"מפחידה", "מטאורית", "עוצרת נשימה". הסופרלטיבים בהם התקשורת הגרמנית השתמשה כדי לתאר בתקופה האחרונה את התפתחות הקריירה של אילקאי גונדוגאן אמנם מפוצצים, אבל בהחלט ראויים. אחרת, איך הייתם יכולים לתאר את הדרך שעשה גרמני בן למהגרים מטורקיה? ב-2009 הוא עוד היה בבוכום, אח"כ נאבק על דקות במרכז המגרש בנירנברג מול אלמוג כהן והיום – בגיל 22 בלבד – גונדוגאן כבר מחזיק את מרכז השדה של הדאבליסטית הגרמנית (היוצאת), בורוסיה דורטמונד, וגם רשם כמה הופעות מרשימות במאנשאפט.
ההתגלגלות של גונדוגאן לצהובים-שחורים החלה דווקא בשורות היריבה השנואה ביותר של בורוסיה – שאלקה. אחרי הכל, הילד נולד בגלזנקירשן, עיר בה אוכלוסיית הטורקים הגדולה בעולם מחוץ לטורקיה. בגיל 8 הוא הצטרף לאקדמיה של 04, אבל האנשים ברויאל-בלוז החליטו לוותר עליו ושיחררו אותו. ב-2005, כשהיה בן 15, סקאוטים של בוכום צירפו אותו למערכת הנוער שלהם, וב-2008 העניקו לו את החוזה המקצועני הראשון שלו. הקבוצה הבאה בתור לשים עליו עין גם פתחה את הארנק – זו הייתה נירנברג, שתמורת 750 אלף יורו צירפה אותו לשורותיה. משחק הבכורה שלו במועדון נערך, באופן קצת אירוני, מול שאלקה, שאמנם ניצחה 1:2, אבל בסך הכל, אין ספק שהיא זו שהפסידה בכל התהליך הזה.
למרות הכל, גונדוגאן לא התכוון להפסיק עם המנהג שלו לדלג ממועדון למועדון. ההצלחה שלו בנירנברג, שאיתו ועם כהן סיימה את עונת 2010/11 במקום ה-6 בבונדסליגה, הביאה איתה התעניינות מצד הקבוצות הבכירות ביותר. מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, באיירן מינכן והמבורג היו בין המגששות, דורטמונד הייתה ההחלטית מכולן. בקיץ 2011 היא שמה 4 מליון יורו כדי לצרף אליה את הילד שנזרק משאלקה, וזה אפילו לא היה הדבר הכי משמח שיצא לה מהסיפור.
איכשהו, למרות שגונדוגאן נזרק לסיטואציה לא פשוטה בכלל, הוא יצא ממנה כמו ענק. אילקאי היה צריך להיכנס לנעליים של נורי שאהין, שאת 10/11 סיים לא רק כאלוף עם דורטמונד, אלא כשחקן השנה בבונדסליגה. הטורקי עבר לריאל מדריד, והבן-של-טורקים היה צריך למלא את המשבצת הזו. כמו כן, בגלל ששינג'י קגאווה עדיין היה שם, היה עליו להתרגל לשחק בעמדה אחורית יותר. כלומר, ללמוד איך להניע את ההתקפות של הקבוצה שלו, אבל גם לסכל את התקפות היריב. המאמן, יורגן קלופ, האמין מהרגע הראשון שהוא יכול לעשות את זה. "יש לו רוח מצויינת ורצון עז ללמוד ולהתפתח", אמר המאמן לאחר הרכישה, "גונדוגאן הוא שחקן חכם, כמו המסירות שלו, והוא מתאים בצורה מושלמת לשיטה שלנו", אבל גם הוא לא האמין עד כמה.
עם שמונה שערים ו-13 בישולים, ב-40 הופעות בכל המסגרות, גונדוגאן לא רק היה טוב לפחות כמו שאהין, הוא גם עזר לקגאווה לעלות מ-12 ל-17 שערים בכל המסגרות, ושמר על מקומו בהרכב גם כשהקפטן סבסטיאן קל החלים מפציעות וחזר לכושר. אה, כן, והעונה נגמרה לא רק באליפות שנייה ברציפות, אלא בדאבל. באמת שהרבה זמן לא חזינו בהתקדמות מהירה כל כך על הבמה המרכזית של הכדורגל העולמי. הלכה למעשה, גונדוגאן הפך בזמן קצר משחקן צעיר בקבוצת תחתית בגרמניה לבורג הכי חשוב בקישור של אחת מאריות אירופה.
