כשמדברים על שושלות בכדורגל העולמי חייבים מעכשיו להזכיר גם את ספרד, שהופכת לאחת הנבחרות המצליחות בהיסטוריה של המשחק. עם ה-0:4 הענק על איטליה בגמר אליפות אירופה השלימו האדומים זכיה שלישית ברציפות בטורניר מרכזי - הישג חסר תקדים בתולדות הענף. אז עם מי מתחרים הבחורים של דל בוסקה על תואר הנבחרת הטובה מכולן?
אורוגוואי: בעוד שהכדורגל הממוסד התחיל באיטליה, האימפריות הראשונות היו דווקא נציגות מרכז אירופה - הונגריה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה. אלא שהשושלת הגדולה הראשונה הגיעה דווקא מהמדינה הקטנה מכולן.
נבחרת התכלת זכתה בטורנירים האולימפיים של 1924 ו-1928, ששימשו מעין אליפות עולם, וקטפה את גביע העולם הראשון ב-1930 וגם את המונדיאל הראשון שאחרי מלחמת העולם השניה. בין 1923 ל-1935 היא גם הניפה ארבע פעמים את הקופה אמריקה.
ברזיל: הסלסאו הצמיחה כשרונות עוד בשלבים מוקדמים יותר, אבל רק ב-1958 החל הקסם לפעול. גארינצ'ה, ואווה, פלה, דידי וחבריהם סחפו את ברזיל לזכיה בשלושה גביעי עולם בתוך ארבעה טורנירים.
גרמניה: המאנשאפט שצמחה בשנות ה-70' היא כנראה השושלת הכי מפחידה עד כה. החבורה של בקנבאואר, מאייר, מולר, זיילר ואחרים זכתה באליפות אירופה ב-1972, הניפה את גביע העולם ב-1974, נעצרה רק בפנדלים בגמר יורו 1976 וענתה עם זכיה ביורו 1980. אחר כך השחקנים התחלפו, אבל הנבחרת עדיין הגיעה לשלושה גמרים עולמיים רצופים ולעוד שני גמרים יבשתיים רצופים (1992 ו-1996).
ארגנטינה: נבחרת האלביסלסטה קטפה את גביע העולם ב-1978, שינתה את פניה והחלה שושלת קצרה משלה. היא זכתה בעוד מונדיאל ב-1986 עם הצגה ענקית של דייגו מראדונה, הפסידה בגמר העולמי ב-1990 וקטפה פעמיים ברציפות את הקופה אמריקה (1991 ו-1993) בכיכובו של גבריאל באטיסטוטה.
ספרד: אין אף תקדים להצלחה הספרדית, שהניבה זכיה בשלושה טורנירים רצופים - יורו 2008, גביע העולם 2010 ויורו 2012. תהיו בטוחים, מארגני ברזיל 2014 כבר התחילו לדאוג.
