אחרי שנים של דשדוש, בנייה בלי ראייה לעתיד וגסיסה איטית, מילאן גילתה שהתרופה נמצאת ממש מתחת לאף שלה. רגע לפני שסילביו ברלוסקוני מפנה את הבמה, הוא צופה בהתגשמות החזון שלו.
בצל המשבר הכלכלי, מילאן ניסתה כל שיטה אפשרית כדי לחזור לקדמת הבמה. היא החליפה מאמנים כמו גרביים, המציאה תקדים של שני מנכ"לים ואפילו החזירה את מריו באלוטלי לקדנציה שנייה במועדון. הישועה לא נראתה באופק, אלא שאז אלופת אירופה לשעבר הבינה שהיא לא צריכה לחפש מתחת לפנס. רגע לפני הדרבי של מילאנו, הכירו את שלושת ילדי הפלא, שצמחו במחלקת הנוער של הרוסונורי, ומסבירים כיצד האדומים שחורים המציאו את עצמם העונה מחדש, כל הדרך בחזרה לצמרת הכדורגל האיטלקי.
הילד הענק והאינטריסטה שהלך נגד הזרם
לפני שנרכש ע"י מילאן בגיל 14, ג'אנלואיג'י דונארומה בסך הכל רצה לשחק כדורגל. השוער האיטלקי גדל בעיר נאפולי ושיחק במועדון המקומי קסטלמארה. כבר בגיל 10 גובהו של דונארומה היה 1.90 מטרים (כ-30-40 ס"מ יותר בהשוואה לילדים בני גילו), מה שגרם לקבוצות היריבות לחשוד כי מדובר בהונאה. לא יכול להיות שהבחור הענק שעומד בשער הוא ילד בן 10. למזלו של ג'יג'יו, כפי שמכונה דונארומה, אמו הייתה מלווה אותו למשחקים עם מסמכים מזהים שלו, אותם היא נאלצה להראות לשופט בכל שבוע מחדש.
סינישה מיכאילוביץ' הוא שם שמוכר היטב לחובבי הכדורגל האיטלקי. הסרבי הגיע לארץ המגף בתחילת שנות ה-90, שם הוא שיחק עד הפרישה ב-2006. שנתיים באינטר הספיקו לו כדי להצהיר שהוא לעולם לא יאמן את מילאן, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. בקיץ 2015 הוא קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה מהרוסונרי, ונענה בחיוב. כבר מהרגע הראשון היה ברור שמיכאילוביץ' עשוי מחומר קשה ושאף אחד לא יכול להתערב לו בעבודה או להכתיב לו את סדר היום. אפילו אם קוראים לך סילביו ברלוסקוני.
ב-25 באוקטובר, בצעד לא שגרתי, החליט מיכאילוביץ' לספסל את דייגו לופז לטובת ג'יאנלואיג'י דונארומה, אז שוער אלמוני בן 16. מילאן ניצחה, דונארומה תפס מקום של קבע בין הקורות וההימור של מיכאילוביץ' התברר כמנצח. הסרבי לא הצליח לסיים את העונה ופוטר בחודש אפריל, אבל הוא העניק למילאן את המתנה היקרה ביותר שהיא יכלה לבקש - שינוי תפיסה.
כשמיכאילוביץ' הגיע לסאן סירו עם קבוצתו החדשה טורינו, הוא ראה את בן טיפוחיו עוצר פנדל בתוספת הזמן ושולח אותו הביתה בידיים ריקות. "אם הייתי יודע שדונארומה יעצור את הפנדל הזה, לא הייתי נותן לו לערוך את הופעת הבכורה שלו", התבדח הסרבי.
קשה לשנות פילוסופיה של מועדון, אבל למיכאילוביץ' היה את האומץ. "ברלוסקוני ניסה לשכנע אותי להשאיר את דייגו לופז בשער", הוא סיפר מוקדם יותר השבוע, "אמרתי לו שיש לו שתי אפשרויות - לפטר אותי ולהשאיר את לופז בשער או להשאיר אותי במועדון ולראות את דונארומה בין הקורות". עכשיו, כשהשוער בן ה-17 הפך לאחד הסמלים של המהפכה המילאנזית, המשימה הקשה תהיה להשאיר אותו במועדון, וכשמינו ראיולה הוא האיש שאחראי על עתידו של דונארומה, המשימה נעשית קשה כפליים.
"אני לא שולל שום דבר, גם לא את האפשרות שדונארומה יהיה נשיא הרפובליקה. אנחנו מדברים על הפלה והמראדונה של השער", הצהיר ראיולה. במילאן מקווים שהאהבה של דונארומה לצבעים האדומים-שחורים תנצח את תאוות הבצע של סוכנו.
