לא מעט הופתעו מהידיעה שטאלב טוואטחה חתם באיינטרכט פרנקפורט במהלך הקיץ. המגן בן ה-24 עשה קפיצה שלא מעט שחקנים התרסקו אחריה, היישר מהליגה הישראלית לבונדסליגה, אחת הליגות הטובות באירופה.
הפתיחה לא הייתה פשוטה. הוא התקשה לקבל דקות ואף נפצע לתקופה משמעותית, מה שהקשה על ההתאקלמות המקצועית. אמש (רביעי) הגיעה פריצת הדרך. טוואטחה כבש את שער הבכורה שלו באחת ההפתעות הנעימות העונה בבונדסליגה, כזה שהוביל קאמבק בדרך ל-1:2 בשמינית גמר הגביע מול האנובר. יממה אחרי, התפנה טוואטחה לראיון מקיף ראשון לתכנית הרדיו של ערוץ הספורט, "חמש באוויר", וסיפר על הקשיים החווה, העזרה שקיבל מאלמוג כהן והדברים עליהם מתחרט מהתקופה הפחות טובה בחיפה.
"ההרגשה אחרי השער היא הרגשה שאי אפשר לתאר במילים", הוא מספר, "אחרי חצי עונה של פציעות, סוף סוף ירד הלחץ. בתחילת העונה, כשחתמתי, אחרי שבוע של אימונים התברר שיש לי בקע והייתי צריך לעבור ניתוח. החמצתי חודש בתחילת העונה, ורק אחר כך חזרתי להתאמן. בנובמבר, היה לי שוב חוסר מזל והייתה לי מתיחה במפרק הצידי. זה היה קשה. למזלי, הגרמנים אנשי מקצוע טובים וסבלניים, ונתנו לי הכל כדי לחזור לכושר, לחזק את עצמי ולחזור לעניינים".
"הפציעות מאחוריי", הוא ממשיך, "כאן, אם אתה לא מאה אחוז, אתה לא יכול להיות בסגל. מבחינה פיזית אני מרגיש מצויין. עשיתי מחנה אימונים עם הקבוצה באבו דאבי וגם בשני המשחקים אחרי שחזרנו מהמחנה הייתי בסגל. שיחקתי מחצית, כבשתי ולאט לאט אני חוזר לעניינים".
"הפציעות לא קשורות לכך שבאתי מהליגה הישראלית. יכולתי להמשיך לשחק, אבל היו לי כאבים אז העדפתי לעבור ניתוח. האימונים פה הרבה יותר קשים מהארץ ולקח לי זמן להתרגל. הם ידעו על הכאבים, ובחלק מהאימונים העדיפו לא לתת לי להתאמן. כך זה גם כלפי שחקנים אחרים שהיו במצבי. המאמן שלנו אוהב שעובדים קשה ולא שאתה מתאמן פצוע".
המגן היה צריך להתרגל להבדלים בין האימונים בארץ לגרמניה: "יש לנו שני אימונים ביום. האימונים מטורפים. אתה עושה ספרינט ואתה נגמר. המאמן כושר לא אומר מה יש באימון, הכל בא בהפתעה. לפעמים אני שואל 'מתי זה נגמר?' אבל אתה מתרגל להכל. יש כאן עומסים והגוף, אחרי חודש-חודשיים של עבודה קשה, מתרגל. יש גם את הסיבולת שבאימון. זה שעתיים אימון, פעמיים ביום. המאמן מאוד קפדן והאימונים בהתאם".
"זה קומץ של 50 איש, ויש מצב שאלה 50 גזענים"
במהלך ינואר האחרון היו שמועות על אפשרות שהוא יחזור לארץ, אך התשובה של המגן חד משמעית: "לא חשבתי על חזרה לארץ ולו לרגע. עונה הבאה? בכדורגל הכל נזיל, אתה לא יודע מה יהיה בעונה הבאה. כרגע אני מתרכז בעבודה קשה ויש לנו גם את השקט בשביל לעבוד ולהיות מקצוענים. חצי שנה שאני מנותק מהכל. אתה הולך לאימון, הראש שלך נקי ואתה מרוכז רק בעצמך. זה הדבר שהייתי צריך וזה עושה לי טוב. עד שנה הבאה אלוהים גדול. מה שבטוח אירופה זה שקט".
אם בפרנקפורט הוא מקבל שקט, בחיפה המצב היה הפוך. לא פעם הוא ספג קללות מהקהל שלו, אבל טוואטחה מבין שעשה טעות שהתייחס לאותם אנשים: "רוב הקהל היה איתי, קומץ קטן מאוד היה נגדי. רוב הקהל עודד ועד היום שולח לי הודעות. גם אחרי המשחק אתמול. אנשים שמחים בשבילי שאני חוזר לעניינים. אני מצטער שבכלל התייחסתי לאותו קומץ. הייתי ילד והייתי נסער. גם זה שלא התחרנו על האליפות מאוד השפיע. לומדים מהדברים האלה. אחרי משחק שהפסדנו, בא אלי חלק מהקהל שמשלם כסף לראות את הקבוצה, את השחקנים. הלכתי לרכב ואיזה 15 אנשים שמתוך כאב באו אלי בטענות, אליהם הצטרפו עוד 20 איש ויצא מצב שהגבתי להם, למרות שלא הייתי צריך".
