"כששיחקתי עם חברים שלי בשכונת רמות בבאר שבע, רציתי רק שאופיר חיים ורמי אליהו יסכימו לתת לי חתימה", נזכר אלמוג כהן, "לא חלמתי לרגע שיום יבוא וילד קטן יבקש ממני לחתום לו. מקסימום חלמתי שאהיה שאוכל להשתלב כשחקן בוגרים בהפועל באר שבע, אבל העבודה הקשה משתלמת. אני לא דריבליסט ולא כזה שיבקיע מ-40 מטר, אני אחד שעובד קשה וזה מה שהביא אותי להצלחות".
כבר שש שנים שכהן חי את החלום שלו ושל כל בני משפחתו. 105 הופעות בגרמניה במדי נירנברג ואינגולשטאט, מתוכן 78 משחקים בבונדסליגה, הקנו לו מעמד של שחקן בכיר. את העונה הוא סיים עם קבוצתו במקום ה-11.
למרות שהמאמן שנתן לו את הקרדיט עבר ללייפציג, גם המאמן החדש, שהגיע מקרלסרוהה, מאוד מאמין בו. הוכחה לכך הייתה החתמתו של הקשר לשלוש עונות נוספות. "המטרה שלי היא שאחרי השלוש שנים האלה יחתימו אותי לעוד שלוש שנים", סיפר כהן, "מי יודע? אולי אפילו אסיים פה את הקריירה".
אין סיכוי לחזרה לארץ?
"גם בעבר אמרתי לא והצטרפתי להפועל תל אביב, כך שאני לא יכול להגיד חד משמעית שזה לא יקרה. היו גישושים ממכבי ת"א והפועל ב"ש אבל אני לא רוצה לחזור. היו לי הצעות מוורדר ברמן והמבורג אבל העדפתי להישאר באינגולשטאט".
כשכהן מדבר על הפועל ת"א הוא מוריד את הראש. כאילו מצטער על טעות שעשה, אבל הוא מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה.
"היכולת המקצועית שלי בהפועל ת"א היתה רעה מאוד, אבל התקופה הזו לימדה אותי המון על עצמי. בגלל מה שקרה לי שם אני יודע שאסור היה לי להתנהל כמו שהתנהלתי מבחינת כושר גופני ומנטאליות ועובדה שהיום אני מרגיש בשיא הקריירה שלי כי למדתי".
מה למדת?
"למדתי שכל מה שמגיע מהר, כך הוא יכול להיעלם מהר. הבנתי שאם אני טיפה מוריד את הרגל מהגז או עובד קצת פחות אז הכל נעלם".
חשבת שהגעת להפועל ותהיה גדול על הליגה?
"אם להיות אמיתיים אז כן, חשבתי שאני גדול על הליגה. חשבתי שאני יבוא לארץ והכל יהיה קל כי זה בארץ וליגת העל תהיה קלי קלות. שבמשחקים כמו עכו וסכנין יהיה לי פשוט גם אם אני ירוץ פחות. הרשיתי לעצמי יותר לבלות, יותר ללכת עם הזרם ואני ממש לא כזה בדרך כלל. עשיתי דברים שלא מתאימים לי ואני חייב להודות שטעיתי".
כהן חגג לא מזמן יום הולדת 27, בלי רעש וצלצולים. עם האישה גל והילדים מיילין ומיאל, כשהוא מוקף בהורים, בעיקר באבא אשר שגם הוא לא האמין עד כמה רחוק יגיע הבן שלו. "בחיים לא חשבתי שהוא יגיע עד לשם. כשאני נמצא באצטדיון, על אדמת גרמניה, מטרים ספורים מהמקום בו עמד היטלר, אני מקבל צמרמורות", סיפר, "כשהקהל הגרמני עומד וצועק 'כהן', זה גורם לי לבכות". הילד שלו הוסיף: "אני חושב שאני גורם לעם הרבה גאווה".
גל ויתרה על קריירה וברוב הזמן בזמן שאלמוג באימונים בבתי מלון ובמשחקים היא לבד עם הילדים. "אני מקריבה בשבילו ורואה כמה זה חשוב לו", היא אומרת והקשר מודה שאם לא הייתה שם, הקריירה שלו היתה מאבדת גובה מזמן.
