עד אותם שערים ביורו, מנדזוקיץ' ממש לא היה כוכב גדול. אמנם, וולפסבורג רכשה אותו בקיץ 2010 מדינאמו זאגרב תמורת 7 מיליון יורו, אבל אחרי 20 שערים בשנתיים, וגם סכסוך עם פליקס מגאת', שאימן אותו שם לתקופה קצרה, היה ברור שמשהו לא עובד. בתחילת יוני 2012 הזאבים צירפו עוד חלוץ בכיר, באס דוסט ההולנדי, ומריו נראה היה מיותר פתאום. ואז באו השערים ביורו, ההצעה מבאיירן תמורת 14 מליון יורו, ובוולקסוואגן ארנה קפצו על העסקה. בהתחשב בכך שבהמשך הקיץ איביצה אוליץ, עמיתו של מנדז'וקיץ' לחוד הקרואטי, עשה את הדרך ההפוכה ממינכן אל הזאבים, ושיחד עם דוסט כבשו השניים כבר 23 שערים העונה בכל, אין ספק שבוולפסבורג יצאו מורווחים מהעסקאות האלה. אבל אם צד אחד של העסקה נשאר מבסוט, זה לאו דווקא אומר שהצד השני נדפק.
למרות ההייפ, מנדז'וקיץ' הגיע למועדון הבווארי כגיבוי למריו אחר, גומז, החלוץ הבכיר של הקבוצה, שהיה בערך היחיד בעולם בשנתיים האחרונות שהיה קרוב לקצב ההבקעות של לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, עם 80 שערים בשתי עונות. המריו החדש ידע לאן הוא בא. "אני שמח להגיע למועדון הכי גדול בגרמניה", אמר, "ברור לי שיש פה שחקנים אדירים ושאני אצטרך להילחם על כל דקה ודקה במגרש".
אם מנדזוקיץ' היה מתייבש כל העונה מאחורי גומז, הוא בהחלט יכול היה להיכלל כעוד אחד נפגעי הקללה ההיא. אלא שב-5 באוגוסט התערב המזל, גומז נפצע בקרסול ונזקק לניתוח, ומנדזוקיץ' קיבל את ההזדמנות להוכיח שיש יותר יותר מאשר מזל. "אני חושב שאוכל להיכנס לנעליים של מריו גומז", הצהיר הקרואטי בביטחון, והשתלט לחלוטין על החוד של יופ היינקס. מנדז'וקיץ', שעולה על גומז ביכולת שלו להחזיק בכדור, ומרבה לעשות תנועה לעומק המגרש (בניגוד לגרמני, שלרוב נשאר באזור הרחבה), הפגין יכולת אדירה, וב-6 משחקי הליגה הראשונים כבש 6 שערים. עד אמצע נובמבר כבש 9 שערים ב-11 הופעות.
"בינתיים, מנדז'וקיץ' עושה את העבודה מצוין עבורנו. ברור שגומז חסר ואנחנו צריכים אותו, אבל הרכש שעשינו בקיץ השתלם", אמר היינקס לפני פגרת החורף בבונדסליגה. וגם תקופה פחות טובה, בה לא כבש שער אחד מאמצע נובמבר ועד לפגרת החורף, לא פגעה בביטחון של הקרואטי. "לכל שחקן יש תקופות טובות ופחות טובות", אמר אז, "לא שכחתי להבקיע, וכמו שכבשתי הרבה בפתיחת העונה, כך אחזור לכבוש גם אחרי הפגרה". הוא לא סתם דיבר באוויר, וחשוב יותר – היינקס האמין לו, והמשיך לתת לו את הקרדיט על חשבון גומז, שהחלים וחזר לאימונים. מנדז'וקיץ' הגיב לאמון שקיבל בהתפוצצות מיד עם החזרה מהפגרה. הוא כבש 7 שערים ב-5 משחקים, וגומז המשיך לשבת בצד.
אחד הדברים הבולטים שמנדז'וקיץ' עושה בשונה מגומז, זו העובדה שהוא כובש בצורה יציבה יותר. אשתקד כבש גומז 41 שערים ב-52 הופעות, אבל הוא מצא את הרשת רק ב-24 מ-52 המשחקים (פחות מחצי), ומתוך 42 המשחקים בהם קיבל לפחות שעה כבש רק ב-20 (47%). לעומתו, את 18 השערים שכבש עד כה העונה בכל המסגרות, מנדז'וקיץ' פיזר טוב בהרבה. מתוך 25 משחקים בהם קיבל לפחות 60 דקות משחק, ב-15 כבש לפחות שער אחד – 60%. במלים אחרות – למרות שבסך הכל הוא לא עומד בקצב הכיבושים של גומז מהשנתיים האחרונות, עדיין יותר סביר שבסוף המשחק שמו יהיה על הלוח.
"מריו הוא חלוץ נהדר, אבל עדיף תמיד לכבוש שער אחד בכל משחק לאורך זמן, מאשר כמה שערים במשחק אחד", מסביר נשיא המועדון, אולי הנס, "זה יותר יעיל לקבוצה. זה מראה על חלוצים גדולים שיודעים לבוא ולעשות את העבודה בכל משחק". "מריו (מנדזוקיץ') מתאים מאוד לשיטה שלנו", ממשיך את המחמאות גם הקפטן, פיליפ לאם, "לכן זה לא מפתיע שהוא כובש הרבה. הוא חלוץ מגוון מאוד ואני בטוח שהוא עוד יתרום לנו רבות לקבוצה".
10 חודשים חלפו מאז היורו האחרון, גומז על הספסל ומנדז'וקיץ' סוחט כאלה מחמאות מהאנשים הכי חשובים במועדון, דבר אחד ברור: את קפיצת המדרגה הכל כך קשה לביצוע, הקרואטי עשה בצורה הכי חלקה ומרשימה שאפשר.
ומבט על הנתונים, ועל חשיבותו של השחקן לקבוצה (למרות שלא הוא, ולא גומז, שיחקו ב-2:9 על המבורג, בו החלוץ השלישי, קלאודיו פיסארו כבש רביעיה. הזוי), ועל היכולת של באיירן, מעלה תהיה: האם מנדז'וקיץ' באמת נופל מחלוצים גדולים אחרים כמו רדמאל פלקאו או רובין ואן פרסי? או שזה הכל עניין של יחסי ציבור? העובדה שבליגת האלופות יש לו רק כיבוש אחד העונה אומרת שלכל הפחות, עוד יש לו מה להוכיח.