כעת הוא רגיש יותר לשחקנים אחרים שסופגים קללות, וכך היה במקרה עיאד אבו עביד, לאחריו כתב פוסט המגן עליו: "המשפחה שלי שלחה לי שיש קומץ של חיפה בעמוד פייסבוק שכתב שאני נבלה, למרות שאני כבר לא שם. שטוענים שאיאד רוצה להמשיך את דרכו של טוואטחה. אז רשמתי פוסט כתגובה. במכבי חיפה יש יותר ערבים מיהודים ביציע. אבל שוב, זה קומץ של 50 איש, ויש מצב שאלה 50 גזענים. יש לנו קבוצה בוואצאפ של שחקנים מהמגזר. תמכנו באיעד ואמרנו לו שבכל קבוצה יש את הקומץ הזה שלא אוהב שחקן מצויין ומתלבשים עליו. אייל משומר הגדול שיחק שם עשר שנים וגם לו עשו דברים כאלה".
"אני לא רוצה להאמין שיש גזענות בכדורגל. מגיל 13 אני משחק עם ערבים ויהודים. אני לא רוצה לחשוב ששונאים שחקן בגלל גזענות. במגרש הכדורגל ההתנהגות היא אחרת. אם אפשר לעבור על נושא מסויים אני עובר בלי להגיב, אבל אם זה משהו שכואב לי ממש כמו מה שקרה לאיאד אבו עביד, אתן את דעתי".
מבחינה מקצועית, טוואטחה בטוח שחיפה תצא מהמצב אליו נקלעה: "חשבתי שהעונה הזו תהיה הרבה היותר טובה עבור מכבי חיפה. יש שם שחקנים מצויינים, עם חלקם התאמנתי ואני יודע מה היכולות שלהם. הם שחררו הרבה שחקנים והביאו במקומם אחרים, במיוחד עכשיו, בחודש ינואר. לוקח זמן להתחבר כקבוצה, להכיר בתוך ומחוץ למגרש. גם אם העונה הזו הם לא יהיו בצמרת, אני בטוח שבעונה הבאה הם ירוצו למעלה".
"עוד שמונה נקודות אנחנו נבטיח את ההישראות בליגה"
"חיפה הביאה שחקנים מהליגה השניה בגרמניה. הקבוצות בבונדסליגה השניה ברמה של הפועל באר שבע ומכבי ת"א. רוב השחקנים פה חושבים שהליגה הישראלית חלשה. לא באמת מכירים את הליגה הישראלית. באר שבע עשתה לנו שם טוב וזה עזר. השנה הזו עם ההצלחה של כיאל, דאבור, חמד ואלמוג כהן, הכדורגל הישראלי נעשה מעניין באירופה ואנשים מתעניינים במה שקורה בישראל".
בחזרה לפרנקפורט, טוואטחה מוקיר תודה לנציג הוותיק ביותר שלנו בליגה הזו, אלמוג כהן: "אין דברים כאלה, יש לו עונה מדהימה. שחקנים שלנו מדברים עליו ושחקנים מכירים אותו. בהתחלה אלמוג אמר לי שיהיה לי פה קשה והאימונים ברמה אחרת. הוא הפך להיות המנהיג. כל משחק הוא רץ 12-13 קילומטר. הוא בין אלה שעושים הכי הרבה קילומטראז' בבונדסליגה. אחרי החצי שנה שלי פה אני מעריך אותו יותר. הוא פה כבר שבע שנים כאן.
"בחורף פה הדשא לא מספיק טוב בגלל השלג והגשם. צריך להיות שחקן ברמה מאוד גבוהה כדי להשתלט על כדור מהר. כששיחקתי מול אלמוג כהן בגביע, היה לי מאוד קשה, לא הצלחתי להשתלט על הכדור. גם אתה צריך להשתלט על כדור בתנאים קשים וגם שחקנים רצים אליך לחטוף. זה לא פשוט. זה כדורגל אחר לגמרי ממה שיש בישראל אי אפשר להביא שחקן ישראלי שתשים אותו ישר בהרכב של קבוצה מהבונדסליגה. צריך לעבור שלבים, אימונים. אם הייתי בא ישר ומשחק הייתי מתרסק. במשחק הגביע אתמוך הייתי עצבני שלא פתחתי והייתי על הספסל. עליתי במחצית השניה ובאתי יותר נחוש ואגרסיבי".
גם לחיים לבד המגן מתרגל: "אחרי חצי שנה באירופה, אתה מתגבר. אני פה לבד. מנקה ומבשל לבד. לומדים הכל לעשות לבד. מה שאישתי אומרת אני מבשל".
פרנקפורט היא אחת ההפתעות הנעימות של הבונדסליגה. אחרי 19 מחזורים היא מדורגת במקום השלישי, כשרק באיירן מינכן ורד בול לייפציג לפניה: "העונה הזו היא עונה נדירה. שנה שעברה נלחמנו על ירידה, הביאו שבעה שחקנים חדשים, ביניהם אותי, והמאמן מצוין. עוד שמונה נקודות אנחנו נבטיח את ההישראות בליגה, למרות המיקום הגבוה שלנו. נאסוף אותן, נשאר בליגה, ואז נחשוב על להתקדם בטבלה. אני מקווה שנמשיך כך. אנחנו משחקים 3-5-2 כשהמגן משחק על כל הקו. רוב הקבוצות בבונדסליגה לא אוהבות את השיטה הזו, אבל עם ההתלהבות, הקהל וקצת מזל, זה מוביל אותנו לעונה נהדרת".
"אחרי דורטמונד יש לנו את הקהל הכי מטורף. לאימונים פתוחים מגיעים פה 2,500 איש. כל משחק בית יש 50,000 איש. האולטראס שלנו מאוד חזקים ומלווים אותנו לכל מקום".
המשחק של הנבחרת מול ספרד כבר מתקרב, אבל הוא עדיין לא חושב על כך: "קודם כל שאשחק פה יותר. יש עוד חודש וחצי. אני מקווה לשחק כמה שיותר שלאלישע תהיה סיבה לסמס לי".
