סערה גדולה וצרפת מרוצה

 נהוג להתחיל מיד בכותרת הראשית אבל הסיפור יהיה טוב יותר אם נלך כשעה אחורה. בעצם כמה שעות. אז, איש לא צפה את הסערה שתגיע. למעשה, שעתיים לפני המשחק, כשגמרנו לצלם את הסטנד-אפ של איינשטיין וזלצר לאולפן של ספורט 1, נטפנו זיעה מרוב חום. החולצות נדבקו לגוף, אגלי מים נזלו מהמצח ותחושת רווחה אדירה עטפה אותי עם כניסתנו למרכז התקשורת הממוזג. כשנכנסנו לעמדת השידור היה ברור לנו: שלוש השעות הקרובות צופות סאונה אוקראינית במיטבה.

השקט שלפני הסערה | צילום: תומר ושחר צלמים

עמדות השידור מורכבות משולחן באורך של כשני מטר, כשמשני צדדיו מוניטורים ובמרכזו קופסת שידור שאליה מחוברים שלוש אוזניות שידור. שלושתנו נדחסים לתוך עמדת שידור שכזו. מימין מחייך אלינו הצוות הרומני, מתחתינו מנופפים בידיהם הצוות הצרפתי עם רובר פירס כפרשן.

רבע שעה לפני תחילת המשחק התחילו עננים לכסות את השמיים. מאחר והם לוו בעשרים ושש מעלות כל היום, לא התרגשנו. ואז באה שריקת הפתיחה. אפשר להתייחס לכך כאל יד המקרה אך אני לא מאמין במקריות. התזמון היה מושלם. הגשם ניתח במלוא עוזו על כר הדשא. אנחנו הרגשנו ברי מזל כשאנו צופים בעמיתנו מכל העולם נרטבים בעוד אנו נמצאים תחת קורת גג. למעשה האצטדיון מכוסה במעין גג אובלי שאמור לכסות על היציעים, אך בשל הרוח גם השולחן שלנו החל להירטב. ברקים אימתניים הופיעו בשמיים ומיד אחריהם רעמים שנשמעו היטב בתוך האצטדיון בעל האקוסטיקה המעולה. הגשם יצר מעין מסך על כר הדשא ובאזור המגרש שקרוב אלינו החלו להיווצר שלוליות גדולות. לאחר ארבע דקות ועשרים וחמש שניות הפסיק השופט ההולנדי את המשחק. אירוע חסר תקדים באליפויות אירופה.עם ירידת השחקנים מכר הדשא התרוקן האצטדיון כולו במהירות הבזק. כל צוותי התקשורת שמתחתינו, צוותי שידור לטלביזיה, לרדיו, צלמי סטילס וכתבי העיתונים ואתרי האינטרנט מיהרו לנטוש את עמדתם כאילו חייהם תלויים להם מנגד. מחזה תעתועים שטרם ראיתי שכמותו. צוותי המתנדבים, שבאורך פלא בין רגע היו לבושים בכיסויי פלסטיק החלו לרוץ בין העמדות ולכסות אותם בניילונים. הרעמים רועמים, הברקים מכים, הגשם יורד בזעם ומשנה כיוון בכל רגע ואנחנו ממשיכים לשדר. זה לא מובן מאליו. בשידור משחק כדורגל, או לשם העניין כל אירוע ספורט גדול אחר, הכל מתוכנן ומתוזמן על הדקה. מתכוננים לסטייה של מספר דקות קטן לכאן או לכאן, אך הפסקה שכזו לא נלקחת בחשבון. איך ממלאים את הזמן? איך מחזיקים את השידור ובעיקר את הצופים במשך יותר משעה שלא מתוכננת. למעשה רוב ערוצי השידור היו מנותקים מהמתרחש על כר הדשא (פרט לשידור התמונות שהמשיכו לזרום ללא הפסק) אך אנחנו, בזכות הבוטקה שלנו, המשכנו לשדר כל הזמן. הניירות היו רטובים לחלוטין ובנוסף החלה רוח חזקה שהעיפה אותם, המוניטור, הלפטופ, וקופסת השידור היו רטובים גם הם. כידוע מים וציוד אלקטרוני לא חיים ביחסי שלום ומפגש ביניהם בד"כ מוביל לפיצוץ. איינשטיין, למוד ניסיון, מתפקד מעולה ברגעים אלו ומחזיק את השידור באופן שוטף. מהארץ מבקשים מאיתנו שנמשיך להחזיק שידור ונייצר אינטראקציה עם שלום מיכאלשווילי, רן בן שמעון ונדב יעקובי באולפן עד שיוחלט מה לעשות. הקושי במצב שכזה הוא חוסר הידיעה כמה זמן זה יימשך ומתי יתחדש המשחק, אם בכלל.