הפספוס של אינטר
כשהיה שחקן צעיר, פרנקו בארזי רצה ללכת בעקבות אחיו וניסה להתקבל לאינטר. הנראזורי אמרו לא תודה, בארזי הגיע למילאן והשאר היסטוריה. שנים רבות לאחר מכן, ילד בן 10 בשם מאטיה דה שיליו, שבכלל אהד את מילאן, הגיע למבחנים באותה אינטר, אלא שזו פסלה אותו בגלל מימדיו הצנועים. זמן קצר לאחר מכן, הסקאוטרים של הרוסונרי צפו בדה שיליו הצעיר כשהוא שיחק בצ'ימיאנו, התלהבו ורכשו את כרטיס השחקן שלו תמורת 500 יורו, כן זו לא טעות, קצת פחות מהמחיר כיום עבור רכישת אייפון 7.
דה שיליו שיחק בכל הקטגוריות במחלקת הנוער של מילאן, עד שבדצמבר 2011 מסימיליאנו אלגרי נתן לו את הצ'אנס הראשון מול ויקטוריה פלזן בליגת האלופות. באותה עונה ערך דה שיליו 3 הופעות נוספות, אחת מהן הייתה בדרבי, ובעונת 2012/13 הוא כבר הפך לשחקן הרכב מן המניין. ההשוואות למאלדיני לא איחרו להגיע, אבל דה שיליו הצעיר הצליח להתמודד עם הלחץ ועם תחושת האחריות. היכולת המצוינת שלו לא נעלמה מעיניו של צ'זארה פראנדלי, שצירף אותו לסגל של נבחרת איטליה ואף לקח אותו איתו לגביע הקונפדרציות בקיץ 2013.
אבל דווקא אחרי שהקריירה של דה שיליו הייתה בנסיקה אדירה, הגיעה הצניחה החופשית. הפציעות לא הרפו ממנו, היכולת לא הייתה טובה והביקורות עשו את שלהן בפן הפסיכולוגי. "דה שיליו היה על סף התמוטטות. הוא הרגיש רע כשהוא יצא לבלות עם החברה שלו. הביקורות פגעו בו", חשף המאמן המנטלי סטפנו טירלי, שעבד בעבר עם כוכבים כמו בקהאם, אסיין וטרי. "נפגשנו כמה פעמים בשבוע וניסיתי להבין מה עובר עליו כדי לעזור לו להשתחרר. לבסוף הצלחנו, הבנתי את זה כשדה שיליו סירב להתחלף מול ורונה למרות שסבל מכאבים".
המגן האיטלקי דיבר אז על התקופה הקשה שעבר: "הייתי בדיכאון, אבל חזרתי לחייך. עבור הרבה אנשים אתה יכול להיות אלוף יום אחד ולהיות שום דבר למחרת, אבל אני מצאתי את האיזון שלי". אנטוניו קונטה, המאמן הלאומי עד לפני מספר חודשים, השתכנע והפך את דה שיליו לשחקן מפתח בקמפיין של איטליה ביורו 2016. המגן שחווה עונה עם עליות ומורדות, בעיקר מורדות, נראה שוב כמו הכישרון המבטיח שאמור לרשת את פאולו מאלדיני. הסקוואדרה אזורה הגיעה עד לרבע הגמר, דה שיליו הרשים ואפילו כבש מהנקודה הלבנה בדו-קרב הפנדלים מול גרמניה. העתיד נראה ורוד.
היורש של ג'יאני ריברה?
לא בכל יום מילאן נותנת את המפתחות לקשר בן 18 והופכת אותו לבעל הבית במרכז המגרש, אבל כנראה שמנואל לוקאטלי הוא מקרה יוצא דופן. כבר בגיל 8 הוא צד את עיניהם של הסקאוטרים האיטלקים, אבל מי שהצליחה לזכות בו הייתה אטלאנטה. "צפיתי בלוקאטלי בגיל 8, הוא היה מדהים. הטיפול שלו בכדור היה יוצא דופן והוא היה בכל מקום במגרש", סיפר פאולו רוטה, צייד הכישרונות שצירף את לוקאטלי לאטלאנטה.
בשנת 2009 הקריירה של הקשר הצעיר קיבלה תפנית. אטלאנטה העבירה לשורותיה את מאטיה אלבורגטי, שחקן הגנה צעיר מהאקדמיה של מילאן. הרוסונרי, מנגד, רצו להשיב מלחמה והחליטו "לחטוף" את לוקאטלי מאטלאנטה. עבור האיטלקי זאת הייתה הגשמת חלום.
המפגש הראשון של לוקאטלי עם הקבוצה הבוגרת היה ב-2014, אז אלגרי נתן לו את ההזדמנות להתאמן עם השחקנים שלפני כן הוא ראה רק בטלוויזיה. לכולם היה ברור: לוקאטלי יהיה כוכב. זה רק עניין של זמן עד שהוא ישלים את המעבר לקבוצה הבוגרת. ב-2016 זה קרה.
כריסטיאן ברוקי הצהיר בגלוי: "אם מונטוליבו לא יחלים בזמן למשחק מול יובנטוס, לוקאטלי ישחק". מונטוליבו החלים, לצערו של לוקאטלי, אבל ההזדמנות שלו הגיעה שבועיים לאחר מכן מול קארפי. במחזור סוף העונה הוא כבר השלים 90 דקות ואת ההכנה לעונה הנוכחית הוא עשה עם הבוגרים.
