(בווידאו: צפו בביצועיו של עמית שומוביץ')
עד לפני כמה שנים עמית שומוביץ' היה כישרון מבטיח במכבי נתניה. מגן ימני שאפילו קיבל זימון בכורה מגיא לוזון לנבחרת הצעירה, אבל תמיד היה בו משהו שונה, משהו אחר. בעוד ששחקנים אחרים משוכנעים שהמקצוע הזה הוא לעד, לשומוביץ' היו תוכניות אחרות: שילוב של כדורגל ולימודים.
אחרי שהקבוצה מעיר היהלומים ירדה לליגה השנייה, הבעיות הכלכליות אחרי עזיבת דניאל יאמר רק הלכו וגדלו. יחד עם המשפחה והחברה שליוותה אותו בדרך, שומוביץ' לקח החלטה לא פשוטה, לצאת לארה"ב בשל מלגה שקיבל. בדיעבד הוא יכול להיות מרוצה מהבחירה שלו. לפני חודש הוא סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ותוך כדי הוא שילב את האהבה הגי גדולה: לשחק כדורגל.
שומוביץ' היום בן 24, שיחק בליגת המכללות והיה שותף לשחזור ההיסטוריה. לראשונה מזה 23 שנה אוניברסיטת קולומביה זכתה באליפות. אם זה לא הספיק הוא קינח עם בישול השער הראשון, כשאבא שמואל נמצא ביציע.בזמן שקבוצות מחפשות שחקנים חופשיים, לשומוביץ' שנחשב לשחקן חופשי, יכול להיות הפתרון. ב-MLS כבר לטשו עיניים, אבל הוא רוצה לחזור לשחק בארץ. הגעגוע הביתה, כך מסתבר, עושה את שלו.
ארבע שנים הוא נהנה מכל רגע במסע שעבר. הלימודים היו ברמה גבוהה באוניברסיטה שאחד מבוגריה הוא לא אחר מאשר נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה. בסגל הקבוצה שלו ניתן למצוא שחקנים מגרמניה, אנגליה, יוון, אוסטרליה ואורוגואי. התנאים, לא דומים לאלו שבישראל. תזונאי צמוד, פסיכולוג, שני אימונים ביום ותרבות ספורט שאפשר רק לקנא בה, כמו ארוחות משותפות של מועדונים שמשחקים האחד נגד השני כשגם המשפחות של השחקנים הן חלק מהאירוע.
שומוביץ' החל את דרכו המקצועית במחלקת הנוער של מכבי ת"א בתקופה בה במכבי עדיין לא היה את הכסף הגדול ושחקני בית היו נחשבים. דור מיכה, רועי קהת ומואנס דאבור היו איתו באותו שנתון, אך כל אחד פנה לכיוון אחר.עד גיל 15 שיחק בכלל כקשר ימני. אחרי שראה שחקנים אחרים מועדפים על פניו, הוא עבר למכבי הרצליה. שם סלובודן דראפיץ, מי שמאמן היום את הבוגרים של מכבי נתניה התאהב בו.
למרות גילו דראפיץ' העלה אותו להתאמן עם הקבוצה הבוגרת, במה שגרם לצוות המקצועי בקרית שלום להבין שאולי טעו לגביו ולכן החליטו להחתים אותו על חוזה לארבע שנים. גם בקדנציה השניה החיבור לצהוב של תל אביב לא ממש עבד: בעונה הראשונה הוא עבר בהשאלה לבית"ר טוברוק, שם פציעה קשה הרסה לו את אותה עונה, אבל מצד שני גם סידרה לו הצעה מפתה ממכבי נתניה. המנהל המקצועי, בני לם, ומאמן קבוצת הנוער, גיל פישל התלהבו, וכבר סימנו את שומוביץ' כשחקן שעשוי לעלות לבוגרים.
לא עברו מספר שבועות וראובן עטר שידוע כאחד שיודע לזהות שחקנים צעירים מוכשרים, נתן לו את הבמה בבוגרים, לא כשחקן פוסטר, אלא אחד שמהר מאוד גם זכה לדקות משחק. גם אחרי שעטר עזב וטל בנין הגיע שומוביץ' קיבל עוד הזדמנויות, עד שהחליט לעזוב לארה"ב.
בדיעבד עשית טעות כשעזבת או שלם עם זה?
