14.01.15: ציון דרך בכדורגל הישראלי. חצי שנה נהדרת באוסטריה וינה, סידרה לעומר דמארי מקפצה בדרך להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי. החלוץ נמכר לרד בול לייפציג תמורת 5 מיליון יורו, לא כולל בונוסים שונים בחוזהו, והפך לליגיונר שנמכר בסכום הגבוה ביותר מאז אייל ברקוביץ' ויוסי בניון.
שמונה שערי ליגה ב-13 הופעות בליגה האוסטרית, גרמו לכוח העולה בכדורגל הגרמני לשים את הידיים על התכשיט הישראלי, שאמור היה להיות זה שיוביל אותם לבונדסליגה. "אנחנו מרוצים שהצלחנו להביא שחקן דינמי וברמה כל כך גבוהה כמו עומר דמארי", המנהל הספורטיבי של לייפציג, ראלף רנגניק החמיא. גם מאמן הקבוצה, אלכסנדר צורניגר, נשמע נלהב: "דמארי חלוץ שהוכיח את יכולת הכיבוש שלו. אני מחכה לעבודה איתו".
זה היה רגע השיא של החלוץ האדום שכל כך שונה בנוף שלו מיתר השחקנים הישראלים. לא בליין וגם לא נוהג להתראיין, אין לו תספורת מיוחדת של כוכב, אבל הוא תמיד ירצה לקבל את הכדור במאני טיים. היה נדמה שאחרי עבודה קשה, הנה נולד לו ליגיונר שמצא את מקומו באירופה ולא יחזור בקרוב.
אולם דווקא הרגע הזה, בו היה באולימפוס, היה אולי רגע הנחת האחרון בקריירה של דמארי. פציעות חוזרות, בצורת בהבקעות וסימן שאלה גדול לגבי עתידו הפכו לסימן ההיכר של החלוץ שהבקיע 85 שערים בליגת העל. בקיץ האחרון דמארי נחת בניו יורק רד בולס בניסיון להתחיל מחדש, אבל גם בתפוח הגדול הוא עדיין לא הצליח למצוא את עצמו. חודשיים לפני שנגמר לו החוזה בארה"ב, ניסינו לפתור את תעלומת עומר דמארי בניסיון להבין לאן נעלם החלוץ, שבעבר נמנה באופן קבוע על סגל הנבחרת, ולהבין מה עשוי להיות היעד הבא שלו.
אז איך דמארי הפך לכזה שכמעט ולא רואה דשא? הנסיגה נעוצה במהלך אחד: המעבר לרד בול לייפציג. הישראלי היה אמור להיות המנהיג החוד והרגל המסיימת שכל כך הייתה חסרה לקבוצה הגרמנית העשירה, אבל ב-10 משחקים ו-603 דקות לא הצליח למצוא את הרשת אף לא פעם אחת.
האגרסיביות בליגה השניה בגרמניה הקשתה על הישראלי, והסבלנות במועדון כזה היא קצרה מאוד, ולאחר עונה בה לייפציג נכשלה להעפיל לבונדסליגה, הוא נשלח לעונת השאלה בקבוצה אחרת של הקונצרן, רד בול זלצבורג האוסטרית. גם תחת אוסקר גרסיה הוא לא ממש פרח וסבל מאינספור פציעות, וכך הוא כבש 4 שערים בלבד ב-1,065 דקות בעונה שלמה. בהפועל ת"א לדוגמא, הוא שותף ב-3,082 דקות וכבש 26 שערי ליגה בעונתו האחרונה בישראל.
מעבר ליכולת מקצועית, הסיבה המרכזית שדמארי לא מקבל דקות היא הגיליון הרפואי ההולך ומתארך שלו. מחלת הנשיקה, קרע בשריר הירך האחורי, קרע במפשעה, פציעה בברך ושבר בכף הרגל, זה רק חלק מהפציעות עימן התמודד באותה תקופה ושגרמו לו להיעדר לתקופות ארוכות. אם בישראל הוא כמעט ולא סבל מפציעות וב-5 השנים שקדמו למעבר רשם לפחות 29 הופעות בעונה, המצב כליגיונר היה שונה לגמרי.
הבעיה המרכזית בלייפציג מלבד הפציעות הייתה הקושי החברתי. דמארי אומנם אדיש, אבל כזה שמלא בשמחת חיים, וזו אבדה לו בגרמניה. מי שהפך לשחקן היקר ביותר של המועדון, היה סמל לרצף ההחתמות החדשות של לייפציג, וככזה שיתפסו את המקום לשחקני הסגל הנוכחי. "לא דיברתי עם אף שחקן. לא שאלו ולא התעניינו בי, השחקנים היו קרים אליי. לא החלפתי איתם מילה, ממש עשו עליי חרם", הוא סיפר בראיון בעבר, "הייתי לבד באימון, זו הייתה תחושת בדידות נוראה. גם מבחינה מקצועית לא הלך לי, לא פתחתי בכל המשחקים באותה תקופה, אבל הבעיה הייתה שלא הרגשתי שאני חלק מהקבוצה".
