"להוציא על זה אדום? זו חייבת להיות בדיחה, זו חייבת להיות בדיחה! שידרתי אלפי משחקים מהרבה ליגות, אני לעולם לא ראיתי שופט מרחיק כך שחקן. אתם צוחקים עלי או משהו?". כך הגיב הפרשן ששידר בתחילת השבוע את משחק ה-MLS בין פילדלפיה יוניון לדי.סי. יונייטד אחרי התקרית שהתרחשה בדקה ה-74 בין לוסיאנו אקוסטה לבין מיודענו האריס מדוניאנין.
שחקנה לשעבר של מכבי תל אביב ניסה למנוע ממספר 10 באדום-לבן להגיע לכדור, שהיה בדרך לעבור את קו החוץ, וזה בתגובה דחף אותו קלות והוסיף תנועה שבמבט ראשון נראתה כמו בעיטה בגב. שופט המשחק, סורין סטוקיה, חשב אחרת מהפרשן ושלף את הכרטיס האדום. "אקוסטה דחף אותי בגב ואז ראיתי את הכרטיס. הוא אמר שהוא לא בעט בי. אמרתי לו שגם אני לא הרגשתי בעיטה והחלטתי לגשת לשופט", אמר מדוניאנין לכתבים שחיכו לו בסוף המשחק.
"השופט שאל אם הייתה בעיטה ואמרתי שלא נראה לי, שזו הייתה רק דחיפה ולא מגיע לאקוסטה כרטיס אדום. אני חושב שאנחנו השחקנים צריכים להיות כנים", סיכם הבוסני בן ה-32 עם מסר חינוכי. בתקשורת האמריקנית יצאו מגדרם מהמחווה של הקשר ובאתרים השונים פורסמו כותרות כמו "האריס ההגון", "האריס מדוניאנין הוא הטוב ביותר" ו"מדוניאנין יגרום לכם לחזור ולהאמין בהגינות ספורטיבית".
אבל הכותרות והאהבה התקשורתית למדוניאנין לא הגיעו רק בזכות המעשה האצילי שלו בתחילת השבוע, אלא גם בזכות היכולת על כר הדשא. מאז הגיע הבוסני לארה"ב בתחילת חודש פברואר, הוא שיחק בכל משחק, 16 במספר, לא הוחלף, כבש שני שערים, בישל חמישה ואפילו הספיק לענוד את סרט הקפטן בשלושה משחקים. באתר הרשמי של הקבוצה, שם יצאו בקמפיין הקורא לאוהדים לבחור בו למשחק האול-סטאר 2017, נכתב: "מדוניאנין השפיע על הקבוצה מהרגע שהגיע. הוא מחזיק את מרכז השדה ומועיל למשחק ההתקפה. הוא הפך למנהיג ושחקן חשוב מאוד עבור הקבוצה".
העיתונאי מארק נרדוצ'י שמסקר את פילדלפיה יוניון אף הגדיר אותו כ"שחקן הטוב ביותר בקבוצה", ומאמנו, ג'ים קורטין אמר לאחרונה: "הוא חלק גדול מהקבוצה, המנהיגות שהוא מראה היא נהדרת, הוא מקצוען אמיתי". קפטן? מנהיג? מחנך? האוהדים בישראל, למרות קדנציה שניה שקולה יותר, לא ממש מכירים את הבוסני ככה, הם מכירים שחקן אחר לגמרי מזה שמתארים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
לקדנציה השנייה במכבי ת"א הגיע מדוניאנין בינואר 2016 כשחקן בוגר יותר מזה שעזב, אחרי ששיחק בליגה הספרדית ובמונדיאל, וככזה שאמור להיות שובר השיוויון של הקבוצה במאבק האליפות עם הפועל ב"ש. הערן זהבי של מרכז השדה אם תרצו. "אנו צריכים אישיות חזקה כמו שלו בחדר ההלבשה", אמר אז ג'ורדי קרויף. אך הציפיות התבדו בסיום העונה כשהקבוצה לא זכתה באליפות והפסידה בגמר הגביע למכבי חיפה.
בעונה שלאחר מכן זהבי עזב ולמדוניאנין ניתנה ההזדמנות להוביל. במשחק הראשון בשלב הבתים של הליגה האירופית, בו אירחו הצהובים את זניט הגדולה, הוא היה בכל מקום, ניהל את משחק הקישור, הפעיל לחץ על שחקני ההגנה הרוסים, הניף את רגל שמאל ושלח שני כדורים לרשת. בעוד האוהדים הצהובים התחילו לדמיין קמפיין נהדר נוסף באירופה, הגיעו 15 הדקות המסוייטות עליהם כבר נאמרו כל המילים. מדוניאנין, בדיוק הוא, היה אמור להיות זה שימנע את מה שקרה בדקות הללו ויפתח עונה עם מעמד חדש במכבי.
#captain
אך הוא לא היה שם באותו משחק, ולא היה שם גם בהמשך העונה. על אף ההתעקשות של שוטה ארבלדזה לשחק איתו, האוהדים יכלו לחוש שוב ושוב שהוא המקל בגלגלים של הקבוצה, שאיתו המשחק פשוט לא שוטף. כשהמאמן הגאורגי פוטר וג'ורדי קרויף לקח את המושכות, אחד השינויים הראשונים שעשה היה להוריד את מדוניאנין לספסל.
39 דקות בלבד שיחק בכל חודש ינואר, הקבוצה חזרה לנצח, והבוסני מצא אשמים. "מאשימים אותי בהפסדים, אך אני רגיל לזה", אמר בראיון לערוץ הספורט יום לפני שעזב את תל אביב, "קל להתמקד בשחקן אחד או שניים, אבל בסופו של יום זו קבוצה שמנצחת או מפסידה". אבל על מעמדו החדש כשחקן ספסל היו לו דברים יותר מפוייסים להגיד: "זו לא בעיה. אני מכבד את ההחלטה של ג'ורדי, אם צריך לשבת על הספסל בשביל שהקבוצה תנצח אני אשב, גם שחקני הספסל צריכים להיות חיוביים ולעזור לקבוצה".
המילים היפות לא באו לידי ביטוי, שכן יום לאחר מכן מכבי ת"א הודיעה על עזיבתו של הקשר. הפרידה הייתה ידועה כבר בתחילת חלון ההעברות, אך אושרה רשמית רק ביומו האחרון. "ברצוננו להודות להאריס על המקצוענות שהפגין כשנשאר איתנו עד תום מועד ההעברות", אמר קרויף בנושא. למרות המחווה, מדוניאנין עזב את הקבוצה בדיוק כשהיא חזרה להצליח בלעדיו, וסיים קדנציה שניה עם טעם מר. את הבגרות, המנהיגות ואפילו היכולת לשבת על הספסל ולהישאר חיובי, הוא לא הספיק להוכיח שיש לו, לפחות לא בתל אביב.
המעבר ל-MLS עשה רק טוב למדוניאנין, ושם, מסתבר, באה לידי ביטוי הגישה אותה הפגין והמילים החיוביות שאמר בראיון. בפילדלפיה יוניון הוא מצליח להראות את התכונות שלא באו מספיק לידי ביטוי במהלך הקריירה, וכמובן את היכולת, שאף פעם לא באמת ניתנה לערעור. כעת, בגיל 32, הוא סוף סוף זוכה למעמד אליו הרגיש שהוא ראוי בשתי הקדנציות שלו בתל אביב, ופתאום נראה שהכדורגל הישראלי פספס את האריס מדוניאנין. פעמיים.
More than a game
