הדר קלאסיקר נחשב למשחק הכי מצופה בכל עונה בבונדסליגה. מפגש בין באיירן מינכן לבורוסיה דורטמונד תמיד מספק כדורגל מרתק ולאורך השנים גם סיפק פיקנטריה לא קטנה. שתי הענקיות נחשבות לשולטות הבלתי מעורערות במילניום האחרון וגם קצת לפניו.
מעברים של שחקנים בין יריבות גדולות הפך לדבר שכיח יותר ויותר בעולם הכדורגל העסקי, אך עדיין, מעברים אלו בדרך כלל לא מתבצעים באופן ישיר, ולא עובר בצורה ישירה ל"יריבה השנואה".דווקא בין שתי היריבות של הדר קלאסיקר היו לאורך השנים לא מעט מעברים ישירים של שחקנים כאלו ואחרים.
היו מעברים יותר חשובים וגם כאלו שבסופו של דבר היוו תחנת מעבר של שחקנים לקריירה במקום אחר. רגע לפני המפגש בין שתי היריבות המיתולוגיות, דירגנו את 5 המעברים הגדולים ביותר בין המועדונים. חושבים אחרת? טקבקו.
מקום חמישי: תומאס הלמר.
סיפור המעבר: שחקן ההגנה הוורסיטלי, ששיחק כבלם ולפעמים אפילו כקשר אחורי, היה זה שעורר את אחת מהסערות הגדולות שידעה גרמניה. לאחר שש שנים בדורטמונד בהן הפך כבש 16 שערים מעמדה אחורית, הסקאוטים הבאוורים הבחינו ביכולתו וניסו לפתות אותו כדי שיצטרף.
דורטמונד, שלא רצתה לאבד את הכוכב הגדול שלה, סירבה למכור אותו לבאיירן מינכן ולאחר שבהנהלה הבינו שהם לא יוכלו להחזיק אותו בכוח, הצהובים שחורים נאלצו למכור אותו לליון הצרפתית, העיקר שלא יעבור ליריבה השנואה. התכנית של באיירן נשאה פרי לאחר שלושה חודשים, כאשר ליון מכרה את שחקן הנבחרת תמורת 7.5 מיליון מרק (המטבע הגרמני באותם שנים), והמעבר המיוחל ליריבה השנואה הושלם.
הגעתו של הלמר גרמה לסערה בגרמניה, שאפילו מאמן הנבחרת, ברטי פוגטס איים להשעות את הבלם מסגל הנבחרת הלאומית. למרות כל המחאות, הלמר התאושש, המשיך לקריירה מעולה בבוואריה, שבמהלכה זכה בשלוש אליפויות ואפילו הפך לקפטן הקבוצה.
מקום רביעי: טורסטן פרינגס.
סיפור המעבר: הקשר הקשוח שפרח בוורדר ברמן, עמד במרכזו של מאבק בין באיירן מינכן לדורטמונד, עד שב-2002 הפתיע כשנחת דווקא בזיגנל אידונה פארק. פרינגס היה שחקן הרכב קבוע אצל הצהובים שחורים, אך אחרי שנתיים בחר לנדוד דווקא ליריבה המושבעת מבאווריה.
למרות זכייה בדאבל בעונת 2004/5, מאמן באיירן דאז, פליקס מגאת', לא נתן לקשר המעולה לשחקן בתפקידו הרגיל והשמחה נעלמה ממשחקו של פרינגס, שפרש אחרי תקופות קצרות בברמן וב-MLS.
מקום שלישי: מריו גצה.
סיפור המעבר: העסקה המתוקשרת מכולן, במיוחד לאור זה שהיא התרחשה פעמיים. מה לא נאמר על ילד הפלא של גרמניה? "מסי הגרמני", מי שהביא את אליפות העולם לגרמניה עם אותו שער נפלא בגמר מול ארגנטינה משופעת הכוכבים. תוצר האקדמיה של דורטמונד, עלה להופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 17, זכה בשתי אליפויות ואף כבש את שער הניצחון ששלח את גביע העולם לגרמניה.
אוהדי דורטמונד היו בעננים, "יש לנו כוכב!" אבל אז הגיעה המכה הכואבת. למריו גצה היה סעיף שחרור בחוזה, שעמד על 37 מיליון יורו. באיירן מינכן החליטה להפעיל את אותו סעיף, ובאפריל 2013 יצאה ההודעה – מריו גצה יעבור בקיץ אל בוואריה ויחזק את היריבה המרה.