ואז הגיעו הברקים | צילום: תומר ושחר צלמים

השולחן רטוב לגמרי ואני שובר את הראש איך לנגב את המים. שנים של ניסיון למדו אותי שאסור לחשוב יותר מדי אלא צריך להשתמש באינסטינקטים ולסמוך שהם יובילו אותך. בדחף רגעי אני פותח את דלת הבוטקה. מחזה סוריאליסטי נגלה לעיניי. ערבוביה של אנשי תקשורת ואוהדים עומדים ברחבה שבנינו לבין חנויות המזון והשתייה כשחלקם עטופים בניילונים ואחרים מחזיקים מטריות למרות שהם תחת קורת גג. הגשם לא מפסיק לרדת. אני רץ לעבר השירותים, ניגש לתיבה שבה ניירות הניגוב ומושך את כל הניירות שעוד היו שם ורץ בחזרה לעמדה. פתרון מעולה שמייבש את השולחן והציוד הנלווה. מאיר וזאביק ממשיכים להחזיק שידור ומנהלים שיחה ערה עם הפרשנים באולפן. כמיטב המסורת נזרקות ספקולציות באוויר לגבי מה יהיה, האם יחודש המשחק, מתי וכן הלאה. לבסוף באה ההודעה על גבי המסך הגדול שהמשחק יחודש בשמונה בערב. הסערה נרגעת ואיתה גם הגשם. אנשי אופ"א והשופט עולים ובודקים את כשרות המשטח. לורן בלאן, מאמן צרפת עולה גם הוא לבדוק את המשטח ולפי שפת גופו ותנועות ידיו אני מתרשם שמבחינתו לא צריך לחדש את המשחק. לבסוף, לאחר שעה של עיכוב השחקנים עולים לכר הדשא והמשחק מתחדש מאותה דקה בה נעצר.

מנסים להתגונן מהגשם באיצטדיון | צילום: תומר ושחר צלמים

מזה שש שנים שצרפת לא מנצחת בטורניר רשמי. ביום השישי הזה בא המבול וצרפת מנצחת את אוקראינה. עם סיום המשחק, כשאלפי אוקראינים מאוכזבים נוטשים את האצטדיון והולכים להטביע יגונם בוודקה, אני ממהר למסיבת העיתונאים. באולם נוכחים כשלושים עיתונאים. אולג בלוחין, מאמן אוקראינה ושחקן עבר אגדי, מקבל עליו את האחריות המלאה על ההפסד בגבורה קוזאקית ומבקר קשות את הקהל האוקראיני ששרק בוז לנבחרתו. לאחריו מתייצב מאמן צרפת, לורן בלאן. שואלים אותו על השחקן הזה, והמהלך ההוא ואף אחד לא שואל אותו על המבול. אני מבקש את רשות הדיבור ושואל אותו האם שינה את הטקטיקה בעקבות המבול והאם הסכים לחידוש המשחק. הוא עונה שאכן חשב לשנות את המערך הטקטי אך תנאי המגרש היו טובים מספיק ולא היה צורך בשינוי כלשהו. משאלתי השנייה הוא בוחר להתעלם. הוא מוסיף שלקח להם שש שנים לנצח והוא מקווה שלא ייקח עוד שש שנים לניצחון הבא כי הוא לא יהיה המאמן אז ובודאי יפוטר. אין חכם כבעל ניסיון.היורו הזה מלא הפתעות, על כר הדשא ומחוצה לו ואני תוהה מה עוד צפוי לנו במשחק הבא?