כמובן שנבחרת גרמניה של השנים האחרונות, בה מעודדים שילוב של צעירים ונהנים מגיוון תרבותי עשיר, הייתה השלב המתבקש הבא. יוגי לב זימן אותו לבוגרים לראשונה במארס 2012, ומאז הספיק הקשר לצבור כבר 7 הופעות, הבולטת שבהן הגיעה בשבוע שעבר במוקדמות המונדיאל מול קזחסטן. גונדוגאן כבש שער בכורה והוסיף בישול, במשחק בו החליף את בסטיאן שווינשטייגר המורחק במרכז הקישור ולא החסיר פעימה. למרות שמדובר ביריבה נחותה, אין ספק שמילוי מקומו של שווייני, המעמד המחייב והמשחק הרשמי היו מעמסה לא קטנה. גם בה הוא עמד בקלות יתרה. "הוא מתקדם בצעדי ענק, לא רק בדורטמונד, גם אצלנו", אמר לב, "הוא השיג את ההכרה לה הוא ראוי מכיוון שהוא משחק ברמות הגבוהות ביותר. יש לו את כל האיכויות כדי להפוך לשחקן ברמה עולמית", הוסיף המאמן.
למרות שבאיירן מינכן תזכה בשבוע הבא באליפות גרמניה בפער עצום על פני דורטמונד, הרי שהאלופה היוצאת תזכור גם את העונה הזו באור חיובי, בעיקר בזכות ההצלחה בליגת האלופות. גם כאן, איך לא, חלק גדול מהקרדיט מגיע לאילקאי. מלבד ה-1:2 על ריאל מדריד בו נכנס כמחליף, גונדוגאן פתח בכל משחקי שלב הבתים של דורטמונד, בו סיימה הקבוצה ראשונה בבית המוות, ללא הפסד ועם ניצחונות אדירים על מנצ'סטר סיטי, איאקס וכאמור, גם על הבלאנקוס.
ליגת האלופות הייתה ההוכחה הכי טובה שגונדוגאן הפך לשחקן בכיר לגמרי והמהירות בה הוא הפיג את כל החששות של האוהדים ואת תהיות הפרשנים היא כמעט חסרת תקדים. הוא הפך לבורג מרכזי במיוחד בשיטה של קלופ, שעבדה בצורה מושלמת גם מול השמות הנוצצים של אירופה. בלי שום רגשי נחיתות הוא התמודד כשווה מול שווים כנגד מרכז השדה הנהדר של הסיטיזנס ושל ריאל, ואף התעלה עליהם. מה הפלא שהאלופים היוצאים מספרד כבר רואים בו יורש פוטנציאלי לצ'אבי אלונסו ביום מן הימים?
את החותמת המשמעותית ביותר לאיכותו הוא סיפק בשמינית הגמר מול שחטאר דונייצק. במשחק הראשון מול האוקראינים-ברזילאים הוא לא שיחק בגלל פציעה. דורטמונד אמנם סיימה שם בתיקו 2:2 ממוזל, אבל רק אחרי שהציגה משחק חלש, לא מסודר, כשסוון בנדר וקל, שהחליפו את גונדוגאן, התקשו להתמודד עם הפיזיות של האוקראינים והתקשו לתמוך בהתקפה. בגומלין הסיפור כבר היה אחרי לגמרי. גונדוגאן בא ועשה סדר, והצליח בדיוק באותן פעולות בהן התקשו חבריו. הוא שלט בקצב המשחק, חילץ את כדורים, ושלח אותם קדימה להתקפה. זה נגמר ב-0:3 סוחף לדורטמונד.
כל זה קרה בזמן ששאהין, שאחרי עונה וחצי התקשה להתאקלם במדריד ובליברפול, חזר בהשאלה. התקשורת הגרמנית תיארה את שובו של הטורקי כ"מיגרנה" עבור קלופ. אחרי הכל, יש לו בסגל את סוון, קל, קווין גרויצקרויץ, מוריץ לייטנר וכמובן את גונדוגאן, ועכשיו עם שובו של שאהין רבים ראו כיצד מעמדו של הכוכב העולה עלול להיפגע. לקלופ היו תוכניות אחרות.
המאמן לא היה צריך כדור נגד מיגרנות כדי להתמודד עם הסיטואציה. הוא פשוט המשיך לתת לגונדוגאן את הקרדיט כשחקן הכי חשוב שלו במרכז השדה. עכשיו, עם ראש נקי, ועם מרכז שדה מחוזק, דורטמונד בהחלט יכולה לחזור לחצי גמר ליגת האלופות לראשונה מזה 15 שנה, ואז כבר בכל העולם ינסו לתאר את ההצלחה של גונדוגאן ושל דורטמונד בשלל תיאורים מופצצים. למרות שלפעמים מספיקות שתי מלים כדי להבין. למשל, "אלופת אירופה".