גצה הגיע למינכן וציפו ממנו לגדולות, להפוך לשחקן שיוזכר באותה נשימה יחד עם ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. גצה התנדנד בעיקר בין הספסל למיטת החולים, נאבק בפציעות והציג יכולת ירידה.
העונה, כשקרלו אנצ'לוטי הגיע הוא הודיע להנהלת הקבוצה שלמריו גצה אין מקום בסגל, והקשר הצעיר לחזור הביתה, כשהוא ממהר לשחרר התנצלות כלפי הקהל, שהתקשה לסלוח לו על הבגידה הקשה. גם בבית ההתחלה הייתה קשה, גצה לא הפגין יכולת משכנעת, ולפני כמה חודשים גם יצאה ההודעה שלקשר יש בעיה של חילוף חומרים, שנכון לעכשיו משביתה אותו עד להודעה חדשה.
מקום שני: מאטס הומלס.
סיפור המעבר: הבלם שהתחיל את הקריירה בבוואריה, מצא בית חם בחבל הרוהר במדי דורטמונד. הומלס תפס מקום של קבע בהרכב, לאחר עונה נפלאה כחלק מחוליה אחורית יחד עם הבלם הסרבי נבן סובוטיץ'. בורוסיה החליטה להשלים את רכישתו תמורת 4 מיליון יורו, ובשנת 2009, מאטס הומלס נפרד סופית מקבוצת נעוריו, באיירן מינכן.
הציוות ההגנתי גם הגיע על שכרו בעונת 2010/11, כשדורטמונד זכתה באליפות הבונדסליגה, כשהיא סופגת 22 שערים בלבד, שיא הגנתי שהחזיק עד עונת 2012/13, בה הוא נשבר. מי אחראי לשבירת השיא? ניחשתם נכון, היריבה המושבעת מבוואריה, באיירן מינכן.
כנראה שקבלת סרט הקפטן, האהבה הבלתי נגמרת וההצלחה בצהוב לא הספיקו לבלם נבחרת גרמניה המעולה, ובקיץ 2016, לב האוהדים נשבר שוב. מאטס הומלס החליט לחזור הביתה ובאיירן מינכן השיבה אליה את הבן האובד.
הומלס הצהיר שהמעבר הגיע בעיקר למען משפחתו, שלאחר כל כך הרבה שנים, התעקשו לחזור הביתה, אך אוהדי דורטמונד לא סלחו. רצה הגורל ומשחק הבכורה באדום היה מול קבוצתו עד לא מזמן, בסופר קאפ הגרמני. הבלם התקבל ב"ברכות" על ידי אותם אוהדים שעד לא מזמן הניפו אותו על הכתפיים. בלם אלופת לא התרגש ובסיום המשחק אף העניק את חולצתו לאחד מאוהדי בורוסיה.
מקום ראשון: רוברט לבנדובסקי.
סיפור המעבר: החלוץ הפולני נכנס לתודעה לאחר שעבר לבורוסיה דורטמונד בשנת 2010. הוא לא היה החלוץ הראשון בקבוצה, ולוקאס באריוס הועדף רבות על פניו, עד אשר הגיע פציעה שהשביתה את החלוץ מפרגוואי.
מאותו רגע לבא לא הסתכל לאחור. בשלוש השנים הראשונות שלו רשם ממוצע של 31 שערים בעונה, ואחד המשחקים הזכורים ביותר שלו היו נגד ריאל מדריד בחצי גמר ליגת האלופות שם כבש רביעייה.
ההצלחה עשתה את שלה, והפולני רצה עוד. ויכוח על גובה וסכומי החוזה שלו בדורטמונד, הובילו למעבר ליריבה השנואה, באיירן מינכן. בינואר 2014 נחתם החוזה, ואת חמשת החודשים הנותרים העביר בצהוב שחור.
האוהדים כל כך כעסו על הפולני, ואף השחיתו את גלגלי המכונית שלו, במהלך שהוביל את הפולני לשכור מאבטחים. מרגע המעבר לבוואריה לבנדבוסקי המשיך לקרוע רשתות גם באדום והפך לאחד החלוצים הטובים בעולם. האוהדים באדום התאהבו, בדיוק כמו שהאוהדים בצהוב לפניהם.
