זה היה מסוג המשחקים שאנחנו לא רוצים שיגמרו, פשוט חוויית כדורגל מהרגע שהשחקנים עלו לחימום ועד הרגע שראינו את ססק פברגאס יורד פצוע, חצי מת מהדשא, אבל בידיעה שהוא נתן את כל הנשמה וגם אם זה לא יספיק לארסנל, שתצטרך לשחק בלעדיו כדי להעפיל, צריך להוריד בפני החבורה של ארסן ונגר את הכובע.
השחקנים שלו חזרו מהקבר מול קבוצה ענקית והשאירו לעצמם סיכוי לגומלין. בלי פויול ופיקה המצויינים ועם המהירות והטכניקה הנהדרת של שחקני ארסנל, יש להם עדיין סיכוי בקאמפ נואו, למרות שהתוצאה לא לטובתם.
אני לא יודע מה אתם הרגשתם, אבל אני יודע שאני הרגשתי דופק של מאתיים במשך כל המשחק. ראיתי כבר המון משחקים בחיים, אבל המשחק הזה ריגש אותי והזכיר לי את הימים שבהם הכדורגל היה פחות טקטי והרבה יותר יפה לעין.
לא ראינו שום טקטיקה במשחק, אלה שלושה מרכיבים חשובים: טכניקה, מהירות ולב. הרבה לב. השחקנים נתנו את כל כולם וכל כוחם על המגרש ונלחמו עד לשנייה האחרונה.
ברצלונה היא הקבוצה הטובה בעולם. אין עוררין על כך. הכדורגל שהיא משחקת הוא כדורגל מושלם טכנית - כדורגל טוטאלי. לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי "כדורגל סקסי". בארסה משחקת כדורגל שאנחנו לא רוצים שייגמר.
כבר עכשיו אנחנו מחכים למשחק הבא. לראות את צ'אבי הנהדר נוגע בכדור 200 פעם ומנווט את המשחק וכאשר לצידו מסי וזלאטן, ששוב הוכיח שהוא חלוץ מדהים, אתה לא יודע מאיפה הצרה הבאה תבוא לך.
בארסה מחזיקה בכדור כמעט 70 דקות, כשליריב נותר רק להסתכל בחוסר אונים. אני חושב שב-20 הדקות הראשונות ראינו את בארסה בגדולתה, קבוצה שהדור הנוכחי שלה הוא הטוב בכל הזמנים והיא הראתה זאת מול ארסנל, ללא ספק אחת הקבוצות הטובות בעולם, וגרמה לשחקנים של התותחנים להיראות כמו קבוצת ילדים ליד סוללת הכוכבים של ברצלונה.
כמו שפתחתי, חבל שהמשחק הזה נגמר, אני כבר לא יכול לחכול למשחק הגומלין בקאמפ נואו, כי בגלל משחקים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל. חבל שאין הרבה ברצלונות בעולם.
הניחוש שלי למי תעבור הולך עם ברצלונה, גם בגלל התוצאה במשחק בלונדון וגם בגלל שקשה להאמין שבארסה תפסיד במגרש שלה. זה לא אומר שלארסנל אין סיכוי וכבר ראינו דברים כאלה בכדורגל, אבל ההיגיון הולך עם הקבוצה של פפ גווארדיולה.