וכשבחדר ההלבשה דברים לא הלכו, הדבר חילחל גם למגרש. דמארי לא נהנה בלייפציג, וכבר לפני שנה הבין שיהיה קשה על גבול הבלתי אפשרי לחזור לשם, אבל הקבוצה הגרמנית לא רצתה לוותר מהר ובחינם על שחקן ששילמה עבורו 7 מיליון יור כולל בונוסים. האמת, אפשר להבין אותם.
אז מה עושים? אם בליגה השניה לדמארי לא היה במקום, אז בוודאי עכשיו כשלייפציג מתמודדת בצמרת הבונדסליגה הישראלי לא יצליח להשתלב. בדומה למה שנהוג בישראל, דמארי עבר לקבוצת המנודים ואת תחילת העונה העביר דמארי באימונים בקבוצת המילואים של לייפציג, שנמצאת בליגה הרביעית בגרמניה, בעוד נקודת שפל בקריירה. "זו סיטואציה לא קלה", הוא סיפר אז, "אני כשיר ורוצה לשחק כדורגל, אבל יודע שאין לי מקום בלייפציג ושני הצדדים מנסים להגיע לפיתרון".
המשך הדעיכה בניו יורק רד בולס
הקיץ היה ברור שעומר דמארי יחזור לישראל, אבל בלייפציג רצו לתת למי שאמור היה להיות היהלום שלהם, ניסיון אחרון להמריא לפני שהוא פורס כנפיים ועוזב סופית. לכן הגרמנים החליטו שהכל נשאר במשפחה, וסירבו לשחררו לארץ, וכך הוא מצא את עצמו בניו יורק רד בולס מה-MLS.
דמארי הושאל לחצי שנה במועדון ששיווע לחיזוק בחלק הקדמי, וכך גם החלוץ רק חיכה לזה שייתן לו דקות משחק. "אנחנו מצפים בקוצר רוח שעומר יצטרף לקבוצה. אנחנו עוקבים מקרוב אחר המועדונים הקשורים לתאגיד רד בול, כך שיצא לנו לראות אותו בפעולה בכמה מקרים ואנחנו חושבים שהוא יכול להוסיף לנו איכות לקראת השליש האחרון של העונה", סיפר המנהל הספורטיבי של ניו יורק רד בולס, אלי קרטיס, במעמד החתימה: "ההבאה שלו הייתה כרוכה בעבודת צוות ותקשורת טובה. לשמחתנו, הצלחנו לצרף חלוץ איכותי שנמצא בשיא הקריירה שלו, ואנחנו חושבים שהוא יוכל לעזור לנו השנה".
אקורד הסיום במשחקו האחרון בארצות הברית אולי סימל יותר מכל את התסכול הגדול שרק התגבר אצל החלוץ בארצות הברית. דמארי נכנס בדקה ה-82 של המפגש מול מונטריאול, ובתוך תוספת הזמן ספג את הכרטיס האדום הראשון שלו מאז דצמבר 2010 לאחר גלישה מסוכנת. הליגיונר הוא לא שחקן מלוכלך וגם לא כזה שמרבה לדבר עם שופטים, אבל כשהכל הולך נגד הציפיות, אז אי אפשר להאשים אותו שכך זה בא לידי ביטוי.
המדריך לליגיונר החוזר
לייפציג מתחרה בצמרת הגבוהה של הבונדסליגה, ולא נראה שמה שלא עבד בליגה השניה, יעבוד עבור הישראלי בתקופת השיא של המועדון. "הוא שחקן טכני ומהיר, אבל לא מספיק אגרסיבי בשביל לייפציג והסגנון שלה", הסביר סורן מינקס מחוג האוהדים של לייפציג, "יש ארבעה שחקנים שממתינים להזדמנות שלהם עכשיו על הספסל והם עדיפים על דמארי. הוא שחקן שמשחק ברחבה, ואצלנו המשחק מתבסס על לחץ, ולכן אין לו מקום".
אחרי ששיחק בכל הקבוצות בקונצרן רד בול, נראה שגם שם מבינים שזה הזמן של הישראלי להפריח כנפיים. 7 מיליון יורו שולמו עבורו כולל בונוסים, אבל קשה לראות קבוצה שתסכים לשלם רבע מהסכום עבור שחקן שבעיקר היה פצוע בשנים האחרונות. אם בקיץ לייפציג הציגה חזית קשוחה לגבי שחרורו בחינם, העבר מלמד שהגרמנים נוטים להתפשר. שכן הקבוצה העשירה מכרה רק 3 שחקנים עבור סכום כסף בשנים האחרונות, כאשר ברוב המקרים השחרור הגיע ללא תמורה. מעבר לקבוצה אחרת מעבר לים היא אופציה, אבל לא בטוח שהמועדונים ישימו את יהבם על השחקן הפציע והאנונימי, שהתקשה להוכיח את עצמו בשלוש השנים האחרונות.
