מה יש בו בספורט שהוא מוציא מאנשים כל כך הרבה רגש, שבדרך כלל שמור רק למשפחתם הקרובה? ומה יש בו בכדורגל שגורם לכך שאנשים יוצאים מגדרם כדי לפתוח את ליבם כלפי מישהו שבנסיבות אחרות היה זוכה מהם להתעלמות אלגנטית, או אפילו חמור מכך? הסיפור הטראגי של עבדלחאק נורי, קשרה הצעיר של איאקס אמסטרדם, הוא מקרה מבחן מעניין בהולנד שהולכת ומתקטבת לשתי קצוות בשנים האחרונות.
על רקע העלייה של הימין הקיצוני וההסתגרות של המיעוט המוסלמי, שכונת המיעוטים במערב אמסטרדם הפכה בסוף השבוע למקום אוטופי בו כולם כולל כולם מרוכזים במטרה אחת - תפילה בכל שפה לשלומו של הקשר בן ה-20 על רקע ההודעה של הרופאים, שבעקבות בעיות בקצב הלב נגרם לו נזק מוחי קבוע וחמור – סיום עצוב לקריירה מבטיחה.
מהלך החיים של ההולנדי ממוצא מרוקאי השתנה במהלך משחק ידידות מול ורדר ברמן בשבת שעברה. נורי ,המכונה "אפי" בידי אוהדיו, התמוטט במפתיע בדקה ה-72 ומהרגע הראשון היה ברור שמשהו נורא קרה. לא סתם תחושת אבל חילחלה בהולנד כולה.
זה היה מקרה נדיר שבו אפילו אוהדי פיינורד רוטרדהם, היריבה הגדולה של אייאקס, כיבדו את נורי ומחאו כפיים לכבודו, שחקני ויטסה ארנהיים נשאו שלט במשחק אימון, ובאמסטרדם כולם נזכרו בערגה בתכשיט שגדל להם בחצר האחורית.
נורי נחשב לעוד אחד ברשימה של שחקנים צעירים ומבטיחים שגדלו במועדון הפאר מאמסטרדם. הוא כיכב בכל הנבחרות הצעירות של הולנד ואחרי שנבחר לשחקן השנה בליגה השניה במדי הקבוצה השנייה של אייאקס, הוא קודם בעונה שעברה לקבוצה הבוגרת וכבר בבכורה בגביע השאיר חותם.
אבל העלייה המטאורית נעצרה בחריקת בלמים חזקה בגלל בעיה גנטית בלב שלא אותרה למרות הבדיקות הקפדניות שמתקיימות כיום בכל מועדון באשר הוא. אותה בעיה הכריעה אותו אבל לא מנעה ממנו להיכנס ללב של חובבי הכדורגל במדינה כולה.
התמונות הסוריאליסטיות מחוץ לביתו רק יכולות לתת תקווה שמעבר לרחמים הטבעיים יש כאן איזה מסר אוניברסלי יותר שיחרוג לעולם כולו, שיזכיר שוב את כוחו של "המשחק היפה".
