ברזיל היא מדינה כל כך ענקית ומגוונת, אבל תרבות הכדורגל, הכסף הגדול, והשחקנים הגדולים מגיעים בעיקר מארבעה מוקדים עיקריים. בסאו פאולו שמחזיקה 4 קבוצות נהדרות, בריו דה ג'ניירו אפשר למצוא 4 קבוצות מובילות, בריו גראנדה דו סול 2 קבוצות ובמינאס ג'יראס 2 קבוצות. סנטה קטרינה זה איזור שתמיד נחשב לכבשה השחורה, כזה שהמועדונים האלה אוהבים לקנות ממנו שחקנים, ושמייצר 3-4 קבוצות בליגה הראשונה שעושות "לגדולות" צרות, ומשם מגיעה שפקואנסה.
המועדון הטראגי נוסד ב-1973, וזכה לכינוי "ההוריקן של המערב". הקבוצה הוקמה תחת הרעיון "לחיות את הכדורגל בעיר", ובמטרה להנגיש את הכדורגל לעם. ההתחלה הייתה לא פשוטה, ושפקואנסה כמעט והתפרקה ב-2009, אז התמודדה עם משבר כלכלי.
למרות זאת, מועדון הכדורגל הפך למוקד העיר, בה מתגוררים 200 אלף תושבים, כאשר בממוצע 10,000 צופים פקדו את האצטדיון במשחקי הבית. כך, לאט ובצניעות, הקבוצה פילסה את דרכה לצמרת ועלתה לליגה הראשונה לראשונה ב-2014, עד אותו לילה טראגי ששם אותה על המפה הספורטיבית העולמית. יממה אחרי אותה טרגדיה, ומתוך אותם קורבנות בוקעים הסיפורים של גיבורים, וכאלה שיצרבו לעד בהיסטוריית הכדורגל הברזילאי בפרט והעולמי בפרט.
שחקן אחד שאולי יסמל את הסיפור של הסינדרלה הוא ברונו רנג'ל, מלך השערים בכל הזמנים של שפקואנסה עם 77 כיבושים. הוא הגיע אליה ב-2013 והיה חתום על העלייה שלה לליגה הבכירה עם 31 שערים ב-34 משחקים. עם ההצלחה בא התיאבון וגם הכסף הגדול.
הסמל הגדול היה גם אחראי לאקזיט הראשון בתולדות המועדון, כשנמכר לאל עראבי הקטארית. הגוף היה בחצי האי ערב, אבל הלב היה שפקואנסה ואחרי כמה חודשים הוא כבר רצה לחזור הביתה. מאז הוא המשיך לקרוע רשתות ומשך התעניינות מקבוצות גדולות, אבל אף אחד מהמגעים לא הבשיל לכדי הסכם.
"היום, קבוצות גדולות מסתכלות על הגיל ולא על היכולת. שחקנים כמו זה רוברטו או גראפיטה יכולים להגיע לשם כי יש להם ניסיון בינלאומי", הוא סיפר, "אני מאמין שאם היה לי יכולתי להגיע מזמן רחוק יותר. כרגע לא קיבלתי שום הצעה". החלוץ בן ה-34 נשאל גם באותו ראיון עוד כמה שנים הוא יכול לשחק והבהיר מסר שלימים הפך טראגי: "אני מרגיש מצויין ובכושר טוב, אם המאמן מאמין בי ונותן לפתוח בהרכב אז אני מאוד מרוצה מזה. כל שחקן רוצה לשחק, לכבוש לנצח. הדבר החשוב מבחינתי הוא להישאר בריא. אני לא חושש מתחרות על ההרכב, כל שחקן רוצה לשחק בקבוצה תחרותית. שפקואנסה זה הבית שלי".
מי שעוד היה בין הקורבנות הוא נשיא המועדון, פלאורו, שהיה איש עסקים שבא מתחום המזון. מי שהחל לעבוד בעסק המשפחתי במשך 14 שנה, ראה את הבייבי שלו עולה על כל דמיון שפנטז עליו. לאחר קדנציה ראשונה קצרה במועדון, הוא חזר לאחרונה לקדנציה שניה, ומשם אי אפשר היה להפריד בינו לבין המועדון שכל כך אהב.
"אנחנו לא כמו פלמייראס או פלמנגו שיכולים לשלם לשחקן 200 אלף ריאל בחודש", הסביר את השקפת העולם שלו, "אנחנו מועדון צנוע שנותן את מה שיש לנו". כשנשאל על זכייה בתואר הסביר שהוא לא מפחד לפנטז: "אנחנו תמיד מאמינים. אנחנו יודעים שאין לנו מה להפסיד. לא הגענו לכאן במקרה. היה לנו הרבה סבלנות והשקעה ויש לנו הרבה שחקנים מהנוער שמשחקים מהלב והנשמה".
הסיפור הטראגי מכולם הוא של המאמן קאיו ג'וניור שהיה שחקן עבר שבעיקר זכור לאוהדי גרמיו כשחקן שזכה בשנות ה-80 ב-3 אליפויות גאוצ'ו ברציפות. הוא גם שיחק בקבוצות פורטוגליות כמו ויטוריה גימראייש ובלנשש. בברזיל הוא אימן הרבה קבוצות אבל לא רשם הצלחה, דווקא שיצא מחוץ לברזיל, לכסף הגדול של המזרח התיכון התחיל לרשום תארים. במה שהחזיר אותו למולדתו מהדלת הראשית, הפעם לשפקואנסה הקטנה. קאיו ג'וניור צבעוני ואמוציונאלי, כזה שכל מסיבת עיתונאים שלו הופכת לחגיגה. כך לאחרונה הוא לא התבייש לתקוף את האוהדים בברזיל: "כולם כאן רוצים להיות מאמנים. אתה יושב על הספסל ושומע 100 דעות שונות ואי אפשר לרצות את כולם. אתה לא רק צריך להקשיב לכל בקשה, אלא רק לנצח כל הזמן".
