אחרי 10 משחקים, זה בדיוק הרגע שחייבים לגעת במה שמסביב לכדור. ראש בראש אוקראינה מול פולין, בלי מלה על כדורגל. לכאורה אפילו השוואה אי אפשר לעשות בין השתיים. המדינה המערבית מול זאת שמסרבת להיפרד מהמזרח, זאת שנמצאת כביכול עם הפנים לעתיד מול זאת ששבויה עדיין במחלות העבר. קלישאות נכונות או סתם קיבעון מחשבתי? אחרי כמעט שבוע של מעבר בדילוגים בין הגבולות, קבלו שיפוט ראשוני מהזווית האישית.
את ההמחשה הטובה ביותר קיבלתי במוצאי שבת אחרי המשחק בין גרמניה לפורטוגל. את הגבול עוברים ברכבת בשתיים לפנות בוקר כדי להספיק לטיסה מוורשה לגדאנסק שאמורה לצאת ב-15.00, כדי להגיע לאיטליה נגד ספרד. משימה עם לילה לבן אבל לא מהקשות בעולם. המשבר מגיע במעבר הגבול האוקראיני. שני כלבי זאב, שברצועות שלהם אוחזים שני בולדוגים אנושיים, סריקה בקרון ומסתבר שהנוסע היחיד בקרון הוא אני. 'פספורט', הוא מורה בקול מתכתי ומצביע לעברי. מביט בי ומביט בדרכון הלוך וחזור. התייעצות עם הסוס שאיתו ושניהם מסמנים לצאת מהקרון ולרדת לתחנה. "אבל רגע, אני עיתונאי, אופ"א, יורו, פלאטיני", בניסיון הינצלות, אבל צמד הספינקס לא מזיזים עצב בפנים. החקירה היתה מהצולבות בהסטוריה - אותו מבט בעיניים שגורם לך להשפיל אותן ומבט חזרה לתמונה.
זהו, הלכה איטליה, עפה לה ספרד ולמה לעזאזל היורו נערך פה? הראש היהודי כבר חשב על שבוע של עבודות במחנה כפיה באזור לבוב. אחרי כמה דקות חוזר הגנרל הגדול ומסמן עם האצבע לחזור לקרון. האצבעות שהזיעו חוזרות למצב צבירה מוצק, ומעולם כניסה לפולין לא היתה אחד הדברים המשמחים לחוות. שוטרת עולה לקרון, בודקת אותך בשניה, מבט מחייך מסתיים עם המשפט תהנה מהמדינה שלנו ביורו. כולנו פולנים.
המיקרו הקטנטן הזה הוא ההבדל היחסי בגישה האנושית. האוקראינים לא מבינים אנגלית בגרוש, אפילו המתנדבים שאמורים לנסות ולשבור את השיניים עם כמה מילים פשוטות, עונים בקירילית והשפה העיקרית היא זו של הסימנים. הפולנים רוקדים עם השפה. שליטה במילון אוקספורד שהשד יודע כמה היא עוזרת כשעוד רגע אתה מפספס קונקשן ורק השפה מצילה מטיסה שבורחת.
האוקראינים מחזיקים בפאסון הקשוח, משחקים אותה לוחמים של גולני בעיקר בצד הגברי. הפולנים יתנפלו כדי לעזור. תשאל איפה תחנת הרכבת והם ייקחו אותך ביד עד הקרון, חיפוש אחר השירותים? יש כאלה שנכנסו עד המשתנה לוודא שצליל פכפוך השתן יוצא… סיפור אמיתי. אז איפה היתרון האוקראיני היחסי באנשים אתם שואלים? נשים. מספרים שנופלים מהרגליים למראה אשה אוקראינית, אז כך צומחות אגדות עם. לא כל אוקראינית עושה איפון, ממש לא, אבל החביבות והחיוך, גם שהן לא מבינות מילה שהן נשאלות עושה את ההבדל, הפולניות (רק בגללל הפולניות שלהן…) בנחיתות קלה בנושא. חארקוב וקייב הן היוצאות מהכלל עם שיק מערבי, ואנשים שלא חושפים שיניים כלפיך כשאתה מבקש עזרה בהגעה לאיצטדיון. אבל היי, ככה צוברים חוויות לתאי הזיכרון.
באוקראינה הרכבות פצצה. המרחבים הם עצומים והרכבת סופר חיונית, אבל מי לעזאזל חשב על לוח הזמנים כשהרכיב אותו? סיום משחק, אלפי אוהדים רוצים לצאת ליעד הבא אבל איזה גאון מקייב ניתב את כל תנועת הרכבות בעיר בה נערך המשחק לשעות שלפני השריקה, ולאחריו. אפשר לרקוד על המסילה ושום רכבת לא תעבור עליה. באוקראינה אין אוטוסטרדות אלא כבישים בין-עירוניים פשוטים. גם אין לונה פארק, כי מה שרוצה ליהנות מחוויות רכבת הרים יכול לעלות על הכביש דונייצק-חארקוב ולקבל קסם של הרפתקה. בורות בעומק של תהום, עקיפה אין סופית על פס לבן ושוטרים שעוצרים אותך לבדיקה כל 7 דקות בממוצע. מדינת משטרה.
אוכל: הכל תלוי במזל. המלצה אחת טובה ונפלת על רפאל עם מחיר של שיפוד בלאפה בשיפודי התקווה, ואחת רעה תגרום לחילוף החומרים לקבל צורות שהעולם טרם ראה כמותן. אבל אחרי הכל מהסיפורים הללו בנויה החוויה, מהרגעים המטורפים אליהם אתה נקלע צומחות אגדות עם לשנים הבאות, ותמיד תזכור שאצלנו בבית יש דברים קשים יותר לעיכול, והכוונה ממש לא לצד הגסטרונומי.
ואי אפשר, אחרי מצעדי השערים, את המוליכות בראש טבלת היורו: גדאנסק מובילה את הטבלה והיא דוהרת לאליפות, אחריה קייב שתאלץ להסתפק בליגה האירופית, ורשה צמודה לה, וגם חארקוב יוצרות מצב מסובך בטבלה הפנימית שלי ובית הדין הפרטי ייתן החלטה סופית כשיחזור לבן גוריון. בתחתית דונייצק, עם החום, הברחשים ובעל הדירות עם פוטנציאל להיות רוצח סדרתי. והמועמדת לירידה היא דווקא לבוב שהתחילה כהבטחה עם יופי פיזי נדיר, אבל נפלה בתוכן ובאנשים. המשך יבוא…
