7,633.25 קילומטרים מפרידים בין העיר תל אביב, לבין העיר גוואנגז'ו שנמצאת אי שם בדרום סין, ובה חוגג ערן זהבי את יום הולדתו ה-30. בשלושים שנות חייו הצליח הילד מראשון לציון לפרוץ למוחם של אוהדי כדורגל רבים בישראל, והפך לאחת מהדמויות הכי רועשות ומעוררות עניין בקרב הספורט הישראלי אי פעם.
לא צריך להסביר כל כך מי הוא ערן זהבי ומה עולל בישראל, אבל בהתחשב בשחקני הכדורגל שייצאו מגבולות הארץ הוא יוצר סביבו גל התעניינות בלתי מוסבר בהתחשב בכך שהוא משחק בליגה שלא התעניינו בה מעולם. אז מה הן הסיבות שהופכות את קפטן נבחרת ישראל ללהיט, סוג של מותג, כזה שגורם גם לאוהביו וגם לשונאיו למשוך אליו את אור הזרקורים?
"אני מושך תשומת לב בגלל ההופעות הטובות שלי"
בעידן עתיר קלישאות, אמירות ידועות מראש והצהרות חסרות תוכן, אפשר לומר על ערן זהבי שהוא יודע לשמור על כנות מול המצלמות. כמו נאום העכברים המפורסם שבו תקף ואמר ש"כל העכברים יוצאים מהחורים כי הוא רחוק מכאן", הוא גם יודע להלל את מה שיש לו ברגליים בידיעה שיהיה קשה מאוד לבקר את היכולת שלו על הדשא.
לציטוטים שלו יש מחיר, רבים נוטים לבקר את זהבי או לפחות לשנוא את מה שהוא אומר, והוא כנראה יודע את זה. "הוא רוצה להגיד את האמת שלו בכל רגע נתון. אם ערן יבצע מהלך ויקנה את אהבת הקהל במחיר הפיכה לקונצנזוס, אז הוא יוכל לחצות גבולות. אבל כרגע הוא לא כזה, זה לא בוער בו וזה מה שיפה", מספרת הפרסומאית, נירה שניידרמן.
יש משהו ביחסי אהבה-שנאה בין דמות לקהל שלה. המעמד שלו בנבחרת ישראל, רגשותיו כלפי ירידת הליגה של הפועל תל אביב, הביקורות עליו בתקשורת הסינית - כל התייחסות או שינוי גוררת תגובות אלו או אחרות. מה שבטוח הוא שאין קונצנזוס לגבי האהדה לערן זהבי, אבל הצבעוניות וההופעות פשוט מושכות את העין.
Hard work pays off
"אני לא מכחיש, שלוש שנים אני רודף אחרי השיא הזה"
עד עצם היום הזה אוהדי מכבי תל אביב עוד מרגישים את הטעם הטוב שהשאיר ערן זהבי במועדון שלהם. מספר 7 בצהוב שבה את ליבם בשלושער בלתי נשכח בדרבי, בשערים מול באזל, בשבירת שיא הכיבושים לעונה בכל הזמנים, שהיה שייך לניסים אלמליח. קשה למצוא אוהדים בצהוב-כחול שלא שמחים בשמחותיו של זהבי, ובכל רגע מייחלים לשובו, בטח במצב הנוכחי.
באמתחתו הוסיף זהבי צמד החל מהדקה ה-75 אצל פלזן, צמד נוסף אצל באזל עם שער בלתי נשכח בדקה ה-96, המספרת המפורסמת בשלב הבתים של האלופות עם הפועל נגד ליון והמונה ממשיך לספור. השלושער המפורסם מול הפועל תל אביב בדרבי היה אחד מהרגעים הראשונים בהם זהבי הוכיח לאוהדי מכבי שיש על מי לסמוך ברגע האמת.
"אחרי ה-2:2 אמרתי לברק בדש 'בבקשה תן לי כדור, אני שם עוד גול", הודה מספר 7 בצהוב אחרי שאיזן מול האדומים בדקה ה-86 והשלים צמד. גם אז הוא ידע מה יש לו ברגליים, הוא קיבל את הכדור כשהשעון הראה 93:00 ובנגיעה שלח את הכדור לרשת. גם פאולו סוזה לא הצליח להישאר אדיש נוכח הכוכב החדש שפשוט לא קופא במאני טיים.
מה שמדהים הוא שכמעט באותה הצורה שבה נצרב במוחם של אוהדי מכבי תל אביב, גם הקהל האדום של היריבה העירונית לא יכול לשכוח לערן זהבי את שער האליפות הבלתי נשכח בטדי. עוד אז הוא ידע לעשות את הבלתי ייאמן במקום הכי טוב שבו היו יכולים לחלום להניף את הצלחת, באיצטדיון של היריבה השנואה בית"ר ירושלים.
הרדיפה אחרי השיאים נמשכת, ואנחנו ממשיכים לעקוב בדריכות. בדיוק כמו שרדף אחרי 35 שערי ליגה ושכתוב מחדש של ספרי ההיסטוריה אחרי 61 שנים, בדיוק כמו שסחב את מכבי תל אביב לשלב הבתים של ליגת האלופות, כך כוכב גוואנגז'ו ר.פ חולם לחרוט את שמו באותיות קצת שונות ולשמור את 扎哈维 עמוק בספרי ההיסטוריה של הכדורגל הסיני שרק הולך ומתפתח. ואנחנו ממשיכים לעקוב.