קאיו לפני שבוע התמוגג מקבוצתו שהדיחה את סאן לורנצו וסיפק ציטוט בלתי נשכח כשאמר: "אם הייתי מת היום, הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם". בנו, מתיאוס סארולי, היה אמור להיות איתו על הטיסה ברגע הגדול בקריירת האימון של אביו, אבל למזלו שכח את הדרכון שלו בבית, ועליו הצטווה להמשיך את המורשת של אביו.
אז מה הלאה?
אז אחרי הטרגדיה וללא מלך השערים, הבעלים והמאמן, יש עשרות אלפי אוהדים, מחלקת נוער וגם ציפייה מהעולם שהקבוצה תמשיך בפעילות גם בשנים הבאות. אם במקרה של מנצ'סטר יונייטד ותינוקות באסבי, עמד מאחורי הקבוצה ארגון גדול ומפואר, אז כאן מדובר במועדון קטן בהרבה, שאין מאחוריו גב כלכלי גדול.
מי שינהל את המועדון הוא איבן טוזו, סגן נשיא המועדון בעבר, שהבהיר שהוא לא ייתן למועדון להיעלם. "לא היה קל לקבל את החדשות הקשות, לשמוע אותן ולדעת שאי אפשר לעשות כלום נגד זה", סיפר טוסו, "ראיתי את המועדון הזה לאט לאט גודל ועכשיו צריך לבנות הכל מחדש. אני לא יודע מה הולך לקרות מעכשיו, אהבתי לראות את התמיכה של המועדונים שאמרו שישאילו שחקנים, דיברתי היום עם הרבה אנשים והתראיינתי לכל העולם. כולם נותנים לנו תמיכה וזה נותן לנו כוח ואמונה שאפשר להרים את הקבוצה".
שפקואנסה, קבוצה מחלקת נוער בינונית, תקבל מענקים שיעזרו להם בטווח הקצר, ובנוסף יקבלו שחקנים בהשאלות. עוד לפני שהליגה תתחיל יש לה את האליפות המחוזית (קטארנאנסה), שתסייע לאתר שחקנים צעירים מקבוצות קטנות ובמחיר נמוך. גם בקבוצה מבינים, שכעת הם יצטרכו להתנהג כמו קבוצה שעלתה ליגה, ללא מסורת או גב כלכלי משמעותי. יחד עם זאת, הליגה בברזיל מאוד שוויונית, ולכן היעד הריאלי בשלב הראשון הוא בניית סגל חדש והישארות בליגה.
לא פחות מ-10 מועודונים בליגה הבכירה התגייסו כבר לעזור לשפקואנסה: סנטוס, סאו פאולו, קרוזיירו, פלאמנגו, פלמייראס, קורינתיאנס, ואסקו, בוטאפוגו, אתלטיקו פארננסה וקוריטיבה, לכולן יש מחלקת נוער מפוארת, שתעניק עדיפות להשאלת שחקנים למועדון הקטן. גם ליברטד מפראגוואי, הבהירה שתעניק עדיפות להשאלת שחקנים שפקואנסה. אלופת צרפת, פ.ס.ז', הודיעה שתעביר תמיכה של 40 מיליון יורו, שתאפשר אוויר לנשימה למועדון הקטן, במה שאמור להיות הבסיס להעמדת תקציב ראוי לקראת העונה הבאה.
לאור הטרגדיה, המועדונים הברזילאים העבירו בקשה שעוד צריכה לעבור את האישור של ההתאחדות: ששאפקואנסה לא תרד ליגה במשך 3 עונות. אתלטיקו נאסיונאל הקולומביאנית שהייתה אמורה לשחק נגדה בגמר ביקשה מההתאחדות הדרום אמריקאית להעניק זכייה בתואר למועדון הברזילאי. משמעות המחווה המדהימה הזו, היא ששפקואנסה תשחק בגביע הליברטדורס, במה שיכניס סכום כסף משמעותי למועדון כמענק. בנוסף, הקבוצה אמורה להשתתף בסופר קאפ בין זוכת הליברטדורס לאלופת הסודאמריקאנה, מה שיכניס לקופה של המועדון עוד מיליון יורו.
מלבד התמיכות המשמעותיות, מה ששפקואנסה הקטנה קיבלה יותר מכל בעקבות אותו מקרה טראגי זה קהל אוהדים רחב. בכל רחבי העולם המועדון הפך להיות כזה שרוצים בהצלחתו, כשבין לילה נוצרו לקבוצה מיליוני אוהדים. עמוד הפייסבוק של שפקאונסה התמלא בהודעות תמיכה, כאשר כמות העוקבים הוכפלה מ-125 אלף ל-250 אלף ביום אחד.
תמונות הפרופיל ברשתות החברתיות התחלפו, כאשר שחקני כדורגל ללא קשר לדת, גזע או מין, מכל רחבי העולם שלחו מסר שלצד קבוצתם האהודה, שפקואנסה נכנסה להם ללב לעד. דייגו מארדונה, מגדולי שחקני נבחרת ארגנטינה, שידוע ביחסיו הטעונים עם האומה הברזילאית, נעמד לצד הקבוצה ואולי הבהיר יותר מכל שלאחר הטרגדיה הקבוצה לעולם לא תצעד לבד: "המחשבות שלי היום הם על משפחת שפקואנסה וכל האנשים שמתו באסון המטוס. החבר'ה האלה היו במקום הלא נכון. מעתה ואילך, אני אוהד של שפקואנסה".