וינצ'נזו מונטלה, מאמן הקבוצה, נתן ללוקאטלי להשתפשף כמחליף, עד שבמחזור השביעי הוא קנה את עולמו. מילאן פיגרה 3:1 מול ססואולו, מונטלה ויתר על הקפטן שלו ושלח את לוקאטלי להציל את המולדת. הרוסונרי צימקו ל-3:2 בדקה ה-69 וכעבור 4 דקות הם השיגו את שער השוויון.
פצצה של מנואל לוקאטלי מחוץ לרחבה מצאה את הרשת, והוא מבחינתו לא הצליח להסתיר את ההתרגשות. כשניסה להתראיין בסיום המשחק, לוקאטלי פרץ בבכי. "לא האמנתי שזה קרה. חלמתי על הרגע הזה כל חיי ואני מתקשה לעכל אותו. כששמעתי את השאגה של האוהדים, הבנתי שזה אמיתי"', הוא סיפר אז.
הפציעה של ריקרדו מונטוליבו סידרה ללוקאטלי מקום קבוע בהרכב וזאת הייתה רק ההתחלה. ב-22 באוקטובר מילאן פגשה את יובנטוס, יריבה שהיא לא ניצחה במשך 4 שנים. אף אחד לא יכול היה לחזות את מה שקרה באותו ערב. לבופון לא הייתה הרבה עבודה עד הדקה ה-65, אלא שאז לוקאטלי שחרר טיל לחיבורים וקבע 0:1. מילאן ניצחה, לוקאטלי הפך בן לילה לגיבור ולאדם המדובר ביותר במילאנו. השער מול הגברת הזקנה זיכה אותו בכינוי "לוקא-בום". לאורך כל ההיסטוריה של מילאן, שחקן אחד בלבד כבש מול יובה בגיל צעיר יותר - ג'יאני ריברה.
המנכ"ל גליאני מיהר להשוות את לוקאטלי לריברה, התקשורת מצדה הכתירה אותו ליורש של דימטריו אלברטיני וקאפלו היה קצת יותר מקורי: "לוקאטלי מזכיר לי את עצמי. הוא יודע לתזמן את ההצטרפות שלו להתקפה ויש לו חוש לשערים". יחד עם זאת, לוקאטלי יודע שיש לו דרך ארוכה לעשות ושהנפילה יכולה להיות כואבת: "אני חי את החלום, אבל הוריי לימדו אותי להישאר עם הרגליים על הקרקע. אני לא יכול לתת להצלחה לעלות לי לראש". כך או כך, הקשר הצעיר הפך ליקיר האוהדים ומי יודע, אולי הוא יצליח לכבוש גם בדרבי.
זולת שלושת שחקני הבית שהוזכרו לעיל, מילאן מתגאה בתהליך האיטליזציה שהיא עוברת. מלבד דה שיליו, גם אנטונלי, אבאטה וקלאבריה צמחו באקדמיה של הרוסונרי. במרכז ההגנה אפשר למצוא את פאלטה ורומאניולי, בלמים שגדלו במועדונים אחרים אבל עוזרים להרכיב את הגרעין האיטלקי. ג'יאקומו בונבנטורה מקבל צורה של כוכב מיום ליום ובהתקפה אורב לפאדולה, חלוץ אנונימי שעד לפני שלוש שנים חורר רשתות בסלובניה והיום כבר נמצא בסגל של נבחרת איטליה.
על התזמורת הזו מנצח וינצ'נזו מונטלה, מאמן שהגיע למקום הנכון בזמן הנכון ולא מפחד ליישם את הרעיונות שלו ולזרוק למים העמוקים שחקנים צעירים. ההוכחה הטובה ביותר נמצאת בטבלת הליגה, בה מילאן ממוקמת במקום השלישי אחרי 12 מחזורים. המדיניות החדשה של מילאן מפיחה תקווה לא רק בקרב שחקני הסגל שלה, כי אם גם אצל הכישרונות הצעירים שמשחקים באקדמיה. אם בעבר הם לא נספרו, הרי שהיום הסיכוי שלהם לעשות את קפיצת המדרגה לקבוצה הבוגרת הוא גבוה מתמיד. בזמן שאינטר מוציאה סכומי עתק על גאביגול, קאנדרבה וז'ואו מריו, מילאן מוכיחה שיש גם דרך אחרת.
בעידן שאחרי הכסף הגדול והזכיות בליגת האלופות, החלום של סילביו ברלוסקוני היה לראות את מילאן שלו מנצחת בזכות שחקנים מקומיים שהחיבור שלהם למועדון גדול יותר מכל צ'ק או פנטזיות על ריאל מדריד וברצלונה. במהלך חודש דצמבר, כשהפרזידנטה האגדי יחתום על המסמך שיעביר את המניות שלו לקבוצת הרכישה הסינית, מילאן תאבד חלק מהזהות האיטלקית שלה. על המגרש, הוא יקווה שימשיכו לשחק שחקנים שמייצגים את החזון שלו.
