אחד מסימני השאלה יוסר כבר הלילה. ג'ון טרי משוכנע לא רק שצ'לסי יכולה למחוק את הפיגור מול נאפולי ולהעפיל לרבע גמר האלופות, אלא שאם היא אכן תשלים את המהפך – זה עשוי להיות קרש הקפיצה ל"אחת העונות הגדולות בתולדותינו". אפשר אולי להבין את הטקטיקה הפסיכולוגית המדרבנת ממנה נובעים דברי הקפטן, להתווכח על תקפותם, ולהמתין לראות אם להעפלה אל שמונה האחרונות תהיה באמת המשכיות, ואם היא אכן תסייע לצ'לסי להשיג את המטרה החשובה ביותר שלה כרגע – נטילת חלק בצ'מפיונס ליג בעונה הבאה. מה שלא נתון כלל לפרשנות הוא הנתיב העגום בו יצעדו הכחולים במקרה של הדחה הערב. או אז קשה יהיה למחות את הרושם הכושל של העונה הזאת, אפילו אם צ'לסי עוד תזכה בגביע האנגלי.
צ'לסי מגיעה אפוא לאחד הצמתים החשובים בהיסטוריה המודרנית שלה – מאז תחילת עידן רומן אברמוביץ' לפני תשע שנים – כשהיא בתחנת ביניים. הכיוון הבא הוא עדיין בגדר תעלומה, בעיקר משום שהיעד הקודם נחל מפלה. אנדרס וילאש בואש הותיר מאחוריו חורבות. המאמן הצעיר (34) הגיע ללונדון על כנפי הצלחה פנומנאלית בפורטו, וקיבל מהבעלים מנדט למהפכה כמעט כוללת – ובמקום זאת הפך את הקערה על פיה.
וילאש בואש נכשל למעשה בשלוש גזרות שחלקן חופף. הוא היה אמור לשנות שיטה, להתחיל בתהליך הצערה ולרתום את "ההנהגה" בחדר ההלבשה לפרויקט שלו. בפועל הוא ניסה להנחיל לצ'לסי את הטקטיקה שכה צלחה בפורטו – סוג של טוטאל פוטבול שבו היריב נבלם כבר בחצי המגרש – מבלי שדאג לכך שיהיו לו הכלים ההולמים למשימה. בפועל הוא לא ממש לקח את תהליך ההצערה עד הסוף, ויתר בפינות, ובמקום להסביר, לשכנע, להיות אסרטיבי וכריזמטי ולזכות בכבוד ובשיתוף פעולה – צורת הניהול הבוסרית וקטנונית שלו הובילה למלחמות עם הגווארדיה הוותיקה (פרנק למפארד כדוגמה הבולטת ביותר, אבל לא רק הוא) ולאובדן האמון והדרך.
שוער ארסנל , וויצ'ק צ'שני, ואחד מאמניה הקודמים של צ'לסי, לואיס פליפה סקולארי, טענו שווילאש בואש איבד את משרתו כתוצאה ממה שהם הגדירו "שלטון השחקנים" (Player Power). זו כמובן רק גרסה נוספת לקלישאה "איבד את חדר ההלבשה". טרי וחואן מאטה יצאו בהצהרות רשמיות המכחישות את ההאשמה הזו, אבל גם אם הם באמת לא הלכו פיזית אל אברמוביץ' להתלונן, הם לא יכלו להסתיר את הניכור ההולך וגובר בינם לבין וילאש בואש, ואת הביקורת הפנימית שהם מתחו על הניהול הילדותי והאנושי הלקוי של מאמנם.
