה. אם זה ימשיך ככה אז אחפש מקום אחר. באתי כשחקן מוביל, ככוכב, ולא כאחד שיחכה על הספסל", הסביר אז'ובל, "נפצעתי שלושה ימים לפני פתיחת הליגה וזה חלק מהמשחק לצערי. אני תמיד מסתכל קדימה ולא אחורה. בזמן שנפצעתי טיפלו בי כי רצו שאחזור כמה שיותר מהר. אחרי חודש וחצי כבר שיחקתי וכבשתי צמד בגביע. אני עובד כבר תקופה ארוכה עם יובל קפיטולניק ומרגיש שיפור".
"הבעיה שאחרי שכבר הצלחתי לחזור לעצמי, הגיע יום כיפור וישר אחריו היה לנו משחק ואני סירבתי לשחק למרות שהייתי אמור לפתוח. החלטתי עם המאמן החדש שהגיע שלא אשחק כי זה קשה. מאותו רגע הקבוצה הצליחה וניצחה ואני עכשיו צריך לחכות להזדמנות הבאה שלי".
איפה הקבוצה שלך הייתה מסיימת בליגת העל?
"אמצע טבלה ומטה. לא היינו מעפילים לפלייאוף עליון. זו לא ליגה חזקה, אבל מאוד אגרסיבית והקצב מטורף".