"הצלחה נמדדת במונחים כספיים"
גם אם הוא לא אוהב להודות בזה, ומבקש לא להתעסק בזה, הכסף הגדול הוא גורם משמעותי במידת ההתעניינות. "אם מישהו רוצה להזמין אותי לשחק אצלו, לא אבין מכך כמה אני טוב, אלא כמה כסף הוא מוכן לשלם לי", כך הגיב זהבי לשמועות לגבי עזיבתו כשלושה חודשים לפני שחתם על חוזה חדש ל-3 שנים בגוואנגז'ו ר.פ בינואר 2017.
הידיעה בה פורסם על העברתו של ערן זהבי לגוואנגז'ו תמורת 60 מיליון שקלים הייתה הנקראת ביותר באתר ערוץ הספורט ב-2016: לפני המדליות של אורי ששון וירדן ג'רבי, לפני ה-1:1 של ב"ש אצל סאות'המפטון ועוד. לא פחות מ-4 ידיעות שקשורות למעבר של זהבי לסין או למשחקיו במדים הכחולים באתר ערוץ הספורט תפסו את המקום בעשירייה הראשונה של הכתבות הנקראות ביותר ב-2016.
הוא נמצא בספורט הכי נגיש, בספורט הכי אהוד והוא עילוי", שניידרמן, שיודעת לתאר מצוין את היתרונות השיווקים של זהבי, מעריכה את הרצון שלו להישאר שחקן כדורגל, "כנראה שטוב לו כך. כשהוא רוצה עוד כותרת הוא יתייחס לכסף שלו, כולנו נשב בבית ונגיד 'איך הוא בכלל מעז לדבר על זה'. אבל ככה טוב לו, הוא לא סופר אף אחד, ומוכיח בכל פעם על המגרש שהוא כדורגלן מקצוען לכל דבר".
עד לחודש ינואר האחרון זהבי אמור היה להרוויח עשרה מיליון דולר בשתי עונות בגוואנגז'ו, אלא שהסינים לא הסתפקו בכך והשכילו להחתימו ל-3 שנים בעבור 7.5 מיליון דולר לעונה אחת בלבד. הם כמובן לא שכחו לשמר עבורו ועבורנו את בונוס 20 אלף הדולרים עבור כל שער, ובזמן שהוא כבר הפסיק כנראה לחשב זאת, אנחנו נמשיך להסתכל על המרקע ולומר: "רביעייה? וואו, זה 80 אלף דולר בשעה וחצי!". ולמה זה מעניין אותנו? כי כאלה אנחנו, ישראלים.
"פיו פיו הוא סמל לשלום" (שמעון פרס ז"ל)
כל מותג טוב צריך סימן היכר טוב, ואם הנשיא התשיעי של מדינת ישראל הכריז עליו כסמל לשלום, אז כנראה שגם בעוד הרבה שנים נזכור את האקדחים של ערן זהבי. "עשיתי את זה לראשונה אחרי גול בדרבי מול הפועל, רציתי לרצות את האוהדים המשוגעים של מכבי ת"א", כך סיפר חלוץ גוואנגז'ו כשניסה להסביר לתקשורת הסינית על החגיגה המפורסמת.
סימן ההיכר שלו הפך לסמל אהבה-שנאה נוסף. אוהדיו שיושבים ביציעים, הרגישו שהיו מוכנים לעשות הכל רק כדי לרדת לדשא ולהצטרף לפיו פיו עם האליל שלהם. בצד השני, קהל היריבה לא היה מתנגד לראות את הפיו פיו בכיוון השני של המגרש, אך מתוך כעס רגעי היו שמחים לעשות הכל בכדי שהם לא יצטרכו לראות את זהבי משחק נגדם.
כך, ביום ההולדת ה-30 שלו, הוא החליט לבוא במלוא העוצמה ולתת עוד הוכחה שהוא לא רק מותג, אלא גם שחקן שמצדיק את המקום שבו הוא נמצא. כשהוא כובש, אוהדי גוואנגז'ו לא מבחינים עד כמה הליגה שלהם רעה ביחס לשאר, אלא מבחינים בשחקן שמבחינתם כבר יהפוך לאגדה בעוד כמה שנים ומי יודע, אולי יגרום לקהל הסיני לעקוב אחרי ליגת העל כשמספר 7 יחזור לישראל.
אנחנו יכולים לאהוב אותו, אנחנו יכולים לשנוא אותו, אנחנו יכולים לחשוב מה שבא לנו. כי בדיוק כמו שהוא "לא סופר אותנו", גם לנו מותר לא לספור אותו ויתרה מכך, מותר לנו לעשות את מה שמעניין אותנו בדיוק כמוהו, אבל נדמה שפשוט אי אפשר להישאר אדיש אליו.
אז גם אם הליגה רעה, וגם אם המרחק עצום, הילד עוד רק בן 30 והוא לא רוצה לעצור. אולי זהבי לא יוכל לספר לנכדים שלו על הצלחה מסחררת באירופה או שבירת שיאים בליגות הגדולות, אבל הוא בהחלט יספר בערגה על הפיו פיו, על העכברים שמסביב, ועל המסעות המופלאים אי שם בארץ הרחוקה.
