זוכרים את גארי קולמן, הילד ששיחק את ארנולד ב"על טעם ועל ריח"? לפני שנתיים קולמן הלך לעולמו בגיל 42 והפך למעין סמל לכוכבים ההוליוודים שמתפרסמים בגיל צעיר וחווים שפל נוראי כשהתהילה חולפת. זו תסמונת ידועה שכדי למנות את כל מי שסבל ממנה יצטרכו להקים בצפון לוס אנג'לס שדרה ארוכה לא פחות משדרת הכוכבים המפורסמת.
גם לעולם הכדורגל לא חסרות דוגמאות משלו. כזה הוא, למשל, ז'רמי מנז. הקשר ההתקפי של נבחרת צרפת היה אמור כבר מזמן להפוך לאחד המנהיגים של ה"לה בלה", אבל משהו השתבש בדרך שעבר מאז שפרץ לתודעה של כל אוהד כדורגל בצרפת. במקום זה, רק עכשיו, ביורו 2012 ובגיל 25, הוא הופך לפרט משמעותי בסגל הנבחרת שמתגעגעת לגיבורים ההם מתחילת המילניום.
ועדיין, גם אחרי שלורן בלאן הכניס אותו להרכב בתור הקיצוני הימני נגד אוקראינה וקיבל ממנו בתמורה שער בדרך לניצחון 0:2, קשה לסמוך על מנז שהוא ימשיך ביכולת הזו. אפילו במהלך אותו משחק, כשבלאן דרש ממנו לרדת לעזור בהגנה, הוא הפגין חוסר אכפתיות מופגן והרגיז לא מעט אנשים בצרפת. "השחקנים הגדולים ביבשת יורדים להגנה ולא רק מסתמכים על הכישרון, אבל הבגרות הזו עדיין חסרה למנז", כתב אחד הבלוגרים באתר sports.fr. גם המאמן עצמו התייחס לעניין הזה במסיבת העיתונאים למחרת: "שחקנים עם כשרון כמוהו לפעמים יכולים להרגיז אותך".
שגעון הגדלות של מנז החל כשהיה רק בן 15 וחצי, כאשר קיבל דקות משחק ראשונות במדי קבוצת המילואים של סושו. במרץ 2004, הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שחותם על חוזה מקצועני בצרפת בגיל 16. כעבור כמה חודשים הוא חבר לכרים בנזמה, סמיר נאסרי וחאתם בן ערפה בנבחרת צרפת עד גיל 17 שלקחה את אליפות אירופה בסערה כשהרביעייה זוכה לתחזיות מרחיקות לכת. גם ברמת הקבוצה לא נדרש לו זמן רב כדי לספק קבלות - הוא פתח בהרכב סושו במשחק הראשון של עונת 2004/5 ולא הניד עפעף. הגול הראשון הגיע אחרי כמה חודשים, השלושער הראשון בינואר. הפזילות מעבר לתעלה הלכו והפכו למבטים עירניים מצד קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד וארסנל.
אבל בעוד שבנזמה ונאסרי הפכו לכוכבים ענקיים שמוליכים את קבוצותיהם לאליפות בספרד ובאנגליה, מנז (כמו גם בן ערפה) בעיקר נתקע במקום. ההצלחה בגיל המוקדם כנראה עלתה לו לראש והפריעה לכשרון על המגרש להתבטא. הקשר ההתקפי שידוע ביכולת הנדירה לשלוט בכדור בשתי הרגליים באופן זהה, הפגין חוסר מנהיגות כשברח מסושו למונאקו אחרי עונה בה היא סיימה בתחתית. בנסיכות הוא לא הצליח לתפוס מקום קבוע בהרכב והביע תסכול מהמאמן הברזילאי ריקרדו גומס. מונאקו שלחה אותו לרומא, אבל גם שם חלקי הפאזל לא התחברו. הקדנציה המאכזבת שלו בבירת איטליה הסתיימה בעימות חזיתי מול המאמן וינצ'נזו מונטלה ומתקפה בידי בריונים שניפצו את שמשת רכבו.
השנה האחרונה הציתה מחדש את התקווה שמנז יגשים את הפוטנציאל הגלום בו. הוא חזר לצרפת ונתן עונה טובה עם פאריס סן ז'רמן, בה רשם שיא אישי עם 7 שערים. הגול שהבקיע נגד אסטוניה במשחק ההכנה לטורניר בהחלט הוסיף לכך, ואז הגיע השער החשוב מול אוקראינה. מנז היה השחקן הכי מסוכן בטריקולור והחייה את אגף ימין שהיה חסר תועלת במשחק הראשון נגד אנגליה.
ועדיין, על מנת שמנז לא יצלול לתהום הנשייה של פוטנציאל צרפתי לא ממומש (או ילדים מפורסמים שהתרסקו בבגרותם), הוא יצטרך להציג דברים שלא בהכרח מופיעים בסטטיסטיקה. אלמנטים שקשורים יותר בבגרות המנטלית שלו ובמסירות שלו לכדורגל. אחרי השלושער במדי סושו בגיל 17, הוא סיפר שהוא מתגורר בעיר ביחד עם אחיו, כדי שזה ידאג שהוא לא יסרור. "הוא דואג שאני אשב בבית ואשחק בפלייסטיישן", ציין.
יורו 2012 הוא לא פלייסטיישן, זה הדבר האמיתי. לנבחרת צרפת יש תקוות גבוהות, במיוחד כאשר חבריו בנזמה ונאסרי מגיעים עם מומנטום מצויין וגם פרנק ריברי נראה מפוקס. על מנת שהצרפתים לא ייקרסו שוב כמו שעשו פעמים רבות מאז הדור שזכה באליפות אירופה והעולם, המשמעת של מנז יכולה לעזור רבות. למרות ההתרגזות של בלאן, גם הוא יודע שלילד יש כשרון ענק: "הוא שחקן שצריך לקבל ביטחון, אבל יש לו יכולת שהולכת ונעלמת מהעולם, והיא לשחק מאחורי ההגנה. הוא זריז ביותר והמשחק שלו מול אוקראינה עודד אותי מאוד".