אם יש משהו אחד שיושב לו הלב, זה שבביתו ברחובות הוא ראה בטלוויזיה את המשחק של הנבחרת, במקום להיות שם. הוא, כמו רוב הפרשנים, היה משוכנע שאחרי ההופעה שלו מול קרואטיה הוא יקבל את הקרדיט שלא קיבל אצל אלי גוטמן, אבל זה לא קרה. "כשחבר שלי התקשר אלי ושאל למה אני לא בסגל, חשבתי שהוא עובד עלי", חשף כהן, "שאלתי אותו 'על מה אתה מדבר?' והוא ענה לי שפרסמו את הסגל ואני לא בפנים. באותה שניה הייתי בהלם כי בכל זאת אני משחק בגרמניה, בבונדסליגה".
לא נעלבת?
"אני אשקר אם אגיד שזה לא פגע בי. כל שחקן רוצה להיות בנבחרת, בטח אחרי שנגד קרואטיה הייתי טוב ןהרגשתי שעכשיו זה הזמן שלי. אני בטוח שאם אלון חזן, שאימן אותנו נגד קרואטיה, היה עומד על הקווים גם במשחק מול סרביה, הייתי מוזמן. רק לפני חודש פתחתי מול באיירן מינכן, אפשר לראות את זה בטלוויזיה, לא צריך לבוא עד לפה. אני חושב שכל שחקן שמשחק בגרמניה, באנגליה ובספרד חייב להיות בסגל של ישראל, הרי כל הזמן אני שומע עד כמה אנחנו רחוקים מהרמה הזאת, אז אם יש לנו שחקנים בליגות האלה אז אני לא מבין למה הם לא צריכים להיות בסגל. כנראה אני גרמתי לאלישע לוי לא להזמין אותי, אולי הוא חושב שאני לא מספיק טוב כדי שאהיה בנבחרת".
אתה לא באמת מאמין לזה?
"מאמין במאה אחוז. פעם לא האמנתי, היום אני מאמין".
מסר לאלישע לוי?
"אין לי מה להגיד".
כבר שנים שאלמוג כהן חובש כובע. מלפנים רשום באנגלית 'עבודה קשה', מאחור שם משפחתו ושני דגלי ישראל. הכובע הוא תחליף לכיפה למי שהתחזק מאוד בשנים האחרונות. הוא שומר שבת, מתפלל באופן קבוע. "יש לי ביטחון עצמי רק בעבודה קשה", הוא אומר, "כשאני נכנס לאימון אני יודע שלא יהיה שחקן שיעבוד יותר קשה ממני. כל אימון וכל משחק זה בראש שלי. שחקנים גרמנים עומדים לידי בחדר כושר וסופרים כמה קילו אני מרים במשקולות. אולי אני גמד, אבל אני חזק. בגרמניה אני זוכה להערכה עצומה. אני מאוד אהוד במועדון וכשמקום כזה נותן לי חיבוק חם, אני מחזיר חזרה. כשקיבלתי את החוזה החדש באינגולשטאט, הייתי מאוד גאה בעצמי".
בישראל פחות סופרים אותך.
"בישראל יש הרבה אינטרס, תן לי ואתן לך. אני לא מיוחצן. אין לי סוכן ישראלי שיריץ אותי וישאל למה אני לא בנבחרת. אני כבר מזמן לא במעגל האינטרס הזה".
עד כמה אנחנו רחוקים שנות אור מהבונדסליגה?
"ברגע שנבין שלא צריכים להביא שחקנים מבחוץ כדי להשתפר, אלא לשפר את המתקנים, הדשא ולהביא יותר מאמנים ואנשי עבודה שיעבדו עם השחקנים שעות רבות, גם אחרי האימון, אז אולי נתקרב. עד ששחקן יבוא למתקן ויגיד יש לי כאן את כל התנאים כדי להצליח, רק יתרחקו מאיתנו".
יצאה לך תווית של כסחן.
"כשהייתי ילד אהבתי את ג'נארו גאטוסו וגם עליו אמרו שהוא אגרסיבי. זה לא דבר רע להיות אגרסיבי. אני לא אוותר, אבל אף פעם לא אלך לרגל בלי כדור או אתן מרפק, זה לא אני. אני לא שחקן מלוכלך".
יצא לך להתעמת עם אחד הכוכבים?
"לבנדובסקי עשה עליי עבירה וקיבל צהוב. רבים חשבו שהגיע לו אדום, אז פרנק ריברי ניגש אליי אחרי שרצתי לשופט והתלוננתי, אז הוא שאל אותי על מה אני מתבכיין אחרי שאני מכסח את כולם. זה היה קטע מצחיק, צחקנו על זה אחר כך".
