בקיץ 2007 ארסן ונגר פתח בטרנד מוזר. אחרי תחנונים רבים התרצה מנג'ר ארסנל והסכים למכור את הכוכב הכי גדול שלו דאז, תיירי הנרי, לברצלונה. מאותו הרגע ארסנל הפסיקה באופן רשמי להיות קבוצה שמאיימת על תארים בממלכה הבריטית והפכו למפעל לייצור שחקנים עבור קבוצות אחרות. פס הייצור של ונגר כלל את עמנואל אדבאיור, אלכסנדר חלב, ססק פברגאס, סמיר נאסרי, קולו טורה ומתיה פלאמיני. אבל עבור רובם, היציאה מהחממה של ארסנל גרמה לירידה בעקומת הקריירה. למעט נאסרי, אף אחד מהם לא חזר על היכולת מאצטדיון האמירויות.
לאחר שפברגאס עזב לברצלונה בקיץ שעבר, הזרקורים הופנו בעיקר אל רובין ואן פרסי. ההולנדי היה אמור להיות המנהיג הבא של התותחנים, והוא בהחלט עמד במבחן. בעונה השמינית שלו בצפון לונדון, החלוץ הביא סוף סוף לידי ביטוי את האתלטיות, המהירות ויכולת הסיום הנהדרת שלו - אזו שגרמה לאוהדי ארסנל לבנות עליו כמחליף להנרי ולאוהדי נבחרת הולנד לתאר אותו כ"מארקו ואן באסטן הבא". 30 שערי ליגה כבש הסטרייקר בעונה החולפת, המאזן השלישי בגודלו בהיסטוריה של הפרמיירליג, כשבדרך הוא קוטף לא מעט תארים אישיים.
אבל בדומה לכל מי שהיה שם לפניו, גם סביב RvP החלו מהר הספקולציות בנוגע לנטישה. המועדון הודיע שלא יהיו חדשות בנוגע להארכת החוזה שלו עד אחרי היורו, ומועדונים כמו ברצלונה, מנצ'סטר סיטי ויובנטוס כבר מרחרחים חזק אחרי ואן פרסי. כמו קודמיו, אפשר יהיה להבין את החלוץ אם הוא ירצה לעזוב למקום בו יוכל להשיג גם תארים - עם התותחנים ההולנדי זכה רק במגן הצדקה ב-2004 ובגביע לאחר שנה.
אולי הצלחה עם נבחרת האורנג' בפולין ואוקראינה תשנה את התמונה. אם הוא יוליך את נבחרת הולנד לשחזור ההישג הנפלא מ-1988, כן, אותה זכייה באליפות אירופה עם ואן באסטן (כבר אמרנו), ייתכן שזה ישביע את הרעב שלו לתארים במידת מה. כמובן שכל שחקן רוצה לקחת אליפויות וגביעים עם קבוצתו, אבל ייתכן שהלחץ להוכיח שאתה מסוגל לעמוד על הפודיום ולא רק לשחק כדורגל יפה, ייקטן עם זכייה ביורו.
ואן פרסי אמנם כבש פה ושם במדי הנבחרת ההולנדית, אבל טרם הפך לבורג מרכזי אצל ברט ואן מארוויק. הוא כבש רק פעם אחת במונדיאל 2010, אז כידוע הולנד נעצרה רק בסוף ההארכה על ידי אנדרס אינייסטה. עם זאת, בתוך סוללת הכוכבים ההתקפית של ואן מארוויק, אין ספק שואן פרסי מגיע בכושר הטוב ביותר.
בכלל, הוא אולי השחקן האירופי בכושר הטוב ביותר למעט כריסטיאנו רונאלדו. לכן הוא לא צריך לסמוך על אריאן רובן או ווסלי סניידר שיוליכו את האורנג', אלא לקחת על עצמו את האחריות ולתת טורניר ענק שיכניס אותו לספר דברי הימים עבה-הקרס של הכדורגל ההולנדי.
אביו של ואן פרסי, בוב, התייעץ עם מגדת עתידות לפני שהתחתן. היא אמרה לו שיוולדו לו שתי בנות ושהילד השלישי יהיה בן. אם זה יהיה נכון, היא דרשה שיחזור אליה כדי לשמוע את שארית הסיפור. כשרובין נולד אחרי אחיותיו לילי וקיקי, בוב נאלץ ללכת שוב אל מגדת העתידות ונדהם לשמוע: "הבן יתקשה בלימודים, אבל יצליח בכדורגל. הוא יהיה כוכב, יתעשר ויתפרסם". האבא, פסל במקצועו שהתחתן עם אמנית בשם ג'וזה ראס, קיווה שרובין הקטן יצטיין בלימודים ויילך בעקבותיהם אל מחוזות הומניים, אבל הילד התפרע בבית הספר ולא אהב שום דבר מלבד הכדור.
"אני לא רואה דברים באותו האופן כמו ההורים שלי", סיפר ואן פרסי, "אבל יש לי חיבור יצירתי איתם. קשה לשים על זה את האצבע, אבל אני חושב שהכדורגל זה המקום בו היצירתיות שלי מתפרצת". הוא צודק.
ואן פרסי בנוי כאילו אביו פיסל אותו באבן והתנועה שלו מסביב לשחקני ההגנה מזכירה ציורים של רמברנדט. והיכולת הטכנית? לא ואן פרסי כי אם ואן גוך. אמנות בתנועה. אומרים שכדי להיות אמן אמיתי, אתה צריך לעשות דברים בשם הרוח ולא בשביל תועלת כמו כסף או פרסום. לוואן פרסי יש הזדמנות ליהנות משני העולמות. אם הוא ימשיך להציג את הכדורגל השמח של ארסנל גם במדי הנבחרת ביורו, כאשר בו זמנית ישיג את אחד התארים הנחשקים ביותר על כל כדורגלן, הוא יגשים את עצמו בדיוק כמו שהוריו חלמו.
לעדכונים נוספים, תוצאות לייב, חדשות הספורט, תקצירי וידאו של משחקים, טבלאות וסיקור נרחב של ליגות הכדורגל, הכדורסל וכל ענפי הספורט – היכנסו לאתר ערוץ הספורט – ספורט 5.