מטיילים בדרום אמריקה יכולים ליהנות, בנוסף לנופים, הערים והמסיבות, גם מחוויות כדורגל באצטדיונים אגדיים עם אווירה מחשמלת. כך הפכו המגרשים בבואנוס איירס ובריו לחלק בלתי נפרד מהטיול ביבשת הלטינית עבור אוהבי המשחק. לעומת זאת, מי שבוחר במזרח בתור היעד שלו, לא לוקח בחשבון את הכדורגל כאחת האטרקציות האפשריות.
גם אני, לפני נסיעה לחופשה בהודו, הנחתי שהאהבה שלי לענף תהיה בין הדברים שאשאיר מאחור. כמו שציפיתי, למעט ניסיון עקר למצוא שידור למשחק של באר שבע נגד סאות'המפטון בדלהי, העיניים שלי לא כוונו למסכים ובתחילה גם לא לאצטדיונים. הבריטים השאירו במושבות שלהם בכלל ובהודו בפרט לא מעט מזכרות, משיטות ממשל, דרך מסילות רכבת, מערכות כליאה ועד לאהבה גדולה לקריקט. הכדורגל לא ממש הגיע לקולוניות.
היוצאת מהכלל במובן הזה היא מדינת מחוז גואה, שנשלטה על ידי הפורטוגלים בין המאות ה-16 וה-18. החיבור התרבותי לפורטוגלים נמשך מאז, ויצר אהבה יוצאת דופן לכדורגל יחסית להודו. כך, עם הגעתי לעיירת חוף בגואה ורכישת חולצה של המועדון המקומי שתשמש לי לכדורגל עם החברים בארץ, זיהיתי תכונה אצל המקומיים לקראת משחק ביתי. ביחד עם שני חברים נוספים, הגעגוע לכניסה לאצטדיון הייתה גדולה מדי והחלטנו ללכת למשחק.
הסופר ליג ההודית הוקמה ב-2014 בהשקעה כספית גדולה של גופי שידור, תאגידים ואנשי עסקים שחזו שהאוכלוסייה הענקית והכלכלה הצומחת של הודו מהווים פוטנציאל לקיום ליגת כדורגל פופולארית. אם בסין הכסף הגדול הצליח להנחית שחקנים בשיאם, במדינות המפרץ ובארה"ב הכסף מפתה כוכבים מזדקנים, אז בהודו הצליחו להחזיר שחקני עבר גדולים מפרישה (רוברט פירס, דייויד ג'יימס, לואיס גרסיה ועוד הגיעו בעונת ההשקה) כדי להוסיף אבק כוכבים למוצר.
העונה מעטרים את הליגה שמות כמו דייגו פורלאן, הלדר פושטיגה, פלורן מאלודה, כשעל הקווים עומדים אגדות כמו מרקו מטראצי, ג'יאנלוקה זמברוטה וזיקו, מאמנה של פ.צ. גואה. עם מעל 74 מיליון צופים בשידור משחק הפתיחה של הליגה, ונתוני צפייה באצטדיונים שמדרגים את הודו במקום החמישי בעולם (אחרי גרמניה, אנגליה, ספרד ומקסיקו), אפשר לומר שפרנסי הליגה בכיוון הנכון.
בניגוד למה שמורגלים אליו במרחב הציבורי הומה האדם בהודו, ההתנהלות מסביב לאצטדיון לקראת המשחק של פ.צ. גואה מול "קראלה בלאסטרס" הייתה בסדר מופתי. המחירים למשחק, שנעו בין 15 ל-45 ₪ לכרטיס, נחשבים יקרים עבור ההודי הממוצע וככל הנראה מדירים את האוכלוסייה הענייה של המדינה.
בפעם הראשונה העונה האצטדיון בעל 19,000 המושבים לא היה מלא, ככל הנראה בעקבות התוצאות הגרועות שהותירו את גואה במקום השמיני והאחרון בליגה. האווירה באצטדיון יותר דומה לקונצרט מאשר למשחק כדורגל, ובהיעדר ארגון אולטראס שייקח על עצמו את העידוד, הכרוז משמש כאיש הגדר שמנסה לדחוף מדי פעם עם קריאות "פורצה גואה".
באווירה המנומנמת הזו המשחק נפתח דווקא לטובת המקומיים שכבשו ראשונים וירדו למחצית ביתרון 0:1. האופטימיות מהיתרון הנדיר לא נמשכה הרבה זמן. סטיב קופל, שאימן בעבר את איציק זוהר בקריסטל פאלאס והיום עומד על הקווים בקראלה, כנראה אמר את הדברים הנכונים בחדר ההלבשה בהפסקה מכיוון ששחקניו הצליחו להשוות בבליץ תוך חצי דקה מחידוש המשחק במחצית השנייה.
הכוכב הגדול של פ.צ. גואה, לוסיו, פתח על הספסל ועלה במחצית. רוב הזמן זה נראה כאילו הוא נשלף למשימה מאחד החופים במדינה והפריעו לו באמצע שייק בננה-אננס. הברזילאי בן ה-38, שזכה במונדיאל ובליגת האלופות, לא הראה שמץ של מנהיגות המצופה ממי שאמור להרים את הרמה בליגה ההודית. הבלם שהרס התקפות במדי באיירן מינכן, אינטר ועוד קבוצות באירופה, תופקד בקישור האחורי ונתן לשחקנים אלמוניים לעבור אותו בקלות רבה, כשבנוסף איבד את מרבית הכדורים אליהם הגיע מבלי שהופעל עליו לחץ גדול.
ללא מנהיג על המגרש וללא איכות יוצאת דופן, גואה אפשרה לקראלה להבקיע שער נוסף לקראת הסיום בדרך להפסד רביעי בשישה משחקים. הנהג איתו חזרנו לעיירת החוף אמר שלמשחק הבא הוא לא יגיע כי נמאס לו מהתוצאות הגרועות. ככה זה כשהקבוצה קיימת שנתיים, החיבור הרגשי לא עמוק מספיק כדי לתמוך גם ברגעים הקשים.
למרות האכזבה והכדורגל הבינוני, שהזכיר מאוד את הרמה שרואים בליגה הסינית, נראה שיש עתיד לכדורגל מקצועני בהודו. אם יתממשו ההבטחות שנעשו ערב השקת הליגה בנוגע לפיתוח הכדורגל ברמת השורשים והקהל יראה עוד שחקנים מקומיים טובים ואולי אפילו שיפור בנבחרת, יכול להיות שבשנים הבאות הענף יצליח אפילו לדגדג את הקריקט ברמת הפופולאריות. בינתיים, מכורים לענף שמגיעים למדינה יוכלו להתנחם בחוויה, כזו שמתכתבת גם עם כדורגל שפל וגם עם כדורגל מודרני, אבל בהחלט חוויה. יש כדורגל בהודו.