"שלם ב-100%. אני חושב שזו חוויה יוצאת דופן שעזרה לי להתפתח מהבחינה האישיותית והמקצועית. בישראל אני לא בטוח שזה היה אפשרי. היו רגעים קשים. צריך להסתגל למקום חדש ולהתאים את עצמך לסביבה ולתנאים שונים ממה שרגילים, אבל יש לי חוסן מנטאלי גבוה שאפשר לי להתחיל ולסיים את הדרך הזו בצורה מצוינת".
מגיל 6 אתה חולם על דבר אחד ופתאום לעזוב הכל וללכת ללמוד, צריך הרבה אומץ
"צריך אומץ. גדלתי בבית שהערכים של חינוך והצורך להשכיל ולהתפתח כבן אדם זה דבר מאוד חשוב. חיפשתי את הדרך הכי נכונה לעשות את זה. יש תנופה בשנים האחרונות בכדורגל האמריקאי. הנבחרת בשנים האחרונות מגיעה לאירועים גדולים. כוכבים מאירופה מגיעים. עד התיכון הכדורגל הוא הכי פופולארי שם".
מה מיוחד במכללות?
"הפיזיות. קח את ארון שוינפלד שהיה במכללות והגיע לארץ בתור שחקן אלמוני ופתאום נהיה תוך שלושה חודשים מלפפון חם. זה מראה הרבה. יש שם עוד מלא ארון שוינפלדים. הטקטיקה זה דבר מאוד חשוב שם, גם אגרסיביות ונחישות. יש במכללות משהו מיוחד בנוגע לנחישות. שוינפלד לא משנה טוב לא טוב הוא אף פעם לא נשבר, לא מוותר. זה מה שהם דורשים ממך. גם דניאל הבר, שהיה במכבי חיפה שיחק בקבוצה בשם קורנל, שאותה ניצחנו במחזור האחרון 0:4".
איך חגגתם את האליפות?
"בארה"ב זה שונה. היו כמה טקסים. קיבלנו הכרה מול כל בית הספר, גם במשחק הכדורסל. הוזמנו לבית הנשיא של האוניברסיטה, זה לא משהו שקורה כל יום או כל שנה. טבעות אליפות, גביע, חגיגה אמתית, פסטיבל".
ביחס לליגת העל, איך הרמה שם?
"קשה להשוות. אני לא חושב שהקבוצה בה שיחקתי היתה לוקחת אליפות בליגת העל אבל זו צורת משחק שונה, אבל להגיד שאין שם רמה, זה בפירוש לא נכון. יש שחקנים מתאימים גם אצלנו שיכולים לשחק בקלות בליגת העל. מלא כדורגלנים מגיעים לשם מכל המדינות. יש משחקים שמשודרים בספרדית. צריך להיות שם כדי להבין איזה טירוף יש בכדורגל מכללות".
היית ממליץ לצעירים לנהוג כמוך?
"אם יש מישהו שרוצה לשלב כדורגל עם לימודים זה המקום הכי נכון שיכול להיות. המסלול הכי טוב עבורו. צריך רמת משכל גבוהה ואופי מיוחד. שכל לא מספיק, אתה רואה הרבה ליגיונרים שיוצאים לחצי שנה ויותר ונמצאים לבד ולפעמים נשברים וחוזרים. היו לי רגעים קשים אבל אף פעם לא ויתרתי. הדרך שלי בכדורגל לא היה קלה. הרבה מאמנים לא האמינו בי והיו גם כאלה שכן, אבל אני ידעתי שתוך תוכי שאני מציב מטרה ואני אעמוד בה".
עד כמה אתה עוקב אחרי מכבי נתניה?
"גם בתקופות הלא טובות עקבתי ובטח שעכשיו. זה מקום שנתן לי את הבמה והיתה לי שם תקופה מדהימה. היו לי רגעים קשים במועדון הזה אבל יש לי אליו קשר מיוחד. כל הסגל שם השתנה, אפילו ירין חסן שהיה איתי כבר לא שם. יש בקבוצה הזו משהו מיוחד. קודם כל בעלים שאוהד את הקבוצה והיה איתי בנוער, אייל סגל. הוא תמך בנו בלי הפסקה במחלקה ואני שמח שאחד כזה עומד בראש מערכת. הוא אוהד אמיתי ולא מחפש להרוויח אלא לעשות רק טוב".
מה החלום הבא?
אני רוצה להראות איך התפתחתי כשחקן בכדורגל הישראלי. בארבע השנים האחרונים התפתחתי בתחומים שיה לי בהם חוסר. לנתניה תמיד יש לי מקום הכי גדול בלב, אבל אני עוד לא יודע אם זה יבשיל לכדי חוזה. אני פתוח להצעות".
