תתארו לעצמכם מצב שבו קיבלו אתכם למשרת החלומות שלכם. הסיפוק עצום. מאז שאתם זוכרים את עצמכם, שם רציתם להיות. ונתנו לכם את הג'וב בצדק. יש לכם כישרון בתפקיד מסוים, אמנם הוא ספציפי מאוד, אבל אתם עושים אותו כל כך טוב. פתאום הזמן חולף ובמקום העבודה החדש בונים עליכם לתפקיד אחר, כזה שפשוט מנטרל את היכולות שלכם. לא הייתם מתוסכלים מכך?
אתם יכולים לתמצת את הפסקה הקודמת ב"סיפורו של ססק פברגאס בברצלונה". קאמפ נואו הוא מקום קשה להשתלב בו, והעובדה שססק היה ילד אובד שחזר הביתה לא ממש עזרה לו. היכולות שלו כקשר אמצע היו ידועות לפפ גוארדיולה ולטיטו וילאנובה, אבל בקבוצה שבה יש "מקומות שמורים" במרכז השדה וההתקפה, הם הציבו אותו בעמדת קדמיות. לפעמים זה היה באגף, לפעמים חלוץ ולפעמים כ-9 מדומה.
בכל התפקידים הספרדי כבש שערים ומסר אסיסטים. ה-11 שהבקיע ו-11 שבישל ב-2012/13 וה-8 ו-13 ב-2013/14 הם מספרים יפים שלא מעט שחקנים בבארסה היו חולמים עליהם, אבל ססק היה יכול לעשות אפילו יותר. לפברגאס יש את כל התכונות של מנהיג על המגרש, אבל אצל סגנית אלופת ספרד טישטשו זאת היטב.
פברגאס רצה לחזור לארסנל הקיץ. הבעיה היא שבאמירויות יושב מנג'ר שהסביר בצורה תמוהה: "אם הייתי מחתים אותו, לא היה לי מקום בשביל מסוט אוזיל". נכון שמגזימים עם הביקורת שסופג הגרמני, אבל הוא עדיין לא מתקרב למה שססק עושה בצ'לסי. עם קצת מאמץ, בטוח שארסן ונגר היה מוצא מקום לשניהם, הופך את הקבוצה שלו לקטלנית יותר ולא אחת שעושה סימנים שהיא בדרך לעוד עונה חסרת תכלית. "החרטה היחידה שלי לגביו היא שהוא עזב אותנו מלכתחילה", התייחס הצרפתי לקשר בהזדמנות אחרת.
אם יש מישהו שיודע להריח דם, זה ז'וזה מוריניו. הוא שם את 27 מיליון הליש"ט על ססק וברגע אחד היריבות הישנה מהתקופה של הפורטוגלי בריאל מדריד הפכה לחברות, שאת החוזק שלה מרגישים כעת בסטמפורד ברידג'. "פברגאס רואה תנועה, יודע מתי למסור, הוא אינו אנוכי ותמיד עושה את ההחלטה הנכונה", החמיא מאמנו. האחרון ידע שהרכש מברצלונה פשוט ממצה את עצמו טוב יותר בליגה האנגלית הטכנית, החזיר אותו למרכז השדה, ואחרי 3 שנים יש הוכחה שהקטאלוני ממש לא שכח איך עושים את מה שהוא כל כך טוב בו.
צ'לסי עוררה אנטגוניזם לא רק בגלל הכספים הרבים שהיא שופכת, אלא גם בגלל המשחק הלא יפה לעין שהציגה. העונה זה השתנה בצורה קיצונית. על הבלוז מסתכלים כקבוצה המפחידה באירופה, לא זאת שמתגוננת, אלא זאת שתוקפת בזעם בעיקר בזכות המוח המבריק באמצע.
בגיל 27 - סוף סוף - פברגאס קיבל את הזכות להנהיג ואיפה שנכון לו. באופן מוזר למדי, זה קרה במקום הכי רחוק משניים אחרים שטוענים שהם ה"בית" האמיתי שלו ואצל מאמן שהיה עבורו הדבר הכי רחוק מדמות אבהית.
