בראש ובראשונה, מדובר במועדון ששולט לחלוטין בגזרתו המקומית ושכוחו במפעלים של היבשת הולך ומתחזק מעונה לעונה. רק לפני מספר חודשים באזל הודחה בחצי גמר הליגה האירופית, ע"י צ'לסי, ובשלבים שלפני כן היא הדיחה את זניט ואת טוטנהאם. לפני שנתיים, בעונת 2011/12, באזל העפילה לשלב הבתים, ועלתה לשלב הנוק אאוט מבית שכלל את מנצ'סטר יונייטד, בנפיקה ואוצלול, בעיקר הודות ל-3:3 מדהים באולד טראפורד וניצחון ביתי 1:2 על אלכס פרגוסון. ברבע הגמר השוייצרים ניצחו את באיירן 0:1 בבית, לפני שהתפרקו בגומלין והודחו עם 7:0 בארנה.
באזל, שאותה מאמן שחקן העבר השוייצרי/טורקי מוראט יאקין, נהנית מתמיכה של קהל אוהדים פנאטי וצבעוני ביותר, מה שהופך את משחקיה הביתיים למהנים לצפיה, ולקשים מאוד עבור האורחת. אמנם באזל מכרה את הכוכב שלה צ'רדאן שאקירי לבאיירן ובקיץ האחרון איבדה גם את אלכסנדר פריי שפרש, אבל היא עדיין מחזיקה בסגל מרשים. השמות הם אולי לא מהטופ של היבשת, אבל כדאי שבקרית שלום יכירו אותם: מדובר בעיקר בחלוץ הוותיק מרקו שטרלר, בכשרון הצעיר מוחמד סאלח המצרי ובקשר הנבחרת פאביאן פריי. אצטדיונה הביתי של הקבוצה הוא האצטדיון הלאומי של שוייץ - סנט יאקוב פארק, המכיל כ-38,500 מושבים.
עם ארון גביעים עמוס שמכיל 16 אליפויות מקומיות, כולל 4 האחרונות ברציפות, באזל שולטת בכדורגל השווייצרי כמעט ללא עוררין ורק מאז שנת 2000 היא קטפה את התואר 8 פעמים מתוך 13 העונות. בנוסף, למועדון שהוקם ב-1893 והיווה השראה לצבעי החולצות של ברצלונה, יש גם 11 זכיות בגביע המקומי.
