"בונקר מודרני", "כדורגל לרוחב", "סגנון משעמם", "נבחרת שבעה". כל כך הרבה עלבונות נכתבו בחודש האחרון על ספרד, אבל הבחורים של ויסנטה דל בוסקה סתמו לכל המבקרים את הפה והוכיחו שמדובר באחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה של המשחק. הספרדים זכו באליפות אירופה בפעם השניה ברציפות, עשו היסטוריה עולמית עם זכיה שלישית ברצף בטורניר גדול וגם הניפו בפעם השלישית את הגביע היבשתי - הכל אחרי 0:4 מופלא על איטליה בגמר יורו 2012.
היו לא מעט שושלות מרשימות בהיסטוריה של הכדורגל העולמי, אבל דור הזהב הספרדי פשוט מנפץ שיא אחרי שיא ולא נראה שמישהו יכול לעשות סוף להצלחה הזאת. יורו 2008, גביע העולם 2010 ועכשיו גם אליפות אירופה 2012 - רצף כזה לא הושג מעולם על ידי אף נבחרת באירופה, גם לא בדרום אמריקה. האדומים ניצחו לראשונה בתולדותיהם את איטליה ב-90 דקות במשחק רשמי, הכריעו לראשונה טורניר גדול בפער של 4 שערים בגמר וגם השלימו רצף של 10 משחקי נוק-אאוט רצופים בלי לספוג שער.
ומה עוד אפשר להגיד על ויסנטה דל בוסקה? המאמן הוותיק הזה קיבל בירושה נבחרת כמעט מושלמת והצליח אפילו לשדרג אותה. עם חלוץ, בלי חלוץ, מול גרמניה/הולנד/איטליה - מה זה משנה, ספרד שלו מפרקת כל יריבה לגורמים ופשוט כמעט לא סופגת. למעשה, איקר קסיאס שבר את שיאו של דינו זוף עם 510 דקות של רשת נקיה ביורו. הקפטן גם הפך לראשון שמגיע ל-100 ניצחונות במדים הלאומיים ועם חבורה כזאת קשה להיכשל.
הבלמים עשו עבודה נהדרת, המגנים הדהימו את היבשת, בוסקטס ואלונסו שיתקו את מרכז השדה של היריבות, צ'אבי חילק קסמים ושחקני החוליה הקדמית פשוט חתכו הלוך ושוב בהגנות שממול. הקורבן האחרון הייתה איטליה, אבל סביר להניח שכל התנגדות הייתה מרוסקת.
הספרדים התנפלו על היריבה כבר מהפתיחה והראו שכל הדיבורים על סגנון נטול פואנטה היו מטופשים ולא רלוונטיים. גם ססק פברגאס, שלאורך כל הטורניר שמע שהוא לא מספיק טוב כמו חלוץ מרכזי, השתיק את כולם. בדקה ה-14 הוא פירק את ההגנה האיטלקים ובישל לדויד סילבה את הראשון. מאותו רגע היה ברור, ספרד הזאת לא באה לשחק.
עד ההפסקה הספיק צ'אבי לסדר לג'ורדי אלבה את השער השני והאיטלקים נראו מרוסקים. די נטאלה עלה מהספסל, טיאגו מוטה נכנס ונפצע והעובדה שהאזורי נשארו בעשרה שחקנים כמעט חצי שעה ממש לא עזרה להם. פרננדו טורס וחואן מאטה המחליפים עוד הספיקו לנעוץ שני כדורים נוספים ברשת של ג'יג'י בופון, שזה היה ההפסד היחיד שלו בכל העונה החולפת.
מריו באלוטלי? אנטוניו קסאנו? ריקרדו מונטוליבו? לא בטוח שהם בכלל הגיעו לקייב. חוליית ההגנה האיטלקית, שעשתה טורניר ענק, ניסתה, רדפה ונלחמה. זה פשוט לא הספיק. איטליה בכל זאת יוצאת מהיורו הזה עם צרור מחמאות, אחרי שהוכיחה כי הכדורגל האיטלקי חי ובועט. בגמר זה לא עבד, אבל רק כי ספרד לא הניחה לזה לפעול.
היעד הבא של הספרדים הוא גביע הקונפדרציות, טורניר בהשתתפות אלופות כל היבשות שייערך בברזיל בשנה הבאה. אחרי זה יגיע גביע העולם לגדולה במדינות דרום אמריקה וזכיה רביעית ברצף תהיה באמת משהו בלתי נתפס. מישהו מהמר שזה לא יקרה?
מהלך המשחק
הספרדים פתחו בסערה ובדקה העשירית ירה צ'אבי כדור אדיר סנטימטרים מעל למשקוף של ג'יאנלואיג'י בופון. כעבור ארבע דקות זה כבר הלך פנימה. ססק פברגאס לא ויתר על כדור באגף ימין, עקף את המגן שמולו ומסר באלכסון אחורה, משם נגח דויד סילבה לרשת את ה-0:1. מהלך ענק של מספר 10 באדום.
הספרדים הורידו טיפה את הלחץ, הבחורי םשל צ'זארה פראנדלי לא ויתרו ובדקה ה-21 נפצע ג'יורג'יו קייליני והוחלף. פדריקו בלצארטי נכנס לעמדת המגן השמאלי. האדומים החלו ללחוץ מחדש ובדקה ה-41 הגיע המכה השניה. צ'אבי השחיל כדור עומק נפלא לעבר ג'ורדי אלבה הצעיר, שלא נכשל מול בופון וקבע 0:2 לספרד.
המחזה חזר על עצמו אחרי ההפסקה ובדקה ה-49 בונוצ'י נגע בכדור בעזרת ידו ברחבה אחרי נגיחה של ראמוס. השופט פרואנסה סימן להמשיך, היה אמור להיות פנדל לזכות ספרד. עוד קודם לכן עלה אנטוניו די נטאלה מהספסל האיטלקי במקום אנטוניו קסאנו המאכזב. בדקה ה-56 עלה טיאגו מוטה מהספסל ובחלוף 6 דקות בלבד סיים את תפקידו. הוא נפגע בשריר הירך האחורי, החילופים תמו ואיטליה נשארה עם 10 שחקנים על המגרש ובפיגור שני שערים.
בדקות הסיום נכנסו לזירה גם שחקני צ'לסי, פרננדו טורס וחואן מאטה. החלוץ הבקיע בדקה ה-86 באחד-על-אחד מול בופון (0:3) והקשר הצעיר הרשית אחרי דקתיים על המגרש (88) והשלים לצ'אבי צמד בישולים. 0:4 היסטורי לספרד.
הרכבים
ספרד: איקר קסיאס, אלבארו ארבלואה, סרחיו ראמוס, ג'רארד פיקה, ג'ורדי אלבה, סרחיו בוסקטס, צ'אבי אלונסו, צ'אבי, אנדרס אינייסטה (חואן מאטה/86), דויד סילבה (פדרו/59), ססק פברגאס (פרננדו טורס/75).
איטליה: ג'יאנלואיג'י בופון, איגנציו אבאטה, לאונרדו בונוצ'י, אנדראה ברזאלי, ג'יורג'יו קייליני (פדריקו בלצארטי/21), דניאלה דה רוסי, אנדראה פירלו, ריקרדו מונטוליבו (טיאגו מוטה/56), קלאודיו מרקיסיו, אנטוניו קסאנו (אנטוניו די נטאלה/46), מריו באלוטלי.
