1. האם להמשיך בשיטה הקיימת של פלאטיני או לתת עדיפות לקבוצות מהליגות הגדולות?
נדב יעקבי: אני בעיקרון מעדיף את השיטה הישנה, שבה נותנים עדיפות לקבוצות מהליגות הגדולות. עם כל הכבוד להישג של אפואל ניקוסיה, כולם יודעים שהסיבה העיקרית למהלך של מישל פלאטיני היא פוליטית (ולא ספורטיבית), כדי שהוא עצמו יזכה לתמיכת ההתאחדויות הקטנות.
אבי מלר: תחי הרומנטיקה. אפשר להתגולל שעות וימים על השיטה של פלאטיני ולמצוא פגמים בכך שנמושות היבשת צריכות לעטר את לילותינו בנסיונות סרק להציק לגדולות, מה שעולה בידן פעם בשנה, וגם זה ללא כל אפקט מצטבר. אבל כל הטענות הללו נסתתמו להן סופית אשתקד. המסע של אפועל ניקוסיה לרבע גמר האלופות אמור לסכור את פי כל המתנשאים והמפקפקים. אפילו בשביל סינדרלה אחת כזאת, שתופיע פעם בדור לנשף הגדולות הנערך בפברואר-מרץ, שלא לדבר על אפריל, שווה לסבול את כל שאר המובלות כצאן לטבח.
דניאל שחק: על אף מגרעותיה הברורות, נראה לי שהשיטה הנוכחית היא הפשרה הכי פחות גרועה בין מפעל לאלופות בלבד לבין חונטה של העשירים. גם העונה 25 מתוך 32 הקבוצות מגיעות ממדינות כדורגל בכירות הממוקמות בעשיריה הראשונה בדירוג אופ"א, וגם 7 מתוך 8 הנותרות באות מארצות בעלות מסורת בענף. כל עוד מדובר במפעל בשליטה ובניהול בלעדי של הפדרציה האירופאית, אסור לה להתנתק לחלוטין ממרבית היבשת. רוצים מועדון סגור? תקימו סופר-ליגה משלכם.
דני פורת: אני חושב שהמצב האידאלי הוא בית של 24 קבוצות או ביטול שלב הבתים וחזרה למשחקי נוק-אאוט כמו בשנות השמונים. אבל מאחר שזה לא ריאלי, השיטה הקיימת של פלאטיני היא פיתרון יצירתי שגם מוכיח את עצמו. בשלוש השנים האחרונות 3 קבוצות שונות שעלו בזכות הרפורמה של הצרפתי לבתים, הצליחו גם לעבור אותם. לא כל כך מפריע לי שקבוצות כמו אודינזה או פנרבחצ'ה למשל סובלות מהשיטה החדשה ונושרות לליגה האירופית.
2. הקבוצה שהוציאה הכי הרבה כסף הקיץ היא פאריז סן ז'רמן, לאן היא תגיע במפעל?
נדב יעקבי: פאריז סן ז'רמן היא עדיין קבוצה בבנייה. לא יהיה לה קל בליגת האלופות כמו שלא היה קל למנצ'סטר סיטי בעונה שעברה (וכולם זוכרים איך זה נגמר). החבורה של קרלו אנצ'לוטי תגיע מקסימום לרבע הגמר.
אבי מלר: למרות שהוגרלה לבית סביר לחלוטין, פאריס סן ז'רמן המתגבשת ומתאקלמת תתקשה גם מול פורטו, דינמו קייב ודינמו זאגרב. זלאטן, פאסטורה וטיאגו סילבה אמנם ימצאו עצמם בשמינית הגמר, אבל רק הגרלה נוחה במיוחד תביא אותם ל-8 האחרונות. ולא יותר.
דניאל שחק: בניגוד לבולמוס הקניות חסר ההיגיון שראינו אצל נובורישים אחרים, בפאריז שילמו מאות מיליוני יורו עם קצת שכל. קרלו אנצ'לוטי ולאונרדו בנו סגל עמוק המשלב בחוכמה בין ותיקים לצעירים, ולא חטאו בהפקרת חוליית ההגנה. טיאגו סילבה וגרגורי ואן דר ויל הצטרפו לחוליה שכבר כוללת את אלכס, סאקו, לוגאנו, ז'אלה, מקסוול וטיינה. סלבטורה סיריגו התבסס בשער, לוקאס מורה הצעיר יגיע לקישור בינואר וגם וראטי ולאבסי הוסיפו מחץ. ומעל לכל, זלאטן איברהימוביץ' הוא פוליסת ביטוח שכבר לא מנפיקים כמותה. ועדיין, באירופה משלמים שכר לימוד גבוה. מאבק עד לשמינית הגמר, כל דבר מעבר לכך יהיה בונוס.
דני פורת: עם כל הכבוד לליגת האלופות, פאריז סן ז'רמן חייבת לאוהדים שלה אליפות ראשונה אחרי 18 שנים עקרות. בגלל הרצון להחזיר קודם כל את הכתר המקומי והעובדה שהחבורה של קרלו אנצ'לוטי עדיין לא מחוברת (3 תיקו ב-5 משחקים), אני לא צופה להם שנה מזהירה בצ'מפיונס ליג. זלאטן ושות' יצליחו לעלות מהמקום השני בבית עם פורטו, דינמו קייב וזאגרב, אך ינשרו בשמינית הגמר.
