חוסה מנואל פינטו בן ה-38 נמצא כבר שש שנים בברצלונה בעיקר כי הוא הליצן של הקבוצה בחדר ההלבשה. אף אחד בקטאלוניה אפילו לא מנסה להכחיש זאת, ולהיפך: בקבוצה מרוצים מכך שמעבר ליכולת המקצועית, פינטו מביא ערך מוסף לקאמפ-נואו.
לא הרבה יודעים, אך פינטו היה אמור לשחק בבארסה רק שישה חודשים. הוא הגיע בהשאלה מסלטה ויגו בינואר 2008, כאשר שוער המשנה באותה תקופה, אלברט ז'ורקרה, קרע את הרצועות בברך והושבת לחצי שנה. בחצי העונה הראשונה רשם רק שלוש הופעות בליגה: במשחק הראשוןהפסיד 2:0 ללה קורוניה, במשחק השני רשם עוד הפסד, 3:2 למיורקה. בקיצור, לא משהו לספר עליו לנכדים.
ובכל זאת, בסיום ששת חודשי ההשאלה החליטו בברצלונה להחתים את פינטו על חוזה לשנתיים ורכשו אותו מסלטה ויגו בחצי מיליון יורו. פינטו הפך באופן רשמי למספר 2 הקבוע של ויקטור ואלדס. ההחלטה נבעה בין היתר מהחיבור המהיר והנהדר שלו ליתר השחקנים. באותה חצי עונה התחבב פינטו על כולם בזכות חוש ההומור שלו, היכולת להשרות אווירה טובה ומבודחת בחדר ההלבשה ולא פחות חשוב – הוא הפך לאחד מחבריו הטובים ביותר של לאו מסי.
בשש השנים האחרונות פינטו היה שותף לכל ההישגים הגדולים של הקבוצה ויש לו לא פחות מ-16 תארים: 4 אליפויות ספרד, 2 גביעים, 4 סופר-קאפ ספרדי, 2 גביע אירופה לאלופות, 2 סופר קאפ אירופי ושני גביעי עולם לקבוצות. אז נכון, בליגה הוא שיחק מעט מאוד, רק 28 משחקים ב-6 וחצי עונות, וכולם כאשר ואלדס היה פצוע או מורחק. בליגת האלופות הוא רשם 7 משחקים, כמעט כולם במשחקי פרוטוקול, אחרי שבארסה הבטיחה את עלייתה. אבל בגביע הספרדי הוא השוער הקבוע.
כנהוג בקבוצות רבות בספרד, בגביע המלך משחק שוער המשנה, וכך רשם לא פחות מ-47 משחקי גביע מאז שהגיע, כולל שלוש הופעות במשחקי הגמר. פעמיים הוא היה בצד המנצח, בשני הניצחונות על בילבאו בגמרים של 2009 ו-2012, ופעם אחת בצד המפסיד, בגמר של 2011, כשכריסטיאנו רונאלדו הכניע אותו והעניק את הגביע לריאל מדריד.
בדיוק בעוד שבוע פינטו יעמוד בשערה של ברצלונה בגמר הגביע, שוב מול ריאל, שוב מול כריסטיאנו ושוב באותו איצטדיון, המסטאייה בולנסיה. אבל זה לפחות היה מתוכנן מראש. מה שהיה פחות מתוכנן זו הפציעה של ואלדס שקרע את הרצועות לפני שבועיים וייעדר בחצי השנה הקרובה.
"פינטו היה אמור לשחק בגמר גביע המלך. עכשיו יש לו עוד 13 משחקי גמר", אמר טאטה מרטינו כאשר התבררה חומרת הפציעה של שוערו. ואכן, פינטו נותר השוער הבכיר של הקבוצה עד סוף העונה, וזה כולל את כל משחקי הליגה (נותרו עוד שישה) וכל משחקי ליגת האלופות.
למרות שהוא בן 38, והשחקן המבוגר ביותר ששיחק אי פעם במדי בארסה, פינטו הוא עדיין שוער טוב. אפשר לומר אפילו טוב יותר מהקרדיט שהוא מקבל. אז נכון, הוא ליצן בחדר ההלבשה, ולפעמים מסתבך בכדרורים חסרי אחריות. אבל זה נכון גם לגבי ואלדס.
מי שלא מכיר את הקריירה של פינטו ראוי לציין שלפני שהגיע לברצלונה היה אחד השוערים הטובים ביותר בליגה הספרדית. בעונת 2005/6, כששיחק בסלטה ויגו, הוא זכה בתואר ה"סאמורה", המוענק בכל עונה לשוער הטוב ביותר בליגה, כשספג רק 29 שערים ב-37 משחקי ליגה, הכי מעט מבין כל השוערים באותה עונה.
לכולם ברור שפינטו הוא לא ואלדס. ויכול להיות שהפער המקצועי בין השניים יהיה גם ההבדל בין זכייה של בארסה בתארים העונה –בליגה, בליגת האלופות וכמובן גם בגביע – לבין כישלון קולוסאלי.
פינטו דיבר בשבוע האחרון בדיוק על זה. בראיון שנתן לערוץ הטלוויזיה של ברצלונה הוא אמר: "ביום רביעי הפרטים הקטנים הם אלו שיכריעו את ההתמודדות מול אתלטיקו מדריד". ופרטים קטנים יכולים להיות השמטה של כדור שנבעט לשער, או מסירה לא מדוייקת ברגל. בדיוק אותם אלמנטים שמהם חושש כל אוהד בארסה כשהוא רואה את האיש המגודל הזה, עם הצמה והרסטות, עומד בין הקורות.