לאחר שהפך לאבא, חזרה לישראל שוב עומדת על הפרק, אבל איזו קבוצה הכי תתאים לו? האופציה הטבעית היא הפועל ת"א, המועדון בו הפך לסמל. הקהל האדום מחובר אליו, הוא יקבל מקום של קבע בהרכב של גיא לוזון שרק מחכה לחלוץ מריח שערים. אך עם כל הכבוד להפועל ת"א, לא בטוח שבמצבו הנוכחי, כשהביטחון שלו ברצפה, יהיה טוב מבחינתו להצטרף לקבוצה בה נראה שהאור בקצה המנהרה הוא רק הרכבת שבאה ממול. האדומים יאלצו לחפש את המימון לצרפו ודמארי יכול להפוך למושיע מצד אחד, אבל בשלב זה של הקריירה הוא זקוק יותר למי שתחלץ אותו.
מועדון נוסף שכבר הביע בו התעניינות מספר פעמים הוא מכבי ת"א. הבעיות בחלק הקדמי של הצהובים ידועות, ודמארי הוא שחקן מסגנון שאין בסגל של שוטה ארבלדזה. כזה שמשחק לשטח ומתבסס על מהירות ופחות על כדור לרגל, שונה במהותו מקיארטנסון, סקאריונה, ברק יצחקי ובן בסט. מנגד, לפני שעזב את ישראל, דמארי הצהיר שלא יעבור לקרית שלום שכן לא ירצה לפגוע בקהל האדום, האם הוא יעמוד בהבטחה? טובים ממנו כבר הפרו אותה.
שלושה מועדונים נוספים בארץ עשויים להיות אלה שיקלטו אותו. מכבי חיפה עמוסת השחקנים בחלק הקדמי וזו שמאוכזבת מיכולתם של ניקיטה רוקאביצה ושל גלינור פלט, כבר מתעניינת בחלוץ. בכרמל הוא יקבל אהבה, מועדון שנמצא בהליך הבראה, אבל המקום שלו ב-11 רחוק מלהיות מובטח שם. מצד אחד הרוח החדשה בקבוצה עשויה להוציא את דמארי לדרך חדשה, מנגד הוא גם עלול למצוא את עצמו על הספסל של הירוקים, בדומה לאיתי שכטר שחזר ולא מצא את עצמו. למי ששכח, בעבר דמארי הספיק להתעמת עם הקהל הירוק כאשר הניף מולם אצבע משולשת, אבל נדמה שהקהל בסמי עופר כבר הספיק לשכוח לו את המקרה ההוא.
האפשרות הרביעית מבחינתו היא הפועל ב"ש. ברק בכר כבר הראה את היכולת שלו לתמרן בין כוכבים ודמארי יכול להיות חיזוק משמעותי לא רק לשנה הנוכחית, אלא גם ליום שעשוי לבוא אחרי העזיבה הצפויה של מאור בוזגלו. אם במכבי חיפה יהיה קשה לדמארי לקבל דקות, אז בסגל שכולל את מאור מליקסון, לוסיו, בן שהר, אליניב ברדה, מוחמד גדיר וטוני וואקמה, הדבר יהיה קשה שבעתיים. הקבוצה מבירת הנגב היא אולי הבריאה ביותר בישראל כיום, אבל גם כזו שבה דמארי יהפוך לעוד שחקן, ולא כזה שיוביל כמו שהוא חושב שיכול להיות.
אופציה אחרונה ומעניינת במיוחד בארץ היא מעבר לבית"ר ירושלים. אלי טביב היה זה שהנחית את דמארי בהפועל ת"א בעבר, כששילם מיליון וחצי יורו על מחצית מכרטיסו. הבעלים הבית"רי מחתים שחקנים בעיקר בהעברה חופשית, וכך גם דמארי צפוי להגיע. איתי שכטר, עידן ורד, שמעון אבוחצירה ואחרים. אם אקס האדומים יביט בסגל הצהוב שחור הוא יראה לא מעט שחקנים שנחשבו בעבר לכוכבים בכדורגל הישראלי, אך הגיעו לשפל בקריירה ובית"ר הפכה לזו ששיקמה את הקריירה שלהם.
בטדי הוא יקבל מקום של קבע בהרכב, וישתף פעולה עם מאמנו האחרון בישראל, רן בן שמעון (אם ימשיך בתפקיד) תחתיו הבקיע 26 שערים. מנגד, לחץ הוא דבר שממשיך לאפיין את בית"ר גם בשנים האחרונות, וקשה יהיה לראות את אלי טביב משקיע סכום כסף משמעותי כדי לממן אפילו חלק משכרו האסטרונומי.
שלוש שנים אחרי שקיבל את ההחלטה ששינתה לו את בקריירה, דמארי עומד בפני צומת נוספת והזדמנות לתקן את הטעות. מה שבטוח, אחרי שנעלם מעט מן הרדאר לאחרונה, בינואר הקרוב הוא יחזור לתודעה ויהפוך שוב למלפפון החם ביותר בישראל.
