מהירות, זריזות, טאץ' נפלא בכדור, ערמומיות וחוש לתנועה ללא כדור ברחבה וסביב ההגנה. חכם ואלגנטי, מתפרץ ומחסל. לפאטו היה הכל. הכל כדי להצליח. והוא כבר הצליח. אבל אז הוא התפרק. הוא התפרק פיזית, כאשר מאז גיל 20 לא הצליח להישאר בריא למשך עונה שלמה. ואז גם התפרק מנטאלית. משהו בפאטו כבה. ואיתו, גם ההווה והעתיד של מילאן התעמעמו. בחודש שעבר, נורה נוספת נדלקה בתקרת המילאנלו. שוב הצליחה מילאן לשים את ידה על חלוץ צעיר ומבטיח. על יהלום לא מלוטש. אלא שבגיל 22, החששות סביב מריו באלוטלי אמיתיים. הוא אמנם צעיר, אבל לא ילד בן 17 כמו שפאטו היה, ואת הבעיות שלו אנשים כבר מתחילים להבין שאולי הם לא ייפתרו לעולם.
עד שפאטו לא יחזור לעצמו מבחינה פיזית, הוא לא ישוב להיות כשהיה, ולא יתקרב לממש את הפוטנציאל. אולי זה לא יקרה לעולם ולכן הוא שוב בברזיל. ועד שבאלוטלי לא יתאפס על עצמו, לא יסדר את העניינים בקופסא שם למעלה, גם הוא לא יממש את הפוטנציאל שלו. ורק בגלל שזה לא קרה עד היום, הוא הגיע למילאן, קבוצה שמעמדה כיום בצמרת האירופאית נחות בהשוואה ל-2007, ונחות בהשוואה לגדולות/עשירות/בזבזניות של היבשת.
אבל בגלל שהוא רק בן 22, ובגלל שמרבית הצרות שלו מגיעות מהראש, אפשר להאמין שמשהו יסתדר שם, שהוא יתבגר. עכשיו לצוות המקצועי במילאן יש משימה דומה לזו שהייתה להם עם פאטו. יש להם בידיים שחקן שיכול להיות אחד מהחלוצים הטובים בעולם למשך שנים. אבל יש מצפה עבודה רבה איתו. ועד שהעבודה הזו לא תיעשה כמו שצריך, באלוטלי יישאר בגדר סימן שאלה. החלוץ האיטלקי הוא אמנם חידה, אבל ראינו ממנו מספיק בחמש השנים האחרונות כדי לדעת שאם יימצא לחידה הזו פיתרון, התשובה תהיה כל כך יפה. אז מה בדיוק יש בבאלוטלי שהופך אותו לכזה שחקן מיוחד?
כוח פיזי ושליטה בכדור
מזכיר את: אדריאנו הברזילאי
189 סנטימטרים של אתלטיות מתפרצת, עוצמה אדירה, ועם כל זמן שעובר הוא הולך ומתחזק. אלא שבניגוד למקרים רבים של חלוצים גדולים וחזקים, כאן זה לא בא על חשבון הטכניקה העדינה. והשילוב הזה, של גובה ופיזיות חסרת מעצורים מצד אחד, ויכולת לשמור על הכדור עם הגב או עם הפנים לשומר שלו מצד שני, הם מה שעשו את אדריאנו לאחד החלוצים הטובים בעולם, למשך שנייה וחצי. והם מה שהופכים את באלוטלי לכל כך מסוכן. כמו אדריאנו, שכבש 27 שערים ב-48 הופעות בנבחרת ברזיל, באלוטלי בנוי לתלפיות ומאיים למראה והוא מעלה חשש בכל הגנה. ובניגוד לאדריאנו, עוד לא החליט שיותר מעניין אותו מסיבות וגלידות מאשר כדורגל. (בייחוד: 00:27, 00:59, 02:26, 02:40, 02:48. אבל לא רק...).
חוסר יציבות מנטאלי
מזכיר את: נייג'ל דה יונג וקרלוס טבס
ולחשוב שהשלושה האלה העבירו זמן יחד במנצ'סטר סיטי. מסכן רוברטו מנצ'יני. אבל אין מה לעשות, כל החבילה הנהדרת שהופכת את באלוטלי לכזה כישרון ענק, מגיעה עם שק עמוס של טירוף. הוא יכול לבעוט בשחקן, כמו שדה יונג עושה מפעם לפעם. הוא יכול לחרפן את המאמנים שלו, כמו שטבס עושה. ולצערו של סופר מריו, עד עכשיו – זה הדבר היחיד בעצם שמונע ממנו לככב בקבוצה שרצה לאליפות ומתמודדת על כל התארים. ולראייה: 50 דברים מטורפים שבאלוטלי עשה.
תארים
מזכיר את: ליאו מסי
לפני שאתם קופצים, חכו שנייה ותראו: אליפות אירופה, שלוש אליפויות איטליה, גביע איטלקי, אליפות אנגליה, גביע אנגלי, גמר יורו, חצי גמר יורו עד 21, ארבע עונות של מספר דו ספרתי של שערים בכל המסגרות. זה כל מה שבאלוטלי השיג עד גיל 22. ומה היה למסי? שלוש אליפויות ספרד, גביע ספרדי, שתי אליפויות אירופה, וגמר קופה אמריקה. נכון שדומה? אז לא, באלוטלי לא יפרוש עם אותה כמות תארים כמו של מסי, שמאז שהיה בן 22 זכה בעוד כמה דברים...אבל מריו הצעיר כבר היה במקומות, ראה דברים, צבר ניסיון. עכשיו רק שיעשה עם כל זה את מה שאנחנו היינו רוצים לראות אותו עושה.
**
באלוטלי לא ישחק עם מילאן באלופות, לאחר ששיחק העונה בשלב הבתים עם מנצ'סטר סיטי, אבל זה לא מפריע למילאן. הרוסונרי לא הביאו את באלוטלי כדי להצליח השנה, מקסימום שיעזור להם להתברג במקום שמוביל לאירופה. הם הביאו אותו כדי שיעשה אצלם מה שלא הצליח עד היום – יהפוך לכוכב גדול, אמיתי, כזה שסוחב את הקבוצה שלו לתארים. היום הוא יוכל להסתכל מהצד על קבוצה שמלאה בכוכבים כאלה. לא נורא, יש לו עוד מה ללמוד.
