20 כיבושים ואליפות בקורינתיאנס. שחקן השנה של שחקני ווסטהאם. 19 שערים וזכייה באליפות ובצ'מפיונס עם מנצ'סטר יונייטד. יציקת היסודות של האימפריה במנצ'סטר סיטי עם 29 גולים. כשזו השורה התחתונה מהעונה הראשונה שלו בכל קבוצה שרכשה אותו, קשה להגיד שלקרלוס טבס יש קשיי הסתגלות.
אם נוסיף לרקורד המוצלח שלו את גילו (עדיין לא 30) וסכום ההעברה הסביר בהחלט (12 מיליון יורו) ששילמה עבורו יובנטוס, אין זה פלא שהעיר טורינו 'צהלה ושמחה'. אך חדי העין מביניכם בוודאי הבחינו שבזמן הצגתו החגיגית, הרחק ממרכז הבמה והחיוכים, ניצב לו אקדח. הוא עדיין לא ירה, אבל הוא יירה. מי שמכיר קצת את טבס, חייב להרגיש שמאחורי כל הרעש והצלצולים סביב הגעתו, ניצת לו פתיל. ועכשיו השאלה היא, מתי יגיע הפיצוץ?
אחרי שבע עונות באנגליה, הטלנובלה הגיעה לסיומה. איזו דרמה זו הייתה, יחסי אהבה-שנאה שוצפים וקוצפים מכל עבר, רומנים לוהטים, בגידות הדדיות וכואבות, הרבה רגעי שמחה ועצב, גאות ושפל, ונראה שהכל נבע מהיעדר שביעת הרצון של קרליטו.
על המגרש זה עבד מצוין. הוא תמיד היה רעב לעוד תואר, לעוד מהלך, לעוד שער, לעוד ניסיון, לעוד ועוד ועוד. אם יש משהו שאוהדים אוהבים לראות זה מישהו שרוצה כמוהם, וזה כמובן שזיכה אותו בהערצת המונים מיידית. אך ככל שהיעדר הסיפוק התבטא היטב על המגרש, כך הוא גם היה בעוכריו מחוץ לכר הדשא. אפילו בעודו עושה את דרכו אל הספסל, נראה היה כאילו שהארגנטינאי ממש נעלב אישית על עצם חילופו, ולרוב הירידה הייתה מלווה בהבעת תסכול, חוסר הבנה ונענוע עם הראש.
לא מעט סכסוכים היו לטבס באנגליה. התרבות היתה מוזרה לו, השפה זרה לו, מזג האוויר רע לו, לכן אין זה פלא שבכל אחת משלוש הקבוצות בהן שיחק בממלכה, הוא גם היה בדרכו החוצה מהן אינספור פעמים, בעיקר אצל מי שבילה בה את רוב זמנו – הסיטיזנס.
במדי התכולים, בקשות להעברה ורצון לעזוב היו עניין שבשגרה. זאת, לצד סכסוך עם מאמנו דאז רוברטו מנצ'יני, שהגיע לשיאו בספטמבר 2011 בתקרית בה סירב להיכנס כמחליף במשחק מול באיירן מינכן בצ'מפיונס. פרשה שהולידה קנס כבד והשעייה.
הוא כבר היה עם רגל מחוץ למועדון, עד שבאופן מפתיע התהפכו להן היוצרות, הוא התפייס עם האיטלקי וחזר לשלבי הסיום של העונה כדי לסייע בזכייה ההיסטורית וההיסטרית באליפות. שנה חלפה מאז השער ההוא של סרחיו אגוארו, תקופה בה הפרמיירליג עברה הרבה מאוד תהפוכות. וכעת, עוד פרק הגיע לסיומו עם עזיבתו של טבס, שינסה לפתוח דף חדש בארץ המגף.
בפה מארוטה, המנהל הספורטיבי של יובנטוס, היה אחד האנשים המושמצים באיטליה עד לפני כמה ימים. הוא ידע שאם הקבוצה רוצה לעשות עוד צעד קדימה, היא צריכה לרכוש חלוץ בעל שם עולמי. הבעיה הייתה שהוא לא היה מוכן להשקיע סכומי עתק באחד כזה, בניגוד למה שהולך במרקאטו (שוק ההעברות).
אבל לראשונה מאז העברתו של אנדראה פירלו, מארוטה סוף-סוף הצליח לשים ידו על כוכב מוכח, ורכש את טבס בפחות מחצי מהסכום שאותו דרשו בהתאמה ריאל מדריד ופיורנטינה על גונסאלו היגוואין וסטבן יובטיץ', שהיו השמות המבוקשים ביותר ע"י הגברת הזקנה.
עם הגעתו של טבס, סקודטו שלישי ברציפות בהחלט נראה בהישג יד אך השאלה הגדולה היא האם החתמתו תסייע לביאנקונרי לעבור לשלב הבא כלומר לחזור להיות כוח חשוב באירופה, שהרי מה שטוב עבור הסרייה A, לא בהכרח טוב עבור הצ'מפיונס. כשהוא בשיאו, אין הרבה ספקות לגביי יכולתו. טבס יכבוש בליגת האלופות, ויוביל את יובה כנראה לפחות לשמינית הגמר, אך ההתקדמות של יובה בסופו של דבר תהיה תלוי בעיקר בראש שלו ופחות ברגליים.
אלכס פרגוסון גילה פעם שבשיחה שקיימו השניים, הארגנטינאי התוודה בפניו על כוונתו לפרוש מכדורגל עד 2013. זה לא היה מפתיע אם זה היה קורה, אך במקום זאת, טבס מצא עצמו מוכתר לקיסר בטורינו. הבעיה היא שעוד לפני שהוא הספיק להתיישב על כס המלכות, הוא כבר מרגיש אותו מתנדנד בשל מחאת אוהדים שזועמים על כך שקיבל את החולצה עם המספר 10.
גם אם הסיפור הזה לא היה מתרחש, הסערה סביב החלוץ היתה מגיעה בכל מקרה בשלב מסוים, כי לצד ההצלחה המיידית והאהדה שמתלווה אליו, הוא לא באמת מסוגל להשתקע במקום מסוים ועל יובה להפנים את זה. זה בסדר לבנות עליו לטווח הקצר והוא כנראה יסב לה הרבה נחת, אבל אם לא תלמד ממקרי העבר של טבס ותבנה עליו כבורג חשוב לעתיד, היא עלולה להמשיך לדרוך במקום. ובשביל זה אפשר היה להסתדר גם מאטרי וקוואליורלה.
