האי הקטנטן קומורו זכה לכבוד די מפוקפק לאחרונה. למרות החופים הזהובים והאנשים מסבירי הפנים, קומורו היא אחת מעשר המדינות עם מספר התיירים הנמוך ביותר, לצד מדינות מוכות רעב ומלחמות אזרחים או סתם איים נידחים באוקיאנוס השקט. עם זאת, הכדורגל תמיד יכול למשוך אורחים מפתיעים למדינה זרה, וכך יהיה כשנבחרת קומורו תזכה לארח ב-13 בנובמבר (יום שישי) את נבחרת גאנה עתירת הכוכבים במוקדמות המונדיאל.
קומורו היא אחת הנבחרות החלשות ביבשת אפריקה וההעפלה שלה לסיבוב המוקדמות השני הפתיעה לא מעט אנשים. בסיבוב הראשון היא פגשה את נבחרת לסותו, חילצה ממנה 0:0 ביתי והדהימה עוד יותר עם 1:1 בחוץ. עד אותם מפגשים, קומורו, שהסגל שלה מתחלק בין שחקנים מהליגה המקומית החלשה לבין שחקנים מהליגות הנמוכות בצרפת שמצאו באילן היוחסין שלהם שמץ של קשר למדינה, הפסידה בכל משחקיה במוקדמות המונדיאל.
בעוד שבנבחרת גאנה יש שחקנים שמתכוננים לקראת המסע, יש אדם אחד שספק אם יצליח להיכנס למדינה, המאמן הישראלי, אברהם גרנט. לגרנט צפויה משימה לא פשוטה בביקורת הגבולות, מאחר וקומורו לא מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל ויתרה מכך - אפילו לא מכירה בה. 98% מאוכלוסיית קומורו היא מוסלמית, רובם צאצאי מהגרים שהגיעו לפני כ-500 שנה ממדינות ערב. השפה הערבית הייתה אחת השפות המדוברות בקומורו עד הקולוניאליזם הצרפתי, ועדיין נחשבת לרשמית במדינה. בנוסף, קומורו חברה בליגה הערבית, גוף שקרא בעברו לא לקיים יחסים דיפלומטים עם ישראל.
יחסי ישראל-קומורו יכלו להיות כמו היחסים עם כל אחת ממדינות ערב, אבל תקרית דיפלומטית אחת ב-2010 עוררה מחדש את רגשות האיבה של קומורו כלפי ישראל. המשט לעזה במאי 2010 עורר הדים בכל רחבי העולם, ובייחוד השתלטות הקומנדו הימי על המרמרה. ה-IHH, הארגון הטורקי שהוביל את המשט, החליט לרשום את הספינה בקומורו ודגל המדינה הונף עליה. לאחר אירועי המרמרה, עלה רצון לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג בטענה שישראל ביצעה פשעי מלחמה. טורקיה לא יכלה לעשות זאת, מאחר והיא לא חברה בבית הדין, אבל מי שכן יכלה לעשות זאת הייתה קומורו, מאחר והספינה המדוברת היא ספינה של המדינה. בית הדין כבר פתח בחקירה, אך בנובמבר 2014 החליטו התובעים כי למרות החשד שחיילי צה"ל ביצעו פשעי מלחמה, הנושא נמצא מחוץ לתחומי האחריות של בית הדין.
זו לא הפעם הראשונה שגרנט מאתגר את יחסי החוץ של ישראל. במהלך התקופה שלו בצ'לסי תואם מחנה אימונים של המועדון במלזיה, עוד מדינה מוסלמית שלא מקיימת יחסים עם ישראל. המלזים סירבו בזמנו להעניק ויזה לגרנט, אך צ'לסי ניצלה ממבוכה, מאחר וחודשיים מאוחר יותר גרנט פוטר מתפקידו. גם כמאמן פרטיזן בלגרד הוא נתקל בבעיות דומות, כשקבוצתו החדשה נאלצה להעתיק את מחנה האימונים המסורתי שלה מדובאי לטורקיה וכשאחד ממשחקי הידידות בוטל, לאחר שספהאן האיראנית סירבה לשחק מול המאמן הישראלי.
גרנט ידוע כמישהו שיכול בקלות להגיע לסיטואציות מוזרות, וכך קרה לו לפני כשנה בירדן. לאחר שהעביר הרצאה במסגרת כנס שהתקיים במדינה, החליט גרנט להצטרף לעיתונאי האוסטרלי סקוט מקינטייר במסע צפונה לעבר מחנה הפליטים זעתרי, 10 קילומטרים מהגבול עם סוריה. המסע הזה לווה בהרבה שיחות על כדורגל וביקור בתכנית לקידום כדורגל הנשים של ההתאחדות הירדנית. כמובן שאת כל זה עושה גרנט כשהוא מצניע לחלוטין את זהותו הישראלית.
הביקור של גרנט בקומורו יכול להיות צעד לשגרירות של רצון טוב עבור ישראל בשם הכדורגל. לעם היושב בציון אין יותר מדי חוויות מהכדורגל האפריקאי. הקשר הישראלי-אפריקאי מתמקד בעיקר במפגשים של נבחרת ארץ ישראל מול מצרים ב-1934, במשחק מול גאנה באולימפיאדת 1968 ובמשחק ההכנה ההיסטורי באדיס אבבה מול אתיופיה ב-1970. מנגד ניתן לציין את מוקדמות מונדיאל 1958, אז נבחרות אינדונזיה, סודאן ומצרים פרשו כדי להימנע ממשחק מול נבחרת ישראל.
קומורו היא התחנה הראשונה, אך כנראה לא האחרונה, במסע הארוך של גרנט באפריקה, יבשת שבה חלק לא קטן מהמדינות בכלל לא מכירות בישראל. מי יודע מה עוד צפוי לו בדרך למונדיאל ברוסיה?
