הפעם היחידה בעבר ששני הקפטנים בגמר של טורניר גדול היו שני השוערים הייתה לפני 78 שנה. ג'אנפיירו קומבי היה הקפטן של נבחרת איטליה, שניצחה בגמר המונדיאל השני בהיסטוריה את צ'כוסלובקיה, שהקפטן שלה היה אז פרנטישק פלניצ'קה. הערב זו תהיה הפעם השנייה בלבד בגמר גדול ששני הקפטנים יהיו שני השוערים. איקר קסיאס הספרדי וג'יאנלואיג'י בופון האיטלקי. אחד מהם יהיה זה שיניף את הגביע. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה, ושוב יהיה זה שוער איטלקי שיחגוג, כמו ב-1934? ואגב, גם כשאיטליה זכתה בגביע העולם ב-1982 הקפטן היה השוער – דינו זוף.
קסיאס ובופון היו ללא ספק שני השוערים המצטיינים של יורו 2012. קסיאס בן ה-31 ספג שער אחד בלבד ב-480 דקות – השער של אנטוניו די נטאלה האיטלקי במשחק הראשון של שתי הנבחרות בטורניר. בופון בן ה-34 ספג 3 שערים – אבל רשם שורה של הצלות מדהימות לאורך כל הטורניר.
איך שלא נסובב את זה, בופון וקסיאס הם כיום שני השוערים הטובים בעולם. שניהם גם זכו העונה באליפות בארצם. בופון עם יובנטוס וקסיאס עם ריאל מדריד. אבל החשיבות שלהם בקבוצותיהם ובנבחרות שלהם גדולה יותר, בגלל המנהיגות שלהם ובגלל ההשפעה שלהם על כל יתר השחקנים. נכון שבשתי הנבחרות יש שחקני שדה ותיקים ורבי-השפעה. אנדראה פירלו באיטליה וצ'אבי בספרד. אבל לכולם ברור שהמנהיגים האמיתיים של שתי הנבחרות הם אלו שעומדים בין הקורות.
בופון משחק בנבחרת איטליה כבר 15 שנה. לא תמיד הוא היה השוער הראשון, ולכן הוא יחגוג היום את המשחק ה-120 שלו במדים הלאומיים. הישג מרשים, אבל לעומתו קסיאס יגיע היום ל-137 משחקים למרות שהוא משחק בנבחרת "רק" 12 שנה. הסיבה ברורה: מהרגע שאיקר הגיע לנבחרת, לא הייתה לו תחרות של ממש על המקום בהרכב. אגב, מאזן הספיגות שלהם בטורנירים הגדולים (מונדיאל ויורו) כמעט זהה. איקר ספג בממוצע בכל 166.6 דקות ואילו בופון ספג בממוצע בכל 166.4 דקות.
בופון נבחר לשוער המצטיין בליגה האיטלקית 8 פעמים, לשוער השנה בעולם 4 פעמים ולדעת רבים הוא אחד מחמשת השוערים הטובים בכל הזמנים. אבל כאמור בופון הוא הרבה יותר משוער גדול, שזכה עם הנבחרת במונדיאל ב-2006, כשהוא אחד המצטיינים שלה. הוא פטריוט גדול ותמיד מרגש לראות אותו שר את ההמנון לפני המשחקים מכל הלב, בהתרגשות גדולה, ובעיניים עצומות.
הוא גם אדם רגשן, שלוקח ללב את מה שקורה סביבו. בסיום הניצחון בחצי-הגמר על גרמניה בופון ירד מהמגרש עצבני וזועם. מה שהטריף אותו היה השער שגרמניה הבקיעה בדקות הסיום והעובדה שהשחקנים האיטלקים ירדו למגננה היסטרית. הוא רצה לראות אותם הולכים קדימה, שומרים על הכדור, ולא מסתכנים בספיגה של שער שיוויון. וזו מנהיגות.
קסיאס הוא מנהיג שונה. שקט יותר. כשקרלס פויול היה בסביבה, המנהיגות התחלקה בין הקפטנים של ריאל מדריד וברצלונה. אבל ביורו הזה פויול הפצוע חסר (הוא יגיע לגמר הערב יחד עם דויד וייה כדי להיות עם החברים), וכעת המנהיגות של איקר ברורה. "סן איקר", כפי שהוא מכונה בספרד, ובעיקר ע"י אוהדי ריאל מדריד, הפך כבר מזמן לאגדה. הקפטן שהניף את גביע אירופה לאומות לפני 4 שנים בוינה ואת גביע העולם לפני שנתיים ביוהנסבורג, כשתמיד הוא מתעלה על עצמו במשחקים החשובים.
אלמלא ההצלות שלו מול אריין רובן בגמר המונדיאל, לא בטוח שספרד הייתה אלופת העולם. וגם ביורו הזה ראינו אותו שומר על קור רוח ולא מאבד את הריכוז, גם כשהכדור הגיע מעט מאוד פעמים לרחבה שלו. אגב, אם ספרד תנצח הערב איקר קסיאס ירשום הישג מדהים – 100 נצחונות במדים הלאומיים. הישג שאף שחקן לפניו לא עשה, בשום נבחרת שהיא.
גם הערב, בגמר אליפות אירופה 2012, לשני השוערים האדירים הללו יהיה תפקיד מכריע. ובמיוחד אם הגמר יגיע לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה. בופון זכה במונדיאל בדו-קרב פנדלים. איקר ניצח את איטליה בדרך דומה ברבע-הגמר לפני 4 שנים. ובכל מקרה, ולא משנה איך יסתיים היורו, מי תזכה בתואר ומי תחזור הביתה מאוכזבת, אנחנו צפויים לראות את קסיאס ובופון ממשיכים להיות השוערים הטובים בעולם גם במונדיאל בברזיל וגם ביורו בצרפת ב-2016.