וילאש בואש ידע שהוא עומד להתמודד עם מספר אגואים בנפח גדול יותר ממנוע הפרארי והלמבורגיני של בעליהם. אבל במקום לחבר עוצמה עם רגישות, הוא הפגין יהירות ועקשנות. לדוגמה: בסוף 2011, לקראת פתיחת חלון ההעברות, הוא הודיע לשחקניו על העזיבה הצפויה של ניקולאס אנלקה ואלכס בינואר. גם המנה החריפה הזו הייתה מתעכלת הרבה יותר מהר וטוב, אלמלא צירף אליה המנג'ר למחרת את ההחלטה למנוע לאלתר מהבלם הברזילאי והחלוץ הצרפתי להשתמש בחניית הרכב הרגילה שלהם, ולהעבירם למפרצים השמורים לסגל הזוטר.
די מתיאו לא ייפול לבורות הללו. בניגוד למה שפורסם בכמה מקומות, יחסיו עם הכדורגלנים תקינים לחלוטין. האיטלקי הוא אמנם טיפוס מופנם ("אין לי חברים"), אבל הוא אינטליגנט, רהוט וסמכותי, ולא זו בלבד שהוא צבר ניסיון וקרדיט בקדנציות שלו כמנג'ר בווסט ברומיץ' ובמילטון קינס דונס, אלא שהוא נושא עימו גם קורטוב חשוב של אשראי כשחקן בצ'לסי. די מתיאו הכדורגלן היה הצלחה בברידג'. הוא אף נכנס לפנתיאון ככובש השער המהיר השני בהיסטוריית גמר הגביע האנגלי (43 שניות נגד מידלסברו ב-1997). גם בתוך המועדון וגם אצל האוהדים הוא נחשב אפוא ל"אחד משלנו". בהקשר זה מזכירים תומכיו את הצורה בה הוא פרש ממשחק פעיל (בגלל פציעה חמורה ב-2000) בצ'לסי. זה היה כמובן עוד טרום עידן הטייקון הרוסי, והמועדון ממערב הבירה היה בקשיים פיננסיים. לדי מתיאו הגיע סכום סיום חוזה ופיצויים נכבד, אך לבקשת ההנהלה התפרנית דאז, הוא הסכים גם לדחות את החוב, וגם להמיר חלק ארי מהשכר במניות המועדון. כנראה שהוא לא מצטער.
לדי מתיאו יש גם יתרון עצום: למעשה הוא לא יכול להיכשל, רק להפתיע לטובה. הוא הרי זמני, בסך הכל אוחז בגחלת עד להופעת המשיח הבא בקיץ, כל אכזבה בדרך לא תדבק בו אלא במורשת קודמיו, אך במקרה של הצלחה לא צפויה יהיה זה אך ורק הוא שיונף אל על. ובכל זאת, לדי מתיאו יש משימה קריטית: להכין את השינוי הרציני שבוודאי ייכפה עליו או על מחליפו ביוני 2012.
אחרי שאלכס ואנלקה כבר הלכו, זקוקים הכחולים לטלטלת כוח אדם מזעזעת שתסיר מהם את הצורך באזכור הכינוי המיתולוגי של הקבוצה, "הפנסיונרים". צ'לסי תהיה באוגוסט הקרוב אותה גברת באדרת שונה באופו קיצוני. אם לחבר אחד ועוד אחד מהעשן העולה מחדר ההלבשה וממשרדו של אברמוביץ', שיירת ההולכים תכלול את פלורן מאלודה, ז'וזה בוסינגווה, פאולו פריירה, דידייה דרוגבה, סולומון קאלו, ראול מיירלש ואשלי קול. למפארד יישאר רק אם יסכים למעמדו החדש כשחקן גיבוי ולא הרכב. להקת הבאים החדשים בשערי הגשר? על כך עוד ירבו הרינונים בחודשים הקרובים, אבל שני דברים אפשר לומר בבטחה: אברמוביץ' יכניס את היד לכיס, והאוהדים יעשו ככל שביכולתם לשכנע אותו שלמשרת המנג'ר ימנה כל אחד פרט לראפא בניטס.
אבל לכל הדברים הללו יש עוד זמן. לשמינית גמר האלופות לא. אין מחר. רק הלילה – לבעוט בנאפולי או למות.