3. מי הרכש הכי משפיע שהגיע בקיץ האחרון לקבוצת צ'מפיונס?
נדב יעקבי: הרכש הכי משפיע עשוי להיות לוקה מודריץ', שעל רקע פתיחת העונה המאכזבת של ריאל מדריד בליגה, עשוי לתת לה את הניצוץ שיעשה עבורה את ההבדל העונה.
אבי מלר: השבועות הראשונים של העונה מצביעים על אדן הזאר מצ'לסי כאיש בעל הסיכויים הטובים ביותר להוביל אלופה אירופית להגן על כתרה לראשונה זה 22 שנים. אבל מכיוון שמקננת בי תחושה חזקה שבורוסיה דורטמונד וזניט סנט. פטרסבורג עשויות להיות הפעם הכבשים השחורות שיטלטלו קמעה את הסדר האירופי המוכר, ייתכן שנגלה שדווקא בלגי אחר, אלכס ויטסל, יחד עם הולק ברוסיה, ומרקו רויס הפנטסטי בבורוסיה - הם הנכסים היקרים אך לוהטים של היבשת.
דניאל שחק: היו לא מעט העברות משמעותיות באירופה. באיירן מינכן התחזקה בשלושת חלקי המגרש, יונייטד הרוויחה מבואם של ואן פרסי וקגאווה, ברצלונה הצניחה את אלבה ישירות להרכב, מילאן רכשה את פאציני ודה יונג, הולק נשלח לסנט פטרסבורג, מודריץ' עבר למדריד, טיאגו סילבה נחת בפאריס ובאיצטדיון האמירויות מקווים להוציא משהו מפודולסקי וז'ירו. ועדיין, ההתלבטות שלי היא בין שלושה: סנטי קאסורלה בארסנל, אדן הזאר בצ'לסי וזלאטן איברהימוביץ' בפ.ס.ז'. עד שיוכח אחרת, אני הולך על השבדי.
דני פורת: יש הרבה מאוד שמות חדשים מעניינים שכבר נותנים תוצרת מאדן הזאר, דרך רובין ואן פרסי ועד מרקו רויס. אבל שחקן החיזוק הכי משפיע צריך לבוא מקבוצה שלדעתי תלך עד הסוף. חאבי מרטינס אומנם זכה עד כה לדקות ספורות בבאיירן, אבל הרכש היקר בהיסטוריה של הבונדסליגה יתחיל להיכנס לעניינים עם בוא החורף ויכול לתת מענה גם במרכז השדה (כשותף של שווינשטייגר או כגיבוי) וגם כבלם. לאט לאט ירגיש הספרדי כמו דג במים בשיטת המשחק של הבווארים בגלל יכולת הטיפול בכדור וראיית המשחק שלו.
4. מי תניף את הגביע בוומבלי?
נדב יעקבי: אלופת אירופה תהיה ריאל מדריד. לא צריך להתרשם יותר מדי מכל מה שקורה כרגע בקבוצה. הפוטנציאל שלה הוא מדהים וליגת האלופות היא לא הליגה. בעונה שעברה ריאל הפסידה רק בפנדלים בחצי הגמר, והעונה היא יכולה לעשות את כל הדרך עד הזכייה בגביע העשירי שלה - "לה דסימה".
אבי מלר: ברצלונה. באמת צריך להסביר? 2006, 2009, 2011, ושוב בוומבלי 2013. מה כל כך קשה להבין? לפחות הפעם ברסה לא מתחילה כפייבוריטית, מתיגה סימני שאלה כסגנית אלופת ספרד ועם מאמן לא מנוסה, ולכן אולי לפחות בתחילת הקמפיין תיפטר קצת מכמויות הבוז והשטנה של אופוזיציה רעשנית וצדקנית המתייחסת אל כל היופי והאופי כאל קונספירציה. עם הנפת הגביע במאי יחזרו כבר כל זקני ציון לסורם.
דניאל שחק: נראה לי שריאל מדריד בנויה הכי טוב כדי להתמודד עם עונה כל כך מפרכת ולהגיע עם כוחות גם לרגעי ההכרעה. באיירן, צ'לסי, ברצלונה, יונייטד, סיטי ויובנטוס ינסו לעשות צרות בדרך, אבל אני מהמר על הבלאנקוס.
דני פורת: בשנתיים האחרונות הלכתי חזק על ריאל מדריד, אבל הפעם אחרוג ממנהגי ואהמר על באיירן מינכן. מדוע? א. כי היא הייתה קרובה מאוד בעונה שעברה ורק חוסר מזל מנע ממנה את התואר. ב. יופ היינקס עיבה את הסגל בצורה חכמה ואחראית: הביא בלם מצוין (דאנטה), קשר אחורי נפלא (חאבי מרטינס) וחלוץ שרק יילך וישתפר (מנדז'וקיץ'). התחושה שמישהי שוב תעשה לברצלונה "צ'לסי" וריאל תבעט פעם נוספת בדלי. זה התור של מינכן.
